מילא 18

היום מלאו 70 שנה לנפילת בונקר מילא 18, מפקדת הארגון היהודי הלוחם ובו כ-80 לוחמים וביניהם מפקד הארגון היהודי הלוחם [אי"ל] מרדכי אנילביץ'. הבונקר נפל לאחר שלושה שבועות של לחימה איתנה של חברי האי"ל, שלושה שבועות שמהווים את סמל הגבורה היהודית והמרד. הגרמנים גילו את הבונקר ערב קודם, ב-7 במאי. באותו זמן נשלחה משלחת לחפש דרכי מילוט מהגטו, בין הלוחמים שיצאו מהבונקר היו קאז'יק (שמחה רותם), צביה לובטקין ומארק אדלמן. מארק וצביה חזרו לבונקר למחרת בערב ומצאו אותו הרוס ואז הבינו שהוא התגלה על ידי הגרמנים, בקרבת הבונקר הם הבחינו בשני לוחמים שניצלו מתפיסת הבונקר- טוסיה אלטמן ויהודה ונגרובר, הם היו פצועים משאיפת גז. טוסיה ויהודה סיפרו לחבריהם על הרגעים האחרונים בבונקר- הגרמנים קראו ליהודים לצאת מהבונקר, אך הלוחמים סרבו להכנע. הגרמנים התחילו להחדיר גז לבונקר ואז החלו הלוחמים לנסות להתאבד, כדי לא ליפול ביד הגרמנים ועל מנת להשאיר לעצמם את הבחירה האחרונה שהיתה בידם- לבחור את הדרך בה ימותו. צביה מתארת רגעים אלה כך: "עייפים ורצוצים שכבנו כל אחד בפינתו וחשבון החיים האחרון נקב ולא נתן דמי… הן מקומי היה במילא 18 יחד עם חברי: הן גם אני צריכה הייתי לשתות מאותה כוס. ורק גורל עיוור ניתקני מהם, ואת הטובים בינינו, יקר בחורינו ובחורותינו, דן לכליה." מלוחמי גטו ורשה נלמד כי בכל מצב ובכל רגע, אכזרי ככל שיהיה, אפשרי למרוד. מצביה נלמד ענווה וחסד.

אתר ההנצחה תל אנילביץ' ברח' מילא 18 שבוורשה

אתר ההנצחה תל אנילביץ' ברח' מילא 18 שבוורשה

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s