Derrida's Question through Beethoven's Last String Quartet

בשוטטות במרחב הכאוטי, "מרשתת" [Internet], נפלתי על סרטון בו הפילוסוף היהודי-צרפתי ג'אק דרידה יושב במרפסת, בערוב ימיו, ומספר על מפעל חייו: הניסיון להתחקות אחר מקור החשיבה. "מה מתרחש בטרם מתגבשת השאלה?", "ממה מורכבת הנוכחות?", "האם ניתן לכתוב את האחר?"

תוך כדי הקשבה לדבריו עלתה בי רביעיית הקשת האחרונה, שכתב לודוויג ואן בטהובן באוקטובר 1826, חצי שנה לפני מותו. לאחר 12 שנות חרשות, שנים של סבל גמור בהן כמעט ולא הופיע בציבור, סבל ממיגרנות ומבדידות, הלחין בטהובן מדמיונו בלבד. בטהובן חִשְמֶל עצבים שלא היו מוכרים למדע, הלך וחרג מחוקי הכתיבה המקובלים. רביעיית הקשת הזו חורגת, אופטימית ומפתיע, אלא שהחיבור לדרידה, מסיבה אחרת: רביעיית הקשת הזו לתחושתי, תרה אחר מקורה של 'השאלה', יש בה הקבלה לחיפושיו של דרידה, יש בה אולי, מאין 'דברי ימיו' של בטהובן. יצירות מוזיקליות רבות בנויות משאלות ותשובות, כמו דיאלוג. היצירה הזו לעומת זאת מורכבת ממשהו אחר: בפרק הראשון משפטים רבים שמסתיימים בסימני פיסוק שונים, מאין תצוגה של נושאים שמסמלים צורות שונות של חשיבה, יחסים שונים, חוויות שונות שאדם עובר, ואולי, סוגים שונים של נוכחות. בפרק השני ההליכים האופטימיים מופרעים על ידי משברים קשים, מתפתלים בתהומות, ואולי מנסים להתגבר עליהם. בקטע מוצג תהליך של התבגרות החשיבה, העמקה שדרידה עושה תיאוריה של היידיגר.  דקונסטורקציה של המהותי, המֶקָדֵמֵת אותו, לא במובן הלינארי, אלא דווקא באופן פרקטלי. הפרק השלישי הוא מאין מיקרוקוסמוס איטי של כל היצירה, שליו, קוסמי, היולי, הוא מבטא היטב את המושג 'נוכחות' [Being] , הוא אוטופי, יכול היה להוות סיום נפלא. לפרק הרביעי הוסיף בטהובן כותרת: "ההחלטה הקשה". הפרק כולו עוסק בשאלה: האם אפשר? האם אפשר? האם אפשר? ומסתיים בתשובה כן אפשר! הן אפשר! זה חורג מהחיפושים האינסופיים של דרידה. זה סופי מאוד, מוחלט ואפילו פשוט. ודווקא בגלל זה נראה לי שזה נחוץ לנו, המשוחחים עם דרידה באמצע החיים ולא בסופם. בטהובן משאיר תחושה של עוד. זהו פרק קומי. נחוץ מאוד למבקשים להמשיך להתחקות אחר שורשי החשיבה.

לקחתי את השיחה של דרידה ובישלתי אותה בתוך רביעיית הקשת של בטהובן וזה מה שיצא:

פרק ראשון – Allegretto
אָדָם
טַף
סַקְרָן
שׁוֹאֵל:
'מַה זֶה?' [?Ti Esti]
מַה המַשְׁמָעוּת שֶׁל זֶה?
מָקְשֶה הַפִילוֹסוֹף:
הַאִם הַחֲשִׁיבָה מַשְׁמָעה שְׁאִילָה?
הַקַיֶּמֶת חֲשִׁיבָה שְׁאֵינֶנָה שְׁאִילָה?
אֲזַי
כִּנּוֹרו שֶׁל דֶרִידָה:
מַה יֵשׁ לִפְנֵי הַשְׁאֵלָה?
עָמֹק
קָדוּם
רָדִיקָלִי
מַה מַקְדִּים אֶת הַשְׁאֵלָה?
מְחָפֶּשֹ תְּנוּעָת מַחְשָׁבָה
שְׁאֵינֶנָה שְׁאֵלָה
וְגַּם לֹא תְּשׁוּבָה.

פרק שני – Vivace
הַאָדָם קַיָּם
כָּךְ אֲנִי,
חוֹשֵׁב – קַיָּם
מָקְשֶה הפִילוֹסוֹף:
הַאִם הֵקַיָּם בהֶכְרֵחַ נוֹכַח?
הַקַיָּם מַה שְׁאֵינֶנוֹ נוֹכַח?
אֲזַי
דֶרִידָה:
מַה מַקְדִּים ל'הֱיוֹת'?
אֵילוּ הַנָּחות מֻקְדָּמות יֵשׁ אֵצְלֶנוּ,
לַאֹפֶן בּו אָנוּ מֵבִינִים אֶת 'לִהִיות'?
לאֹפֶן בּו אָנוּ
נוֹכַחִים.
[דקונסטרוקציה]

פרק שלישי – Lento Assai
הַהוֹוֶה
תָּמִיד מִתְמָשֶךְ
תָּמִיד נוֹכַח
אַתָּה בּו
הוּא אַתָּה
אַךְ טְמוּנָה בַּאָדָם הַיְכֹלֶת
לְהִתְחַקּות אַחַר הַמִתְהַוֶּה
לִכְתוב אֶת העָבָר
Trace de L'écriture
בִּכְדֵי לגֶּשֶׁת
לַהוֹוֶה.
נִסָּיוֹן [בְּ- Trace אַלִּיבָּא דְ'דֶרִידָה]
בְּזִקָּה
לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר,
לאַחֵר בְּכל מֵמַד שְיָכֹל להוֹפִיעַ כְּאַחֵר
גּוּף, זְמַן, מָקוֹם;
לְאַחֵרוּת.
דּורֵשׁ אֶת הַשְׁנַיִם:
אֶת אֹפֶן הַחֲשִׁיבָה הַשְׁאִילָתית,
וְאֶת עַצְמָאוּתה שֶׁל הַנוֹכְחוּת.
***
הַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הפִילוֹסוֹפְיָה: וִכּוּחַ עַל עַצְמָאוּת השְׁאֵלָה.

פרק רביעי  – Der schwer gefaßte Entschluß
אָז אָמַר דֶרִידָה:
"האם אפשר?"
יֵשׁ לי הַרְבֵּה שְׁאֵלות,
אֲנִי מַעֲרִיךְ אֶת הַשְׁאֵלָה, אֵינֶנִי מִתְנַגֵּד לָה,
הִיא התְּנַאי לבִּקֹּרֶת
וּלְדֶּקוֹנְסְטְרוּקְצְיָה,
אֲבָל נִסּיתי לָחְשׁוב:
"האם אפשר?"
מַה בָּא לִפְנֵי השְׁאֵלָה?
מַה הֵם התְּנַאים המַקְדִּימים לשְׁאֵלָה?
בִּשְׁבִיל לִשְאול שְׁאֵלָה אֲנִי מֻכְרָח לִפְנות לְמִישֶׁהוּ
"האם אפשר?"
יֵשְׁנָן שְׁאֵלות אַלִּימות,
וָאֲפִלּוּ שְׁאֵלות תּמִימות
מַנִּיחות מְרֹאשׁ שְתְּשׁוּבָה תִּנָּתֶּן.
פּונֶה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
"בטח שאפשר!"
אוֹמֵר: עָדִיף שׁנְדָבֶּר
מֶאָשֶׁר
מרֶגַע שהשְׁאֵלָה נִפְתַּחָת
מַגִּיעַה הַשְׁאֵלָה שֶׁל הַהוֹוֶה;
כָּאן נכנסת העֲבוֹדָה שֶׁל
הִתְחַקּות
"בטח שאפשר!"
כְּתִיבָה [אינני מתְכַּוֵּן כְּתִיבָה פִיזִית עַל נְיָר אוֹ במַחְשֵׁב]
יֵשׁ נִסָּיוֹן שֶׁל חֲזָרָה למַשֶּׁהוּ אַחֵר,
חֲזָרָה לאַחֵר
לעָבָר אַחֵר
הוֹוֶה אַחֵר
עָתִיד אַחֵר
וְלִפְעָמִים לסוּג אַחֵר שֶׁל זְמַן
שְׁהוּא יָשָׁן יוֹתֵר מְהַעָבָר
מֵעֵבֶר לַעָתִיד.
[מַה שְׁאֲנִי מנסֶּה לַחְשׁוב זֶה עָבָר שְמַגִיע לַהֶיות, שְׁאֵינֶנו עָבָר הוֹוֶה, אוֹ עָתִיד הוֹוֶה, אֶלָּא נִסָּיוֹן אַחֵר מִבְּחִינָת עָבָר אוֹ עָתִיד]
אַחֵר
אַחֵרים
אֲחֵרוּת
***
זוהִי הַחְלָטָה קָשָׁה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s