הכחדה

כשהייתי ילד שמעתי בפעם ראשונה על חיות נכחדות, כמה טיפשים בני האדם? חשבתי, כה אווילי, כה מצער. כשהתבגרתי קראתי על בני אדם שהוכחדו, עמים ושבטים שאינם עוד. נחרדתי. חשתי ברשעות נוגסת בבשרי. אין גבול לרוע. תהיתי, גם היום מוכחדים שבטים ועמים? חקרתי ועצבתי לגלות, שבטים מוכחדים, גוועים לאיטם; אחרוני המוהיקנים מתים, מי בזקנה ומי בידי רוצחים, בעצב ובדידות שלא ניתן לתאר; ניצולים אחרונים לתרבות, נצרים אחרונים לדורות. האחרונים מתים, נכחדים, ומותירים אותנו טיפשים ועניים.

יש שבטים שמוכחדים בכוח החרב ויש שמוכחדים בכוח הקפיטל. רובם המכריע מוכחדים משני הכוחות גם יחד, והרי ידוע שעם הכסף מגיע האלימות, ובכל זאת יש הבדל בין רצח-עם לבין השתלטותו של קפיטליזם מיסיונרי על 'לקוחות' חדשים.

בשנת 1996 אבא שלי נסע לחודש ימים ביערות הגשם של אקוודור, בכפר קטן ונידח שאדם לבן ביקר בו אך פעמים אחדות, הוא היה שם עם דנדן בולוטין ועם אֶל-פָארוֹ, שמאן הכפר. אל-פארו הדריך אותם בטיולים ביערות העד של האמזונס ולימד אותם סודות עתיקים. הוא הכיר עשרות אלפי צמחים ומכל אחד את סגולותיו, מאחד היה מוציא מים מתוקים כנקטר, מאחר תרופה לשלשול, מזה תחבושת, ומזה משקה שכששותים אותו פוגשים את האלים. הם דגו פירנאות והשתתפו בארוחות שבטיות ובטקסי פולחן. אבא שלי הראה לי תמונות וסיפר לי הכול בהתרגשות רבה, הוא אמר שמימיו לא פגש חכם וידען כאל-פארו, "אינציקלופדיה מהלכת". בשנת 2001 אבי התבשר שאל-פארו מת. לצערנו הרב, אף אחד מילדיו לא למד את סודותיו, כולם עברו לעיר למצוא עבודה, לעשות כסף. מי כמונו, יהודים, כואב את ההתבוללות, את התרבות העצומה שנעלמת בעבור פֶזוס ספורים.

השפות נכחדות ועמן אותות ומילים שעברו מאם לביתה, מאב לבנו, במשך אלפי שנים, בהן מסתתרת ציוויליזציה שלמה, שונה לחלוטין מהמוכרת לנו, דפוסי חשיבה שונים, אמת חושים שונה. ההתבוללות כואבת, כואבת כי נאבדים בה אלפי שנות תרבות, מדע וטכנולוגיה. תרבות שאינה מבוססת על שלטון בטבע ושלטון באדם האחר, מדע שאיננו יליד האקדמיה, טכנולוגיה שלא גובשה בתנאי קפיטליזם. זה כואב, אך ההתבוללות הזו היא איננה מושא כתיבתי כעת, אבקש לכתוב על הכחדה רצחנית של שבטים, הכחדה בכוח החרב, כזו שחושפת את אופיה הברברי של התרבות בה אנו חיים.

רוברט היצ'קוק טוען כי בברזיל בלבד נהרסו ונכחדו, בכוח הזרוע, יותר מ- 80 שבטים, במחצית הראשונה של המאה ה-20. אוכלוסיית האינדיאנים המבודדים בכלל המדינה צנחה ממיליון למאתיים אלף. אפילו הניצולים ששרדו המשיכו להרדף גם במחצית השניה של המאה האכזרית הזו. לאחרונה נחשף בברזיל דו"ח שהוסתר יותר מארבעים שנה המתאר השמדה מכוונת של שבטים בברזיל שבוצעו בין שנות ה-40 לשנות ה-80. הדו"ח חושף הרעלה, הדבקה מכוונת במחלות, הרעבה ומעשי טבח בשבטים מבודדים בג'ונגל, שנעשו בידיעת, ואף בהוראת נבחרי ציבור ופקידים בכירים. חלק ניכר מהפשעים בוצעו תחת שלטון החונטה הצבאית, אך גם לפניה וגם אחריה בוצעו מעשי זוועה. על פי הדו"ח שבטים שלמים הושמדו וביניהם שבטים במרנהו [Maranhão]. במקרה אחר במטו גרוסו [Mato-Grosso] נטען כי נותרו שני ניצולים בני סינטה לארג'ה [Cinta Larga] אשר העידו על השמדת שבטם שמנה 30 איש בהפצצות ממטוסים. שבטים רבים ומגוונים המוכרים כשבטי היאנומאמי [Yanomami] נטבחו וחוסלו, לרוב על ידי כורי זהב שביקשו להפטר מהם כדי לחפור באדמותיהם. היאנומאמי הם אוסף של עשרות שבטים שונים המדברים שפות שונות, מתפללים לאלים שונים ובעלי תרבויות שונות. חלק מהשבטים מונים כפרים בודדים בלבד ומס' בני השבט לא עולה על כמה עשרות. דיווחים על מעשי טבח בהם, שבחלקם נרצחו כפרים שלמים, הגיעו בראשית שנות ה-90 וגם בקיץ האחרון.

באזור אחר בברזיל, בחבל רונדוניה [Rondônia], חיו מספר שבטים מנותקים. בסיור של הרשות לפיתות ילידים, בשנת 1985, התגלו גופות רבות שנטבחו. הגופות לא היו ניתנות לזיהוי. עשור לאחר מכן בשנת 1995, אותרו 7 אנשים בני שבט אקונסטו [Akuntsu], הם סיפרו כי כל שבטם נטבח והם האחרונים שנותרו. שניים מהם מתו מאז ונותרו רק 5 בני אקונסטו. בודדים בעולם, מבוגרים מכדי להביא צאצאים, מתקשים לדבר עם זרים, לא מעזים להיפרד זה מזה, חיים כמו נצר אחרון לזן נכחד. עבורנו הם יכולים להיראות 'פרימיטיביים', עבורם 'האדם הלבן' הוא שהכחיד את שבטם בן אלפי השנים באכזריות שכזו שנבצר מהם להבינה.

'בני התרבות' הקוראים לשבטים נידחים 'פרימיטיביים' רצחו עמים לרוב בעת המודרנית. בני אירופה 'הנאורים' רדפו בשיטתיות נשים וילדים, הרעילו בזדון, השמידו באכזריות, הטביעו את 'הנאורות' בברבריות אינסופית. התופת שיצרו 'בני התרבות' עלתה על כל סיוט. הדרך למעשיהם של היטלר והנאצים נכבשה היטב ברחבי הגלובוס, שנים לפני שנולדו.

שבט קנזה [Kanza] שחי בקליפורניה הוכחד כליל במאה ה-19, מתוך אלפי בני השבט שחיו בקנזס נותרו רק 188 בשנת 1888. עובדי חברת הפרוות האמריקאית במיזורי מכרו פרוות מלאות מחלות ל- 1,600 הניצולים משבט מנדן [Mandan], שמנה אלפי אנשים לפני כיבוש מערב אמריקה, ביוני 1837. לאחר שנה, כ- 125 מבני השבט נותרו בחיים. השאר מתו במחלה. גם הצ'יף הענק 'ארבע הדובים' מת. כך בעוד מקרים רבים, שבטי הילידים הוכחדו על ידי המתיישבים האירופאים ומאוחר יותר על ידי ממשלות ואזרחי ארה"ב וקנדה. מאלפי בני הטולווה [Tolowa], שחיו בכפרים בקליפורניה, נותרו בשנת 1920 רק 121 חיים. מתוך כעשרה מיליון אינדיאנים שחיו בצפון אמריקה בשנת 1500, נותרו בראשית המאה ה-20 רק כמיליון. אחד מהם, ג'ון א' סמלקר, כתב את השיר הזה:

"אני מתחיל לכתוב בשפתנו, על אף הקושי.

רק הקשישים הוגים את מילותנו, והם כבר שוכחים.

לא רבות הן המילים. מפוזרות כמו עננים,

כמו דגי סלומון ב'פלג הפסיעות' שבנהר טונסינה.

אינני מדבר כבן אטנה*, אך אני שומע את קול הרוח,

שומע אותו מרוחק, מדבר אלי בשקט."

*אטנה [Athna] היא שפה של שבט אינדיאני בדרום אלסקה המצויה כיום על סף הכחדה.

Trugannini_1866.sized

טרוגניני, הטזמנית האחרונה.

בטזמניה, אי בדרום אוסטרליה חיו במשך 10,000 שנים שבטי הפלאווה [Palawa], קרובים של האבוריג'ינים האוסטרלים. הם חיו כציידים לקטים ייחודיים במיוחד: לא גילו את האש, לא תפרו בגדים, לא השתמשו בשום כלי מלבד אבנים מנופצות, בדומה לבני האדם בתקופת האבן המוקדמת. בשנת 1803 החל המשטר הבריטי ליישב את אוסטרליה בפושעים. הבריטים ראו בהם קוף אדם מסוכן וחששו מערבוב גזעי בינם ובין מתיישבים ואסירים. מתוך 6,000 טזמנים שחיו בשלווה באי, בראשית המאה ה-19 נותרו רק 200 בשנת 1832. ב-8 במאי 1876 מתה טרוגניני, הטזמנית האחרונה. בכך הושלמה השמדתם המוחלטת של ארבעת שבטי הפלאווה, תהליך שכלל חטיפות ילדים לעבדות ולניצול מיני, הענקת פרסים על ראשיהם של הטזמנים, עריכת מבצעים של צייד אדם, הרעבה ורצח שיטתי ומכוון. רצח העם "המושלם" הראשון בעת המודרנית. הניצולים האחרונים עברו את חייהם בניסויים שונים על גופם שהמשיכו גם לאחר מותם. חייה של טרוגניני היו אומללים ובמיוחד שנותיה האחרונות בהן נידונה לחיות יחידה ובודדה ממשפחתה ועמה, במכון מחקר בריטי כאילו היתה פריט מוזיאלי. חלק מבני משפחתה נרצחו מול עיניה. למרות תחנוניה של טרוגניני שיפזרו את אפרה בנהר לאחר מותה, גופתה הוצגה במוזיאון המלכותי הבריטי במשך מאה שנים, רק אז בעקבות ביקורת רחבה נשרפה גופתה ואפרה פוזר כפי שביקשה.

יותר מ- 7,000 שבטים חיים היום בכל היבשות מלבד אירופה, מדברים שפות שונות, מתפללים לאלים שונים, מספרים לילדיהם סיפורים אחרים ממה שאנחנו מספרים. יותר מ- 100 שבטים מסרבים לכל קשר עם העולם, מצולמים מידי פעם ממסוק, אך מסרבים ל'מגע הראשון'. המפגש עם התרבות שבחוץ יכול להיות מפגש מפעים ומרתק אך קיימות בו סכנות ומי ישורון.

מפגש ראשון בין שבט בניו-גיני לאדם הלבן:

ב-10 בפברואר 2010, הלכה לעולמה בגיל 85, בוֹה , הניצולה האחרונה משבט בו [Bo] באיי אנדמן. בוה נותרה בשנותיה האחרונות דוברת לשון 'בו' היחידה בעולם, לשון המוערכת כאחת מהעשר הקדומות ביותר המוכרות למדע. על פי המחקרים, שבטי אנדמן התיישבו באיים לפני כ- 65,000 שנים, ומאז חיו בניתוק יחסי מהעולם, כך שרדה תרבותם הייחודית, אחת מהעתיקות בעולם. השבט שמנה כ- 5,000 בני אדם בשנת 1858 כשהבריטים כבשו את איי אנדמן, ניזוק ונעלם אט אט לאורך שנות הקולוניאליזם. מותה של בוֹה הוא גם מותו של השבט. את שפטם הייחודית לא ידברו עוד.

השיר האחרון בשפת הבו:

מתוך יותר מעשרה שבטים שחיו באיים המדהימים האלה, נותר רק שבט אחד במצב יציב, שבט סנטינלז [Sentinelese] אשר דוחה כל ניסיון מגע של זרים וצולם לאחרונה בשנת 2004 כשאנשיו תוקפים בחץ וקשת מסוק שהגיע לבדוק מה שלומם אחרי הצונאמי הגדול. ואולי מוטב שכך, אולי עדיף לדחות כל מגע עם בני אדם 'מתורבתים', אם השבט הזה שרד כל כך הרבה שנים בלי הטכנולוגיה והתרבות שלנו, למה שלא ימשיך בשלו? אוכלוסיית שבט אונג [Onge] השכן, שמעולם לא דחה מבקרים, ירדה מ-670 בשנת 1900 לכ-100 היום. שבט ג'וארה [Jarawa] שסרב גם הוא לכל קשר עם העולם החיצון עד שנת 1998 מצוי היום גם הוא בסכנת הכחדה. אז איזו סיבה טובה יש לבני הסנטינלז לתקשר אתנו? האינסטינקט שלהם להתגונן מכל תרבות חיצונית, מחסן אותם כנגד הקפיטליזם המטונף, המעמדות, הניכור, השוביניזם, והגזענות. תופעות אשר מגיעות עם 'האדם הלבן' לכל מקום בו דורכת רגלו. במקום להכחיד תרבויות ושבטים, יוטב לנו עם נכחיד את יצר התחרות, הגזענות, היהירות והחמדנות בהם אנו לוקים. מחלות ממאירות אלו מאיימות היום על קיומה של התרבות שלנו, והופכות את התרבות עצמה לברבריות, כפי שסברו חברי אסכולת פרנקפורט. כשננצח את הברבריות שלנו, נלמד אולי לתקשר איתם, ואז נוכל ללמוד מהם. אני בטוח שיש לנו המון מה ללמוד, כמו שאבא שלי למד מאל-פארו. ואולי לפחות נלמד מהם נימוסים, נלמד איך לחיות יחד מבלי להכחיד.

בן שבט הסנטינלז מנסה לתקוף מסוק מהודו לאחר הצונאמי ב-2004

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s