רצח העם הראשון של האימפריה הרוסית

1

ברחבת המועצה של כפר כמא התאספו אתמול (שני) עשרות ילדים בתלבושות לוחמים קווקזים מהמאה ה-19, נשים בשמלות מוזהבות מהודרות, וגברים בחליפות מסורתית בצבע שחור או ארגמן. כובעי פרווה חמים הדגישו כי התלבושות העתיקות הגיעו מארץ רחוקה וקרה. חלק מהנוכחים התעטפו ב"דגל 12 הכוכבים" הירוק של האומה הצ'רקסית, אחרים מניפים אותו בעוז. כך החלה צעדה שחצתה את הכפר לעבר המגרש בו ייערך טקס הזיכרון לציון 153 שנים לאסון הצ'רקסי. בשנים האחרונות אני מגיע לכאן מדי שנה להשתתף בטקס של בני הקהילה הצ'רקסית, שלאחר תלאות רבות נאלצו להגר לפינה החמה על חוף הים התיכון, בה מצאו מקלט ובסופו של דבר כרתו ברית דמים עם אזרחיה הציונים.

במתנ"ס הסמוך לרחבת הטקס הוצגה לראשונה תערוכת ציורים המתארים את סיפור מלחמת הצ'רקסים ברוסים בשנים 1763-1864, ואת גירוש הצ'רקסים לאחר שהובסו. לצד ציורים של אמנים מהכפר הוצבו יצירותיהם של ילדי הכפר. "הילדים מבינים את הסיפור מצוין", אמר לי חבר צ'רקסי, והצביע על מפה שצייר אחד הילדים ובה מופיעה צ'רקסיה בתוך הים השחור, כארץ שילידיה הוטבעו בים.

הצ'רקסים הם עם גאה, הדבק במסורת בת אלפי שנים של עמידה בכבוד ולחימה על עצמאות. האתוס המכונן את העם הצ'רקסי הוא אתוס הלוחמה וההגנה. מכיוון שלצ'רקסים הייתה תרבות אורלית (מילולית) ולא כתובה, אין כמעט תיעוד של פשעי המלחמה שביצעו הרוסים כנגדם. המסמכים הרוסיים על מלחמת רוסיה-צ'רקסיה הוחזקו בארכיונים בטביליסי שהיו סגורים לציבור. במסגרת עימות פוליטי בין רוסיה לגיאורגיה בראשית המאה ה-21 החליטה גיאורגיה לפתוח את הארכיונים, וכך התאפשרה הגישה למסמכים ולתעודות המתעדים את הפשעים הנוראיים. פתיחת הארכיונים ותחילת המחקר בנושא הובילה את הצ'רקסים לדרוש שהאסון יוכר כרצח עם.

להמשיך לקרוא

רדיפת הרוהינגיה

למעלה מאלף בני רוהינגיה, קבוצה אתנית מוסלמית המרוכזת במערב מיאנמר (בורמה לשעבר), נרצחו בפשיטות שערך באוקטובר האחרון צבא המדינה במחוז ראקין. האפיפיור גינה את האלימות נגד בני הרוהינגיה במיאנמר, שהוגדרו על פי האו"ם כמיעוט הנרדף ביותר בעולם. אך ארה"ב ביטלה את הסנקציות נגד המדינה, האיחוד האירופי הזמין את מנהיגתה המפורסמת אונג סן סו צ'י לבריסל, וישראל ממשיכה למהור לה נשק. מי יגן על בני הרוהינגיה?

להמשיך לקרוא

קשר דם

לוח השנה העברי ולוח השנה הנוצרי מפגישים השנה בין שני ימי זיכרון – יום הזיכרון לשואת העם היהודי, ויום הזיכרון לרצח העם הארמני. יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל מידי שנה בכ"ז בניסן, לציון פרוץ מרד גטו וורשה באפריל 1943. את רצח העם הארמני מציינים מדי שנה ב-24 באפריל, התאריך בו החל רצח המנהיגים ואנשי הרוח הארמנים ב-1915, ומסמל את תחילתו של רצח העם הארמני. מדובר בשלוש שנים בהם הושמדו מיליון וחצי ארמנים על ידי טורקיה העות'מנית, בצעדות מוות, שריפות המוניות, מחנות ריכוז ומעשי טבח מאורגנים.

אך למעשה, השנים 1915-1918 היו רק שיאו של הרצח. עוד בראשית המאה העשרים עמדו הארמנים שחיו באימפריה העותמ'נית בפני פוגרומים, ביזה, שריפת כנסיות, חילול אתרים קדושים ומעשי טבח אכזריים באזרחים לא חמושים שביצעו הטורקים – שליטי האימפריה. הפוגרומים האלה קדמו לרצח העם הארמני שהארמנים מציינים היום 102 שנים לזכרו.

בכל יהודי הקורא את קורות הארמנים באותה העת, עולה מיד תחושה מוזרה. הסיפורים שלהם מזכירים מאוד את הסיפורים שלנו: "הסופות בנגב" באוקראינה ב-1881, לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני, דומות ל"טבח חמידיאן" במזרח אסיה הקטנה ב-1894. "פרעות קישינב" בחבל בסרביה ב-1903 מקבילות כמעט ל"טבח אדנה" ב-1909. עבורנו ועבור הארמנים, המאורעות האלה היו רק תמרור אזהרה לקראת ג'נוסייד אכזרי העתיד להתרחש – לארמנים במלחמת העולם הראשונה וליהודים במלחמת העולם השנייה. השנה ימי הזיכרון לשואה שלנו ולג'נוסייד שלהם יצאו באותו היום. יד המקרה, והדמיון בין המאורעות, שלחו אותי להתחקות אחר ההיסטוריה הארמנית ולגלות נקודות נוספות בהן הסיפורים של העמים שלנו נפגשים שוב ושוב.

להמשיך לקרוא

טורקיה משתגעת ג

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, רשם ניצחון במשאל העם ההיסטורי שירחיב משמעותית את סמכויותיו. התיקונים בחוקה יקנו לארדואן מעמד של נשיא-על שיוכל לשלוט במדינה עד 2029. החוקה החדשה תהפוך את השלטון במדינה ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. הערעורים שהגישו מפלגות האופוזיציה על אי תקינותו של הליך המשאל לא יעזרו. גם טענתה של ועדת משקיפים של האיחוד האירופי, שהורכבה מנציגיהם של 47 מדינות, וחושדת כי 2.5 מיליון קולות שונו לטובת ארדואן במשאל העם  וטענתה של העמותה הטורקית לפיקוח אחר הליכי בחירות כי ב-2,397 קלפיות הצביעו בעד תיקון החוקה יותר קולות ממי שהיה רשאי להצביע באותן קלפיות, לא יעזרו. ארדואן הוכתר לסולטן. אך לא תמיד פגע ארדואן בדמוקרטיה הטורקית. בראיון שערכתי עם אלון ליאל נחשפו צדודיות אחרות של המנהיג שכנראה יזכר בדפי ההיסטוריה כסולטן מודרני שפגע באומה הטורקית.

 במאמרים הבאים אנסה להתחקות אחר (א) שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת", הנעוצים בעֶרֶשׂ דְּוַי האימפריה העות'מנית וברצח העמים הנוצרים הילידים שחיו בה. (ב) עלייתה ונפילתה של הדמוקרטיה הטורקית במבט על שלוש קבוצות: האיגודים המקצועיים, המיעוט הכורדי והציבור המוסלמי הדתי. (ג) המהפכה של ארדואן – סולטן פוסט-מודרני.

חלק א': שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

חלק ב': עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

חלק ג': הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

בליל ה-17 באוגוסט 1999 פקדה את צפון מערב טורקיה רעידת אדמה רבת עצמה. רעש האדמה גבה את חייהם של יותר מ-17 אלף בני אדם, והביא לפציעתם של כ-44 אלף נוספים. כ-600 אלף אזרחים נותרו ללא קורת גג, כתוצאה מקריסתם של למעלה ממאה אלף בניינים. לצד רעידת האדמה הזו, התרחשו שתי "רעידות אדמה" נוספות באותה השנה: המטיף המוסלמי, פֶטְהוּללה גוּלֵן, נמלט לארה"ב, ומנהיג הכורדים, עבדוללה אג'לאן, נעצר. שלושת האירועים הללו שינו את הפוליטיקה הטורקית ללא היכר, תוך שלוש שנים.

להמשיך לקרוא

טורקיה משתגעת ב

מוכרים לנו בהיסטוריה מקרים בהם מדינה "משתגעת". ראשי השלטון מפתחים נוירוזה קיצונית ומובילים הליכים הרסניים של רצח המוני, או פגיעה חמורה באזרחי המדינה ובסביבתה. דוגמאות מובהקות למשטרים כאלה הם גרמניה הנאצית, קמבודיה של פול-פוט, רואנדה בראשית שנות ה-90, וצפון קוריאה בימינו. השינויים הפונדמנטליסטים בטורקיה בשנה האחרונה מעידים אולי על החרפה "במצבו הנפשי" של השלטון, והעומד בראשו רג'פ טאיפ ארדואן. הכיסופים של ציבור תומכיו לימי האימפריה העות'מנית והרחש הלאומני המתגבר, דוחפים את ארדואן, שנחשב לרפורמטור דמוקרט בתחילת דרכו, ל"שגעון גדלות" נמהר. נראה כי ארדואן, שעלה לשלטון לפני 14 שנים כהבטחה גדולה לדמוקרטיה ולליברליזם, וביקש לצרף את טורקיה לאיחוד האירופי, שינה את ייעדו. המהלכים אותם הוא מוביל בשנים האחרונות מסמנים כי במקום להצטרף לאימפריה, הוא מבקש לייסד אימפריה,  גם אם הדבר ידרוש ממנו לדרוס ציבורים שלמים בדרך. לאחר שהכריז על מלחמה בכורדים בקיץ 2015, פתח בקיץ 2016 במערכה גם נגד הגולניסטים, והכמאליסטים. במקביל פלש צבאו לסוריה ותגבר את כוחותיו בצפון עירק. לאחרונה היא פתחה חזית נוספת מול אירופה.

טורקיה נכנסה למאה ה-21 כמי שמחזיקה בצבא השני בגודלו בברית נאט"ו, כשחקנית ראשית בטרגדיה של המזרח-התיכון, כבעלת השפעה מהותית על מדינות מרכז אסיה, כמי שוויתרה על החלום האירופי, וכשחקנית מפתח  בשוק האנרגיה. התמ"ג שלה לנפש צמח ב-30% מאז עלייתו של ארדואן לשלטון.   כל אלה מוחזקים כקלפים חזקים בידה, אך יש גם ג'וקר: האפשרות "להציף" את אירופה ב לפי החלטתה, כפי שעשתה בקיץ 2015. מאז ימי האימפריה לא הייתה טורקיה חזקה כל כך, ודווקא בשעה הרת גורל זו, מכרסמים בגופה ובנפשה תהליכים הרסניים, והיא עומדת על סף מלחמת אזרחים. השינויים הפנימיים שמחולל ארדואן ברפובליקה הטורקית חורצים את גורלה של הדמוקרטיה העדינה, שנבנית במדינה מתחילת המאה ה-20. בכוחה הרב ובאלימות המתפרצת בה עלולה הרפובליקה הטורקית לחולל רצח-עם ואולי אף לגרור את המעצמות למלחמת עולם.

נקודת ציון משמעותית במהפכה הפנימית של ארדואן צפויה להירשם בעוד מספר שבועות. ב-16 באפריל, עם משאל העם, בו ידרשו אזרחי המדינה להכריע אם לקבל או לדחות תיקונים לחוקה שיאפשרו לארדואן לשלוט במדינה עד 2029. התיקונים יהפכו את שיטת המשטר ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. בדומה לנשיא פוטין, יזכה ארדואן למעמד של נשיא-על, בעל סמכות שתבטיח לו שליטה מוחלטת במדינה.

 במאמרים הבאים אנסה להתחקות אחר (א) שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת", הנעוצים בעֶרֶשׂ דְּוַי האימפריה העות'מנית וברצח העמים הנוצרים הילידים שחיו בה. (ב) עלייתה ונפילתה של הדמוקרטיה הטורקית במבט על שלוש קבוצות: האיגודים המקצועיים, המיעוט הכורדי והציבור המוסלמי הדתי. (ג) המהפכה של ארדואן – סולטן פוסט-מודרני.

חלק א': שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

חלק ב': עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

חלק ג': הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

מהפכת החילון והמודרניזציה של מוסטפא כמאל אטאטורק זכתה להערצת המערב. עד כדי כך, ששמו של המצביא המהפכן מתקשר עד היום לדמוקרטיה וקידמה. 94 שנים מאוחר יותר, שעה שטורקיה עוברת מהפכה-שכנגד, יש להכיר באמת המרה – טורקיה של אטאטורק הייתה מדינה חשוכה לא פחות מהאימפריה העות'מאנית של אנשי "ועידת האחדות והקדמה" שבאה לפניו.

להמשיך לקרוא

שש שנים למלחמה בסוריה

שש שנים חלפו מאז פרוץ המלחמה בסוריה. השכנה הצפונית שלנו, שמעולם לא הכירה בעצמאותה של מדינת ישראל, נכנסה למעגל דמים שנדמה כחסר מוצא. עם קרוב לחצי מיליון הרוגים, וכשישה מיליון פליטים, המלחמה בסוריה לא יודעת שובע. מי נגד מי ? מה עלה בגורלם של האזרחים? והאם ישראל מסייעת לסורים? בכתבה זו ננסה לעשות קצת סדר בבלאגן.
להמשיך לקרוא

טורקיה משתגעת א

מוכרים לנו בהיסטוריה מקרים בהם מדינה "משתגעת". ראשי השלטון מפתחים נוירוזה קיצונית ומובילים הליכים הרסניים של רצח המוני, או פגיעה חמורה באזרחי המדינה ובסביבתה. דוגמאות מובהקות למשטרים כאלה הם גרמניה הנאצית, קמבודיה של פול-פוט, רואנדה בראשית שנות ה-90, וצפון קוריאה בימינו. השינויים הפונדמנטליסטים בטורקיה בשנה האחרונה מעידים אולי על החרפה "במצבו הנפשי" של השלטון, והעומד בראשו רג'פ טאיפ ארדואן. הכיסופים של ציבור תומכיו לימי האימפריה העות'מנית והרחש הלאומני המתגבר, דוחפים את ארדואן, שנחשב לרפורמטור דמוקרט בתחילת דרכו, ל"שגעון גדלות" נמהר. נראה כי ארדואן, שעלה לשלטון לפני 14 שנים כהבטחה גדולה לדמוקרטיה ולליברליזם, וביקש לצרף את טורקיה לאיחוד האירופי, שינה את ייעדו. המהלכים אותם הוא מוביל בשנים האחרונות מסמנים כי במקום להצטרף לאימפריה, הוא מבקש לייסד אימפריה,  גם אם הדבר ידרוש ממנו לדרוס ציבורים שלמים בדרך. לאחר שהכריז על מלחמה בכורדים בקיץ 2015, פתח בקיץ 2016 במערכה גם נגד הגולניסטים, והכמאליסטים. במקביל פלש צבאו לסוריה ותגבר את כוחותיו בצפון עירק. לאחרונה היא פתחה חזית נוספת מול אירופה.

טורקיה נכנסה למאה ה-21 כמי שמחזיקה בצבא השני בגודלו בברית נאט"ו, כשחקנית ראשית בטרגדיה של המזרח-התיכון, כבעלת השפעה מהותית על מדינות מרכז אסיה, כמי שוויתרה על החלום האירופי, וכשחקנית מפתח  בשוק האנרגיה. התמ"ג שלה לנפש צמח ב-30% מאז עלייתו של ארדואן לשלטון.   כל אלה מוחזקים כקלפים חזקים בידה, אך יש גם ג'וקר: האפשרות "להציף" את אירופה ב לפי החלטתה, כפי שעשתה בקיץ 2015. מאז ימי האימפריה לא הייתה טורקיה חזקה כל כך, ודווקא בשעה הרת גורל זו, מכרסמים בגופה ובנפשה תהליכים הרסניים, והיא עומדת על סף מלחמת אזרחים. השינויים הפנימיים שמחולל ארדואן ברפובליקה הטורקית חורצים את גורלה של הדמוקרטיה העדינה, שנבנית במדינה מתחילת המאה ה-20. בכוחה הרב ובאלימות המתפרצת בה עלולה הרפובליקה הטורקית לחולל רצח-עם ואולי אף לגרור את המעצמות למלחמת עולם.

נקודת ציון משמעותית במהפכה הפנימית של ארדואן צפויה להירשם בעוד מספר שבועות. ב-16 באפריל, עם משאל העם, בו ידרשו אזרחי המדינה להכריע אם לקבל או לדחות תיקונים לחוקה שיאפשרו לארדואן לשלוט במדינה עד 2029. התיקונים יהפכו את שיטת המשטר ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. בדומה לנשיא פוטין, יזכה ארדואן למעמד של נשיא-על, בעל סמכות שתבטיח לו שליטה מוחלטת במדינה.

 במאמרים הקרובים אנסה להתחקות אחר (א) שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת", הנעוצים בעֶרֶשׂ דְּוַי האימפריה העות'מנית וברצח העמים הנוצרים הילידים שחיו בה. (ב) עלייתה ונפילתה של הדמוקרטיה הטורקית במבט על שלוש קבוצות: האיגודים המקצועיים, המיעוט הכורדי והציבור המוסלמי הדתי. (ג) המהפכה של ארדואן – סולטן פוסט-מודרני.

חלק א': שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

חלק ב': עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

חלק ג': הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

בשביל להבין את החברה הישראלית למשל, ואת מאבקי הכוח בה, נחוץ להכיר את קורות העם היהודי באלפיים שנות גלות, את החורבן הגדול באירופה, את התנועה הציונית ואת גירוש היהודים מארצות האיסלם. בשביל להבין את החברה הטורקית ואת מאבקי הכוח בה, יש להכיר את קורות האימפריה העות'מאנית, ואת נפילתה. שם נעוצים התסמינים המוקדמים לשיגעון.

להמשיך לקרוא