שאלות של קצין שקורא

צרפת תמכה במשטר ההוטו הקיצוני ברואנדה לפני פרוץ הג'נוסייד. היא מכרה נשק, אימנה את צבא רואנדה וייעצה למנהיגים. משפרץ רצח העם, החל מאבק בין גורמים מקצועיים, בטחונים ופוליטיים בצרפת. בשעה שבכירים במערכת הביטחון ובשירותי המודיעין הפצירו לנתק מיד את הקשרים עם רואנדה, הפוליטיקאים הבכירים הפנו להם עורף. ביום ה-16 לרצח העם, הגיעו לפריז אדריכלי הג'נוסייד: צמרת הממשל הרואנדי הקיצוני החדש ומפקד "פלוגות המוות", זאת לאחר שאלה הורו על רצח רה"מ הרואנדי (הוטו מתונה) ועוד עשרות אלפי אזרחים. נשיא צרפת פרנסואה מיטראן ושר החוץ אלן ז'ופה אירחו אות מנהיגי רצח העם בכבוד רב. היה זה רמז למדיניות שצרפת המשיכה לדבוק בה לאורך 100 הימים הנוראיים של רואנדה. צרפת סייעה למבצעי רצח העם. זהו ללא ספק הפשע הגדול ביותר שביצעה הרפובליקה החמישית מאז היוסדה. להבדיל מארה"ב, שעזרה להסתיר את רצח העם, ובריטניה שעמדה מנגד, והחלה בהכחשת רצח העם לאחר 20 שנה, צרפת סייעה לרוצחים. צרפת לא התנצלה על כך מעולם ויחסיה עם רואנדה של אחרי רצח העם עכורים גם היום, 20 שנה אחרי.

באחד המחקרים שנכתבו בנושא צוטט חייל צרפתי, שהתלונן בזמן רצח העם, ביוני 1994: "נמאס לי שרוצחים מריעים לי". החיילים הצרפתיים, שרבים מהם היו ילדי הסטודנטים של 'מאי-68' ונכדי הלוחמים במלחמת העולם השניה, מצאו את עצמם מסייעים לג'נוסיידרים, במדינה אפריקאית קטנה ורחוקה, ללא כל הסבר. בחיפושיי אחר מקורות נחשפתי למכתב של גילום אנסל, מה-1 בספטמבר 2014. גילום הוא קצין צרפתי לשעבר, הפועל להקמת וועידת חקירה ממלכתית שתחשוף את האמת לאומה הצרפתית. גילום ניאות לבקשתי לתרגם את המכתב לעברית ולפרסמו כאן. הוספתי בסוגריים מידע שעשוי לעזור לקורא. להלן המכתב:

"ב-1994 התבצע רצח עם ברואנדה, כמיליון בני אדם נרצחו ב-100 ימים. הג'נוסייד אורגן בידי הממשלה הרואנדית דאז והוצא לפועל בידי כוחותיה הצבאיים. זו לא הייתה התפרצות ספונטנית של אלימות שבטית או של איכרים מורעבים, אלא מבצע סדור, מתוכנן ושיטתי, שמטרתו להשמיד את כל הטוטסי ברואנדה. מיליון קרבנות ב-100 ימים משמעם 10,000 קרבנות כל יום במשך יותר משלושה חודשים. 'פרודוקטיביות' שאפילו הנאצים לא הגיעו אליה.

ב-22 ביוני 1994, ביום ה-75 לרצח העם, צרפת יצאה ל'מבצע טורקיז', וזאת לאחר שהשיגה מנדט מהאו"ם להוביל מבצע הומניטארי להצלת העם הרואנדי. השתתפתי במבצע זה כמפקד כוחות רגליים. הייתי מומחה להדרכת התקיפות האוויריות ביחידה קרבית של לגיון הזרים. הייתי אז בן 28 לאחר 4 שנות אימון ב'מקצועות הנשק' ו-5 שנות שירות ביחידה קרבית.

הפער העצום בין הגרסה הרשמית של צרפת, לאמת אודות המשימה בה השתתפתי, מחייב אותי להעיד. חשיפת האמת איננה קלה אך היא הכרחית. היחידות הצבאיות הצרפתיות בהן פעלתי, פעלו באופן מקצועי ועשו כל מה שהדרג המדיני הורה. אני מעריך ומכבד את חברי לנשק וההאשמות אינן מכוונות אליהם. החיילים הצרפתיים לא השתתפו בג'נוסייד, בשום מקרה. במקרים בהם הפקודות אפשרו לנו, הגנו על הטוטסי, הצלנו אותם מידי רודפיהם (הצבא הצרפתי הציל כ-15,000 בני טוטסי בכמה מחנות צבאיים).

גילום אנסל, קצין לשעבר בצבא צרפת

גילום אנסל, קצין לשעבר בצבא צרפת

 נשאלת השאלה מדוע צרפת סייעה, חימשה, הגנה ואימנה משטר בעודו מבצע רצח עם? המשימות שביצעתי במהלך "מבצע טורקיז" מעוררות שאלות נוקבות:

הצי הצבאי שנשלח לרואנדה מנה יותר מ-3,000 לוחמים, אם היה זה מבצע הומניטרי כפי שהוגדר, הרי שהיה עלינו להפעיל כוח נגד מבצעי רצח העם, כלומר ממשלת רואנדה וכוחותיה המזוינים. בניגוד לזה, הפוליטיקאים הצרפתים החליטו שעלינו להילחם דווקא ביריביהם הצבאיים. קיבלתי הוראה ב-22 ביוני להתכונן למסע לעבר קיגאלי בכדי 'לשחרר' את הבירה מידי RPF (כוחות המורדים ששחררו את רואנדה ועצרו את רצח העם) ולהתכונן להפצצה אווירית של חיילי ה-RPF ב-30 ביוני. פקודות אלו בוטלו באופן מפתיע. מה היה הוויכוח של מנהיגינו מאחורי הקלעים? מדוע ניתנו פקודות אלו ולמה בוטלו?

לאחר שסוף סוף שינינו כיוון, ב-1 ביולי, לא צווינו לנטרל את הממשל הרצחני. נהפוכו, הורו עלינו לסייע להם לקבל מקלט בזאיר, להם ולבני משפחותיהם הרבים מה שהוביל לאסון הומניטארי נוסף. לא עשינו כלום, האם אנו שותפים לפשע? (כשני מיליון בני הוטו היגרו לזאיר בסוף רצח העם, מה שהוביל למשבר הומניטרי עצום. רובם חזרו לאחר כשנה לרואנדה).

הסוף חמור בהרבה. במחצית השנייה של יולי, השתתפתי בהעברת נשק לעבר מחנות הפליטים בזאיר, מה שהוביל לעוד עשרות שנים של סכסוך רצחני שטרם נגמר. אף כלי נשק לא הוחרם מהכוחות הרצחניים, ואנחנו, כוחות צרפתיים ב'מבצע הומניטארי', השארנו בשטח ערימות של נשק.

זמן רב חשבתי שההחלטות האלה התקבלו בממשלה שלא ידעה על רצח העם שהתרחש ולא הבינה כי היא מסייעת לרוצחים. אך מסתבר ששירותי המודיעין של צרפת עדכנו באופן חד משמעי את מקבלי ההחלטות על רצחנות השלטון הרואנדי וכוחותיו המזוינים, עוד לפני 'מבצע טורקיז' (במיוחד במברק מה-4 במאי 1994). מדוע הפוליטיקאים התעלמו ממידע חיוני זה? מדוע נמנעו מלגנות ולהוקיע את המשטר הרצחני כפי שהורו להם שירותי המודיעין?

אין לי ספק שכוונתם לא הייתה לעזור לג'נוסיידרים, אבל התוצאות של ההחלטות שלהם חמורות ביותר. כמו כן, כאזרח צרפתי, אני דורש לדעת אלו החלטות פוליטיות התקבלו, על ידי מי ובאילו נסיבות. כקצין לשעבר, שהשתתף במבצע הצבאי של צרפת ברואנדה, אני דורש לדעת אם אני עלול לעמוד לדין בגין הפשע החמור מכולם, רצח עם.

על מנת לענות על שאלות אלה, על צרפת להקים וועדת חקירה, שתשפוך אור על תפקידה האמתי באסון ברואנדה. וועדת החקירה תאפשר לצרפתים לשפוט בעצמם אלו תפקיד מילאו מקבלי ההחלטות באותה עת. רק באמצעות וועדת חקירה שכזו נוכל להיות אחראים למעשינו ולהבטיח שטעויות כאלו לא יתרחשו עוד בעתיד. זוהי גם הדרך היחידה לכבד את זכרם של מיליון הנספים באחת מרציחות העמים האכזריות ביותר במאה העשרים."

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s