שירה לאחר אושוויץ

"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות"

-תאודור אדורנו

"אחרי אושוויץ אי אפשר לכתוב שירה וספרות אלא אם מדברים על אושוויץ"

-פרימו לוי

נולדתי כארבעים שנה לאחר שהיטלר התאבד, אלא שהשואה מלווה אותי כמעט כל רגע מחיי. גדלתי והתבגרתי בעולם המצוי במעמקי "שבר ציוויליזציוני" שנפער באושוויץ ובטרבלינקה, בהירושימה ובנגאסקי. מתהום זה עוד לא נושענו, עודנו שרויים בעומק האפלה. הקפיטליזם יצר מציאות בה אדם הוא סחורה. הג'נוסיידרים, היום כאז, משמידים סחורות. הביטו סביב: הקפיטליזם חזק מתמיד וג'נוסיידרים לא נענשים. במובן זה השואה עדיין מאיימת על כולנו. היא נובטת שוב ושוב בדמות אלה הרוצחים באמונה שלמה, ואלה הנרצחים רק בשל זהותם, ברציחות עמים ובזוועות אחרות, ברעיון שלא לכולם מגיע לחיות. במעמד קבלת פרס נובל לספרות אמר ניצול השואה אימרה קרטס: "מה שגיליתי באושוויץ הוא את המצב האנושי, נקודת הסיום של הרפתקה גדולה, המקום שאליו הנוסע האירופי הגיע אחרי 2,000 שנים של מוסר והיסטוריה תרבותית."  התרבות הנקרופילית שסביבנו משחזרת ופולטת רצח כאפשרות יחידה. היא זועקת לכל כי בני האדם אינם שווים בערכם. אני מבקש מרפא, אני מחריש למשמע: "מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה." השירים הבאים מציגים סוגיות שונות באנושות פוסט-אושוויץ. הם נכתבו בכאב ובצער, בתקווה שיביאו מזור.

החוקים
עם הזמן
יפגשונה
הייחסות
והקוונטים
באנטרטיקה.
בחוש השישי
כקרח.

יפגשו?
יקרא מקום המפגש אהבה
או סבל
כי קרקע אין
סוף
יש לאדם.

ואם לאו:
רק הכבידה
תעבור
דרך
הזמן.

כמו טבעת אירוסין
שנשלתה
מפי
חור
המחראה
באושוויץ.

יקרא זמן אהבה
או סבל
כיכר האינסוף:
האדם.

(‏1 בפברואר 2015)

שפיות
חלמתי שאני
אושוויץ
זונדר קומנדו
מרוקן תנורים.
כף מתכת גדולה.
נושם גופות.
משתעל  אפר.
פשוט: עובד.
משגיח סלבי
מחייך אלי
שורק פיוט.

אושוויץ עמדה להתפנות
חששתי לחיי
בכל זאת, אושוויץ.
לא סבלתי
הרגשתי רק סתם
הכל סתם.

התעוררתי שקט ורגוע,
"זהו? אושוויץ? זה מה שיש לך להציע?"
אחזור עוד לבקר
קטן עלי.

אחר כך חלמתי על ארוחה
ואחר כך שוב על אושוויץ.
התרגלתי להיות אושוויץ
והרי היא שלנו
תמיד שם,
רגילה
כמו אמא.
אני חושב "אוי איזה משוגעת"
והיא בשלה,
עומדת.
היא האקסמפלר.
היא מגדירה:
שפיות.

(‏19 ביוני 2014)

בני דרפור לומדים על השואה, בבית לוחמי הגטאות

בני דארפור לומדים על השואה, בבית לוחמי הגטאות

Uniquely Unique
בפגוש זר בשואתנו
יש מילים
שלא ניתן
להסביר;
יודנראט
קאפו
שוטר יהודי;
אין בנמצא
בדארפור.
קשה לו להבין
לבן עם אחר
הבדלים בין השניים;
לוחמי הגטאות והפרטיזנים,
מרד דרור
תנועות הנוער והחלוץ
מוות על קידוש השם
דש בבגד:
דעו אני יהודי.
להעביר את טרבלינקה לוורשה
לך תסביר זאת לסינטי.
להדליק נרות חנוכה במחראות
לך תסביר.
יש מילים
שלא ניתן.
זה לא מסב לי צער
אלא הרהורים:
האמנם "אין הסער"?
איזהו "הזרע הטמון באדמה"?

(13 במאי 2013)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s