מטריארכיה סוציאליסטית

מסתבר שיש דרך אחרת לחיות. דרך אחרת לארגן את היחסים החברתיים; לארגן אותם כך שלא יישאר כל זכר לגזל, תחרותיות או ניצול; לארגן אותם כך שהחמלה והחסד יחליפו את השררה והבצע. ישנן חברות שייצור המזון והפרודוקטים מתבצע בהם בחדוות יצירה, וחלוקתם מתבצעת בדאגה ואהבת הזולת, כאילו היה ילדך שלך. ישנן מעט חברות כאלה והיו פעם הרבה יותר. קיומן הינו הוכחה לכך שאפשר אחרת. קיימות היום מאות סוגים של חברות שיפותיות, סוציאליסטיות, המקיימות בתוכן אורח חיים חסר מעמדות וחסר מנגנוני צבירה של הון, רווח והפסד. מכירים אנו היטב את התנועה הקיבוצית הארץ-ישראלית אשר היוותה חוד החנית של החברות השיתופיות בעולם לאורך עשרות שנים, אך ברצוני לגעת דווקא בסוג הקדום ביותר של חברות שיתופיות, אלו הן חברות מטריארכליות; מטריארכיה היא שלטון האם. חברות מטריארכליות הן חברות המונהגות בידי אימהות, ובהן האימהות שולטות באדמה ובאמצעי הייצור, וכן הן הדמויות המנהיגות. בניגוד לדימוי הנפוץ המצייר אותן כאמזונות, לוחמות השולטות ביד רמה, מסתבר שמרבית החברות המטריארכליות שנחקרו עד כה היו שוויוניות לחלוטין ולא היה בהן כל שימוש בכוח נגד אף אחד. על פי מחקריה של הארכיאולוגית מריה גימבוטאס ושל ארכיאולוגים נוספים, חברות כאלה היו נפוצות ברחבי העולם בתקופת המהפכה החקלאית ורק מאוחר יותר, בתקופת הברונזה, הן הובסו, נשדדו והוכחדו על ידי חברות פטריארכליות. כיום קיים מספר קטן של חברות כאלה ביבשות שונות, המפורסמת שבהן היא חברת המוֹסוֹאוּ בסין. חברות מטריארכליות שונות לחלוטין מחברות פטריארכאליות. הדבר היחיד שדומה להם במקצת בעולם הפטריארכלי הוא חברות אנרכו-סוציאליסטיות. חברות מטריארכליות הן אינן חברות היררכיות, כמעט ואין בחברות אלו תפקידים מוגדרים ואין בהן כל שררה.

על פי מחקרה של היידה גוטנר־אבנדרות, החברות המטריארכליות מאורגנות בקְלֶנִים המבוססים על יחסי משפחה, על בסיס הורות נשית (כלומר אמא, צאצאיה, צאצאי צאצאיה, אחיה וצאצאיהם). נשים חיות בבית אמם ולא עוברות לבתי בני זוגן. לאחר הנישואין הגבר בא לישון אצל האישה, אך לא עובר לגור אצלה, אלא נשאר לגור אצל אמו ומחויב לעבוד את אדמתה בהמשך חייו (מחויב מבחינה רגשית, לא בחוק). לאבהות ביולוגית, בדרך כלל, אין כל משמעות. האימהות מגדלות את הילדים בלי כל התחשבות באבא הביולוגי שלהם. הגברים מגדלים את הילדים של אחיותיהם. אלה חברות אופקיות, לא היררכיות, של קרבה משפחתית על פי השושלת האימהית.

תהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות בחברות אלו מתבצע באופן פְרַקְטָלִי של מעגלים מתרחבים; בתוך המשפחה המורחבת מתבצעת החלטה בהסכמה במעגל המכיל את כל המשפחה. המבנה של מועצת הכפר מורכב משליחי המשפחות, והשליחה היא בדרך כלל הסבתא הזקנה. השליחה רשאית לייצג רק את שבני משפחתה כבר הסכימו עליו, ובשום פנים ואופן לא ניתן לה לקבל החלטות שלא הוסכמו על ידי שולחיה. אין החלטות בכפר שאינן מוסכמות על כל הכפר. במקרה של חוסר הסכמה חוזרים לדון. קיימות גם מועצות אזוריות בין-כפריות. גם גברים נשלחים לייצג את הכפרים ובמיוחד בוועידות המחוזיות אשר ההשתתפות בהן דורשת לצאת ממשק הבית לכמה ימים. נשים הן מקבלות ההחלטות המרכזיות, אך כל המבוגרים משתתפים בקבלת ההחלטות עד להגעה להסכמה. אין צבירה של כוח ואין שליטים. נוצר מצב חברתי שבו המערכת אינה מדכאת את הפרט.

לעולם הפטריארכלי-קפיטליסטי מוסדות ומבנה כלכלי התואמים את נקודת המבט השלטת. נקודת המבט הפטריארכלית יצרה את כלכלת סחר החליפין שהפכה לימים לכלכלת השוק. כלכלה זו נבנתה מתוך מושגים של צבירה ותחרות, מושגים אשר קיים בהם יסוד תחרותי-גברי.  בעולם המטריארכלי קיימת כלכלה שונה הנובעת מתוך נקודת המבט האימהית. החוקרת ג'נביב ווהן טוענת כי תגובה לצורכי הזולת דרך נתינה היא המאפיין הבולט של האם. האם מעניקה לילדיה ללא ציפייה לקבלת תמורה. לפי ווהן, הענקה זו אינה נובעת מחמת אינסטינקט אימהי בלתי נשלט, (כפי שמנסים לצייר זאת לעיתים) כי אם מתוך הבנתה של האם את צורכי הילוד. נתינה המגיבה לצורכי הזולת היא יסוד אימהי מרכזי. כלכלת השוק שמונהגת היום היא כלכלה המבוססת על תחרותיות, מטרת היחיד להשיג ולצבור חומרים, מוצרים והון. להבדיל אלפי הבדלים, כלכלת הנתינה הנהוגה בחברות מטריארכליות ובמובנים רבים, גם בחברות שיתופיות מודרניות, מבוססת על הרצון לתת, לחלוק, לשתף, להפריד את התרומה מהתמורה. בכלכלה המטריארכית ובכלכלה השיתופית אין כל מטרה להרוויח ובטח שלא לנצל ולעשוק. לפי הפילוסוף לואיס ממפורד, שינוי משמעותי בציוויליזציה יתרחש כשהשינויים התרבותיים יביאו לתפישה חדשה של מה היא האנושיות.   כיום האנושית נובעת מתוך ממלכת הגבר, ממלכה אשר צמחה במובנים רבים מתוך שורשים של רוע, כוח, שליטה, אלימות ודיכוי. במובן זה כלכלת הנתינה והשיתוף פותחת צוהר אל עבר שינוי הפרקסיס. הכלכלה בפני עצמה הייתה בעבר וכנראה תהא תמיד חלק משמעותי ממערכות היחסים, גורם המעצב אותן ומתוך כך מעצב גם את תפישת האנושיות. יחסי נתינה הם ביטוי גבוה לאנושיות שלנו. דרך יחסים כאלו המושתתים על דאגה, חמלה ואכפתיות ניתן ליצור פרקסיס חברתי חדש אשר אושרו של האדם עומד במרכזו.

ניתן לקשר את הכלכלה השיתופית ואת כלכלת הנתינה לסט של תכונות השייכות לעולם הנשים אשר סותר את סט התכונות השייכות לעולם הגברים. הסוציאליסטים שואפים לשינוי בפרדיגמה הבסיסית ביותר שעליה מושתתות ההסכמות המייצרות את היחסים בין בני האדם. מיחסים של ניצול, דחיקה והיררכיה לעבר יחסים של איכפתיות, אחריות ודאגה. כמו שמתייחסות אימהות לילדיהן. החברות המטריארכליות הן דוגמא לייתכנותה של חברה כזו, המבוססת על אחריות ודאגה כלפי ה'אחר', לעבוד. התפישה הרווחת כיום בעולם היא שסט התכונות הגבריות "חזק" ועל כן הוא גובר על סט התכונות הנשיות. זרמים שונים בפמיניזם מבססים עצמם על התכונות הגבריות, ומובילים את הנשים "להצליח" בשוק הקפיטליסטי ובכך חוטאים למטרותיה הקדומות של התנועה לשחרור נשים המנסה להביא לשוויון בין כל בני האדם. סט התכונות הגבריות השולט בחברה המודרנית יוצר היררכיה ותחרות בכל דבר, מכאן מתגבר החשד ב'אחר', ההתנשאות, הגזענות, והערצת המלחמה. ידוע לכל כי גברים הם אלו שהניעו את האנושות למלחמות לאורך ההיסטוריה. ההיסטוריון ז'ורז' בן שושן טוען כי "אין להבין את מלחמת העולם הראשונה בלא המונח הזה 'גבריות', שסיפק מעין לגיטימיות אינטלקטואלית לביטויה של התוקפנות." במובן הזה מאבק באידיאלים החולים של ה'גבריות' איננו מספיק, דרוש לעקר את היסודות הפוגעניים שבשליטה הגברית בעולם. המטריארכיה הסוציאליסטיות צריכה להוות שיטה אחרת שאין במטרתה לחזק ציבור זה או אחר. היעד אינו שליטה של נשים בגברים, אלא יצירת חברה אנושית ושוויונית יותר לטובת כל בני האדם בעזרת האופי האימהי, ההכלה הנשית, החסד, הדאגה לאחר, האחריות החברתית והשיתוף.

הקפיטליזם המודרני הוא פיתוח אגרסיבי של תרבות פטריארכלית המושתתת על שליטה של אדם ברעהו. הרצון לשלוט בבני אדם, הצורך לכבוש בכוח ולצבור הון מסוגים שונים, החופש לנצל בני אדם – כל אלה הם לרועץ לאדם השואף לחיות באחווה ובשוויון עם חבריו, ובמיוחד לנשים אשר מהוות את "האחר" בחברה הזאת וכן מעמד נחות. כדי לאתגר את הקפיטליזם ולחתור נגדו נזקקים אנשים להגיע ממניעים פסיכולוגים וחברתיים שונים בתכלית מאלה הקיימים היום. דפוסי החיים בחברות מטריארכליות מגלמים בתוכם פוטנציאל לשינוי ביסודות העמוקים ביותר המניעים את בני האדם. דוגמה לכך היא כלכלת הנתינה, המונהגת בחברות מטריארכיות, המסדרת את דפוסי החיים באמצעות מוטיבציה שונה לחלוטין מזו שאנו מכירים ומקיימת פרקסיס אשר השוויון הוא לא רק מטרתו אלא גם תוצר הלוואי שלו. חברה המבססת את יחסיה החברתיים על דאגה לזולת באופן מוחלט כמו בחברות מטריארכליות, סביר שלא תצטרך להיאבק בקפיטליזם ובמניעי התחרות שעומדים בבסיסו.

המרכיבים השונים של אורח החיים המטריארכאלי: תרבות הקונצנזוס אשר נותנת הזדמנות אמיתית לכל אחד להביע את עצמו ולהשפיע על אורח חייו, השוויון הכלכלי המוחלט והשוויון המעמדי, חוסר ההיררכיה בין בני אדם וכלכלת הנתינה אשר ביסודה מונחת ההנחה כי החברה היא אורגן אחד, סכום הגדול מסך חלקיו – כל אלו מהווים אולי את תמצית החזון הסוציאליסטי, את החלום הוורוד ביותר של מי שמבקש ליצור חיי שוויון ואחווה. יקשה על החברה המודרנית המפותחת כחלק מהתרבות הקפיטליסטית המתועשת להיעשות דומה לזו המטריארכאלית. שתי התרבויות הללו רחוקות זו מזו ת"ק פרסות. בני התרבות הקפיטליסטית המתועשת יכולים ליצור לעצמם מסגרות בהשראת מרכיבי התרבות המטריארכלית, וראשית כול לשנות ואפילו במקצת את ההסדרים הכלכליים שביניהם. התאגדויות וקבוצות רבות במאה השנים האחרונות התנסו באופנים שונים בהסדרים חברתיים כלכליים אשר מטרתם לחסל את התחרותיות הקיימת בין הבריות. במובנים רבים התרבות המטריארכלית, כפי שהיא מתוארת בידי חוקרות שונות, יכולה להוות השראה רבה עבור חברות המתנסות בחיסול השיטה התחרותית ושיטת השכר.

ביסוד הסוציאליזם עומד הניסיון ליצור חברה שוויונית וזאת על ידי שחרור מעמד הפועלים. הנשים תמיד היוו את פני המעמד; רק בשחרורן תוכל החברה להיות טובה יותר. הקאפיטליזם הברברי והדיכוטומיה המגדרית בתרבותנו פוגעים בנימיה העדינים ביותר של החברה, בקשרים בין בני האדם. החברה הקפיטליסטית איננה רק מנוהלת ומוכפפת לאינטרסים של הגברים, אלא אף מהווה צלחת פטרי לצמיחתו של אופי גברי בעל מאוויים המהווים סכנה לחברה; האלימות, הכסף והכוח נתפשים כדרך יחידה לניהול יחסים חברתיים; אלה כרוכים בקיבעונות המגדריים אשר מוטמעים עמוק בחברה. שחרור הנשים משמעו עלייתה של החברה כולו, ושחרור זה חייב להיות חומרי ורוחני כאחד. השחרור חייב להיות שחרור של הממד הנשי באורח חייהם של הגברים ושחרור של הגברים בעזרת ברית דמים בינם לבין עצמם ובינם לבין הנשים. האפשרות של גברים ונשים להשתתף בחברה אשר מקדמת יחסי אנרכיה ושוויון עוברת דרך התנסות בהסדרים כלכליים-חברתיים שונים בתכלית מאלה הקיימים היום.

גילוי נאות: מזה כעשור אני מתנסה בחיי שיתוף; אני חיי בקומונה, בקופה משותפת, ללא שכר פרטי, ללא צבירת רכוש, בניסיון שלא לקחת חלק בשוק החופשי, בתחרות על המשאבים. הבחירה שלי לחיות באורח חיים זה נובעת קודם כל מהסיפוק הגדול שאני חווה, ולצד זה גם מהאמונה כי התחרות על המשאבים אלימה ומזיקה לבני האדם, וכי בשיתוף הפעולה, המחשבה והחומר ניתן לבני האדם להביא לידי ביטוי צדדים אנושיים יפים יותר.

המבקשים ליצור חברה סוציאליסטית בימינו אשר פועלת ביסודותיה כחברה מטריארכאלית ימצאו עצמם מול אתגר עצום: מרד באלפי שנות פטריארכיה, מסחר ותחרות אשר מהוות אבן יסוד לתרבות האנושית כיום ואולי גם מקור לרבים מתחלואותיה. יצירת שינוי עמוק ושורשי של האנושיות היא העומדת על הפרק, ובמובן זה אסור לנו לחפש את התוצאה, אלא דווקא את הדרך, את התהליך, את ההתמודדות היומיומית. עלינו לבחון את יצירותינו החברתיות ולהבין אם הן אבני בניין של חברה כזו או המשך של החברה הפאטריארכלית, כך ורק כך נוכל להתגבר עליה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s