מעבר לרוג'בה

לפני ארבעה חודשים פרסמתי מאמר על "מהפכת רוג'בה", בו סקרתי את התפתחותה של מערכת חברתית אנרכיסטית, רב-לאומית בלב התופת של סוריה. בכדי לרדת לנבכי תקומתה של רוג'בה יש להעמיק גם בתמורה הרעיונית שעברה על תנועת הפועלות הכורדית בטורקיה וברחבי כורדיסטן. מאמרו של החוקר אלכסנדר קולוקוטרוני, המציג את תהליך השינוי של החזון הכורדי, ואת ההתארגנות שנוסדה על מנת להגשימו, עושה זאת היטב. בזכות עומר שריר שתרגם אותו הוא מוגש לכם במטרה להאיר את מה שהתקשורת העולמית והממשלה הטורקית מנסות להסתיר: אלטרנטיבה ברת קיימא לשיטה הקפיטליסטית והלאומנית החולשת בימינו על העולם כולו.

מאז הקיץ האחרון מכה בטורקיה גל פיגועים שגבה את חייהם של למעלה מ-230 אזרחים, מחציתם כורדים. פיגועים אלה בוצעו על ידי שני ארגונים רצחניים. הראשון והמוכר יותר הוא דאעש, שנוהג לשלוח מחבלים מתאבדים להתקהלויות של אזרחים כורדים ותיירים. הארגון השני נקרא "ניצי החופש הכורדים" (TAK) והוא פוגע בדרך כלל בסמלי שלטון טורקיים. לאחר כל אחד מהפיגועים, הקפידה ממשלת טורקיה להאשים תמיד את "מפלגת הפועלים הכורדית" (PKK), וזאת למרות שאלה לא פגעו באזרחים כבר יותר מ-20 שנה, והם חוזרים ומגנים את הפיגועים. TAK שלקחו אחריות על הפיגועים, פרשו מ-PKK לאחר שזו הכריזה על הפסקת הלחימה בשלטון הטורקי בשנת 1999. ה-PKK פועלים במרץ במלחמתם נגד דאעש ובשחרור יזידיות המוחזקות בידי דאעש כשפחות מין. טורקיה לעומתם, ביד אחת נלחמת בדאעש ובשנייה מסייעת לו במגוון דרכים: מסחר, טיפול בפצועים, חופש תנועה ועוד. בקיץ האחרון יצאה טורקיה למלחמה כפולה: ראשית בתוך שטחה, כנגד האוכלוסייה הכורדית וה-PKK ושנית כנגד האוטונומיה של רוג'בה. טורקיה הטילה מצור על ארבע הערים הגדולות ביותר בדרום-מזרח המדינה והכניסה אליהם כוחות צבאיים גדולים. הכורדים נדחקו חזרה לסיוט של שנות ה-80 וה-90 בהן השמידו הטורקים למעלה מ-4,000 כפרים כורדים והרגו 22,374 אזרחים כורדים. מאז קיץ 2015 הממשלה הטורקית טוענת שהרגה כ-5,000 פעילי PKK, אלא שהכורדים סוברים כי רק 220 פעילי הארגון נהרגו, ולצדם נהרגו אלפי אזרחי טורקיה שכל פשעם שהם נולדו כורדים. לפי ה-BBC נהרגו כ-400 אזרחים כאלו. התקשורת העולמית משדרת את הפרופגנדה הטורקית אחד לאחד ומאשימה את ה-PKK בפיגועים לא לו. רק מעטים טורחים לספר על הרקמות החברה הדמוקרטית, פמיניסטית, אנרכיסטית וסוציאליסטית שהכורדים ייסדו בדרום מזרח טורקיה. בעורף הקרבות בין דאעש וטורקיה לכורדים מתגבשת לה חברה שמהווה אלטרנטיבה איתנה לקפיטליזם של המאה ה-21. במקום לשאוף להקמת מדינה לאומית כורדית שואפים אנשי ה-PKK לייסד חברה טובה בה האדם עומד במרכז, ולנו יש הרבה מה ללמוד מזה.

דמוקרטיה ללא מדינה: התבססותה של חברה סוציאליסטית ברחבי כורדיסטאן¹

בימים אלה מתרחש שינוי מהותי בפילוסופיה ובפעולה הפוליטית בכורדיסטן, תופעה שזכתה לכינוי "מהפכת רוג'בה" בידי פרשנים מהעולם. אלא שהשינוי אינו מוגבל לאוטונומיה של רוג'בה, המצויה באזור הגיאוגרפי המכונה לפעמים כורדיסטן המערבית או כורדיסטן הסורית; אזור בו "המפלגה הדמוקרטית המאוחדת" (PYD) מילאה תפקיד מרכזי בייסוד אוטונומיה דמוקרטית, רב לאומית. בכורדיסטן הצפונית, או "הטורקית", מילאה PKK תפקיד דומה. גם בכורדיסטן המערבית (השוכנת בתוך גבולות איראן) "המפלגה לחיים חופשיים בכורדיסטן" (PJAK) אימצה את השינוי ברוח הפוליטית. כל אלה הם חלק מתנועה מתגבשת המובילה את מה שמכונה בפי תומכיה המקומיים בתור "חברה דמוקרטית, אקולוגית, ומשוחררת-מגדרית" – אוסף של רעיונות, מוסדות, ופרקטיקות שמרכיבות ביחד את השקפת העולם הפוליטית, הכלכלית והחברתית של אוטונומיה דמוקרטית וקונפדרליזם דמוקרטי.

כפי שמציין הספר "אוטונומיה דמוקרטית בצפון כורדיסטן", שפורסם על-ידי הארגון "זירת הפשע כורדיסטן" (TK)², השינוי הרעיוני בכיוון האוטונומיה הדמוקרטית והקונפדרליזם הדמוקרטי כולל שלילה של רעיון "מדינת-הלאום הסוציאליסטית", והחלפתו ביעד של "חברה בה בני אדם יוכלו לחיות יחד בלי ניצול, אינסטרומנטאליזם, פטריארכיה, או גזענות – 'חברה אתית ופוליטית' עם מבנה ארגוני המאופיין בבסיס דמוקרטי ובניהול-עצמי".³ במילים פשוטות, "דמוקרטיה בלי מדינה".

תפוצת הכורדים באזור

תפוצת הכורדים באזור

בניגוד לדעה הרווחת, השינוי האידיאולוגי לא התרחש במספר חודשים ואפילו לא בשנה האחרונה. למעשה, בערך לפני עשור הוא הוצג מפורשות כאשר עבדוללה אג'לאן, מנהיגה הוותיק של המפלגה המרקסיסטית-לניניסטית PKK, פרסם את "הצהרת הקונפדרליזם הדמוקרטי". אג'לאן נטש במסמך זה את רעיון מדינת הלאום, והגדיר אותה כיישות ארגונית שחותרת תחת עקרון ההגדרה העצמית, במקום הגדרתה המסורתית כביטוי של אותו עקרון. אג'לאן מציין בהצהרה כי "קונפדרליזם דמוקרטי בכורדיסטן ימסד מועצות בכפרים, בעיירות ובערים, ואותן מועצות יחזיקו בידיהן את הכוח האמיתי לקבלת החלטות". עבור אג'לאן, משמעות ההצהרה היא כי "קונפדרליזם דמוקרטי בכורדיסטן הוא לא מוסד-מדינה, אלא מערכת דמוקרטית של העם ללא מדינה".

מערכת זו של אוטונומיה דמוקרטית וקונפדרליזם דמוקרטי מורכבת מרשתות חופפות של התאגדויות בניהול-עצמי של פועלים, גופים של ניהול-עצמי קהילתי, ופדרציות המאגדות בתוכן קבוצות שפועלות לפי עקרונות הארגון העצמי. רוב הרשתות הארגוניות האלו פועלות באמצעות דמוקרטיה השתתפותית וישירה, בנוסף למוסדות ייצוגיים המחולקים לפי שיטה המבוססת על מועצות מקומיות.

2005 הייתה שנה של שינויים לא רק בשדה התיאורטי או האידיאולוגי. זוהי גם השנה בה התחילה הקמתן בפועל של מועצות מקומיות. בסביבה העירונית, אותו מהלך התרחש במספר רמות – השכונה, המחוז והעיר. בשנים 2008 ו-2009 מועצות אלה אורגנו מחדש כדי לשקף את הכוח ואת ההשפעה של "ארגוני החברה האזרחית, איגודי נשים והגנת הסביבה, מפלגות פוליטיות, ואיגודים מקצועיים כגון איגודי העיתונאים ועורכי-הדין".³ לפני שנצלול לפרטים, חשוב שנעצור לרגע ונדון בשורשים הרעיוניים של אותו קונפדרליזם דמוקרטי.

השורשים הרעיוניים של קונפדרליזם דמוקרטי

הרבה נכתב על ההשפעה של מארי בוקצ'ין, הוגה אקו-אנרכיסט אמריקאי, על עבדוללה אג'לאן, שנמצא בכלא הטורקי מאז מאסרו ב-1999. למעשה, אג'לאן יצר קשר עם בוקצ'ין דרך עורכי הדין שלו. למרבה הצער, מצב בריאותו של בוקצ'ין לא איפשר לו להיכנס לדיאלוג רציני עם אג'לאן, אבל בוקצ'ין כן הספיק לשלוח את איחוליו שהעם הכורדי יזכה לנוע בהצלחה לכיוןן חברה חופשית. השפעתו של בוקצ'ין על תנועת הקונפדרליזם הדמוקרטי הרחבה יותר איננה זניחה.

16647255889_4c71cfbcda_b

רבים מחוץ למעגלים האנרכיסטים – ואפילו בתוך אותם מעגלים – לא שמעו מעולם על בוקצ'ין. זאת למרות שמידת פעילותו הפוליטית וההשפעה של כתיבתו היו עצומות. כפי שמציינת ג'אנט בייל במאמרה "בוקצ'ין, אג'לאן, והדיאלקטיקה של הדמוקרטיה," בעקבות מותו של בוקצ'ין בשנת 2006 ה-PKK כינה אותו "אחד מגדולי מדעני החברה של המאה העשרים."

 בוקצ'ין קידם את מה שהוא כינה אקולוגיה חברתית. הוא האמין, כפי שכתב בספרו שראה אור ב-1998, כי "הבעיות הבסיסיות שמציבות את החברה ביחסי קונפליקט עם הטבע נובעות מתוך ההתפתחות החברתית עצמה",4 וכי הצבת החברה בניגוד בינארי לטבע היא בו-בזמן הן שגויה מבחינה עובדתית והן הרסנית בהשלכות המוסריות שלה. במילים פשוטות יותר, "ההכפפה של בני אדם לשליטתם של בני אדם קדמה לרעיון ההכפפה של הטבע לשליטתו של האדם. למעשה, ההכפפה של בני אדם לשליטתם של בני אדם היא זו שאפשרה את עצם הרעיון של הכפפת הטבע."

בוקצ'ין הציע להרחיב, עם רעיון האקולוגיה החברתית, את עומק היריעה ואת קנה המידה של הצורה בה אנחנו מבינים מערכות כוח וניצול, ואת הדרכים בהן מערכות אלו משולבות עם היצירה והשעתוק של היררכיה חברתית. הוא ניסה לשלב ביקורת של השורשים העמוקים של היררכיה עם תשומת לב לתצורות התרבותיות והמוסדיות לתוכן היא מתורגמת, ואף חיפוש אחר התנאים להכחדתה והחלפתה במוסדות המבוססים על יחסים חברתיים לא-היררכיים.

כמו אנרכיסטים רבים אחרים, בוקצ'ין ראה במדינה כתצורה הגבוהה ביותר של ארגון חברתי היררכי. מהי הסיבה להתנגדות זו למדינה? במילותיו של בוקצ'ין עצמו מתוך ספרו:4

"בצורתה המינימלית ביותר, המדינה היא מערכת מקצועית של כפייה חברתית – לא רק מערכת של ניהול חברתית כפי שהיא עדיין נתפסת על-ידי הציבור הנאיבי ועל-ידי רבים במדע המדינה. אני שם את הדגש על המילה 'מקצועית' באותה מידה כמו על המילה 'כפייה'. כפייה קיימת בטבע, ביחסים בינאישיים, בקהילות לא-מדינתיות ולא-היררכיות. אם כפייה כשלעצמה הייתה מספיקה כדי לטעון לקיומה של מדינה, היינו נאלצים להשלים בייאוש עם המסקנה שהמדינה היא תופעה טבעית – והיא בהחלט לא כזו. רק כאשר כפייה עוברת תהליך של מיסוד לתוך צורה מקצועית, מערכתית ומאורגנת של שליטה חברתית – כלומר, כאשר בני אדם מסוימים נאספים מתוך חייהם הקהילתיים ומתבקשים לא רק 'לנהל' אלא לעשות זאת באמצעות מונופול על אמצעי האלימות – אפשר לדבר על קיומה של מדינה באופן ברור."

במונחים של זהות, כוח הכפייה של המדינה משמש כדי לעצב מכלול נתון של תרבויות וקהילות אתניות לתוך מה שמכונה "אוכלוסייה חד-זהותית" במאמרם של יוסט יונגרדן ואחמט חמדי עכאיה, קונפדרליזם דמוקרטי בתור האביב הכורדי: ה-PKK והחיפוש אחר דמוקרטיה רדיקלית".[vi] ניסיונות אלה של המדינה תופסים לרוב צורה אלימה. המדינה הטורקית לא הייתה יוצאת דופן בהקשר זה. טורקיה אוסרת על כל שימוש בשפה הכורדית במוסדות-מדינה, ובכללם בבתי הספר, ומדי פעם עורכת פשיטות על מגוון רחב של מוסדות מקומיים וארגוני החברה האזרחית. הטיפול במקרה של עבדוללה דמירבס הוא דוגמא טובה ליחסה של טורקיה לאוכלוסייה הכורדית כולה. דמירבס נבחר לכהן כראש מחוז דיארבקיר, בדרום מזרח טורקיה. אחת ההבטחות שלו לבוחריו היתה לנהל את ענייני משרדו בכורדית, אך לפי TK "שלוש שנים לאחר מכן מועצת המדינה הדיחה אותו בשל שימוש בשפות הכורדית, האשורית, והאנגלית במהלך סיפוק שירותים עירוניים". הוא נבחר בשנית לתפקיד במרץ 2009 בפער אף יותר גדול, אך שוב נעצר במאי בגלל קשרים לכאורה עם "התנועה לחברה דמוקרטית" (KCK) הפועלת ברוג'בה, ובגלל "פשעי שפה". עבור אלה הוא נשלח למאסר לתקופה של שנתיים.

YBS_and_PKK_fighters_holding_up_a_painting_of_Abdullah_Öcalan

למרות ההבדלים בין בוקצ'ין לבין הפעילים הכורדים שהושפעו ממנו, אחד הרעיונות שאומצו בהתלהבות על ידי הכורדים הוא יעד מיסודו של "כוח דואלי", מימושה בפועל של מערכת פוליטית המורכבת מצורות שונות של דמוקרטיה שיוויונית, השתתפותית, ולא-מדינית. אסטרטגיה של "כוח דואלי" משמעותה, במילותיה של ג'אנט בייל מתוך המאמר המצוטט לעיל, הניסיון לבנות "כוח-נגד למדינת הלאום", כלומר מבנה חברתי הפועל במקביל למערכת הדומיננטית, ובהתאם לעקרונות מוסדיים הנעים בכיוונים מנוגדים ובמסלולים מתנגשים לאלה של המערכת הדומיננטית. בוקצ'ין לא היה הראשון שהציע רעיון מסוג זה, ואכן אפשר למצוא נוסחים מוקדמים שלו בכתיבתם של ולדימיר לנין וליאון טרוצקי, ואפילו מוקדם יותר בכתביו של פייר-ז'וסף פרודון. אג'לאן אימץ בעצמו את גישת הכוח הדואלי כאשר הצהיר כי "איגודים אזוריים של ניהול עצמי יידרשו כדי לאפשר את בנייתה של רשת שתחבר בין ארגונים ומוסדות קהילתיים", רשת שתהווה לפיכך "מנגנון פוליטי לא-מדיני".

לבנות רשת של סולידריות

כפי שטען חבר "הקונגרס לחברה דמוקרטית" (DTK), "הדיון הוא לא רק לגבי אוטונומיה – הוא לגבי אוטונומיה דמוקרטית". לכן כוונו מאמצים רבים ליצירתם של מוסדות ארגוניים מחוץ לשליטתה של המדינה, המבוססים על פעולה על בסיס של התארגנות-עצמית וניהול-עצמי. טוויתה של רשת סולידריות דורשת, בין השאר, יצירת קשרים בין מוסדות אלה, מוסדות שנבנו במספר רב של מעגלים חופפים של היקף ותחום גיאוגרפי מקומי.

יונגרדן ועכאיה מצטטים במאמרם את הדברים הבאים מפי יו"ר מועצה שכונתית באחד החלקים העניים של דיארבקיר: "המטרה שלנו היא להתייצב בפני האתגרים בחיינו, בשכונה שלנו, ולפתור אותם בעצמנו מבלי להיתלות במדינה או להידרש לעזרתה".5 דברים אלה מבהירים את המשמעות של החיפוש אחר אוטונומיה דמוקרטית בידי קהילות כורדיות. יונגרדן ועכאדיה מגדירים אוטונומיה דמוקרטית כשלעצמה בתור "פעולות דרכן בני אדם מייצרות ומשעתקות את תנאי המחייה הרצויים בעיניהן באמצעות שיתוף פעולה זו עם זו".5

13164543633_8ff1850a1c_o

השילוב בין אוטונומיה דמוקרטית לבין קונפדרליזם דמוקרטי מאפשר "פריצה מעבר לגבולות מדינת-הלאום".5 שילוב זה מתממש באמצעות "מודל מרושת של ארגון-עצמי וניהול-עצמי מקומי". צורה ממוסדת למודל החלה להתגבש ב-DTK, שנוסד בשנת 2005 במטרה להציע תשתית משותפת למגוון רחב של ארגונים וקבוצות.

ה-DTK קבע כי המשך פעילותו מותנה ביחס של 40% נשים לפחות מבין בעלי התפקידים וחברי הקונגרס. המבנה הארגוני של ה-DTK מורכב מהמועצה הכללית, המתכנסת לפחות פעמיים בשנה, ומהמועצה המכהנת. המועצה הכללית מורכבת מאלף חברות לפחות, מתוכן כ-60% מגיעות מהקהילות והכפרים, ו-40% הן נבחרות ציבור כגון נציגות או ראשות עיר. המועצה הכללית בוחרת מועצה מכהנת בת 101 חברות. בנוסף לכך יש גם את המועצה המתאמת, המורכבת מ-15 חברות, ופועלת בתחומים כמו אידיאולוגיה, מדיניות חברתית ופוליטיקה. יחד עם זאת, בכל הרמות הארגוניות השונות קמות לעיתים קרובות וועדות הדנות בתחומים אלה. ה-DTK בעצמו מקים לעיתים קרובות וועדות בתחומים הנעים בין אקולוגיה, זכויות נשים, נוער, כלכלה, דיפלומטיה, תרבות ועוד.

בנייתו של מודל שלטוני מסוג זה קרובה מאוד ברוחה לרעיונותיו של בוקצ'ין לגבי קונפדרליזם, אותו הגדיר בתור "רשת של וועדות ניהוליות שחברותיה נבחרות בבריתות דמוקרטיות עממיות, פנים מול פנים, בכפרים, בעיירות ובשכונות בתחומי הערים הגדולות".5 וועדות ניהוליות כאלה לא קובעות מדיניות, אלא כפופות ל"השגחה צמודה מטעם הקולקטיבים שבחרו אותן, הכוללת את האפשרות להדחה". וועדות ניהוליות, כמשתמע משמן, תפקידן לרכז ולא "לייצג" את בוחריהן בהתאם לתפיסת הדמוקרטיה הייצוגית המעניקה סמכויות נרחבות לקביעת מדיניות בידי קבוצה קטנה של נבחרי-ציבור. לכן, כפי שטוענים יונגרדן ועכאדיה, "אפשר לתאר את הקונפדרליזם הדמוקרטי בתור מערכת של שלטון-עצמי מלמטה".5

אָמֶד – כורדיסטאן הצפונית

העיר אָמֶד ((Amed, המוכרת בשמה הטורקי דיארבקיר Diyarbakır)), בירת מחוז עם אוכלוסייה בה כ-1.5 מיליון תושבות, היא חלק מה-DTK. בדומה לערים אחרות בכורדיסטן, המבנה הניהולי של אמד מורכב ממועצות ומוועדות בכל הרמות. אלה כוללות וועדות-רחוב, מועצות שכונתיות, שלוש-עשרה מועצות מחוזיות, ומועצה עירונית. המועצה העירונית מורכבת מחמש-מאות חברות, בהן ראשת העיר, נבחרי ציבור, נציגויות מאירגוני נשים ומתנועות נוער, עמותות ציבוריות, מפלגות פוליטיות, ועוד.

המועצה העירונית מאורגנת לפי חמישה תחומי פעילות: חברתית, פוליטית, אידיולוגית, כלכלית ואקולוגית. בכל אחד מתחומי הפעילות המועצה יוצרת וועדות, שכל אחת מהן מחויבת לציית למכסה של 40% נשים כמצוין לעיל. התחום הפוליטי כולל את המועצה המתאמת, בהן חברות גם מועצות הנשים (חלק מהמועצות מוקדשות לנשים בלבד, ואילו אחרות כוללות גברים ונשים), מועצות הנוער, המפלגות הפוליטיות, ואחרות. התחום הכלכלי מתרכז בהקמתם של קואופרטיבים. התחום החברתי כולל פעילויות כגון חינוך ובריאות.

בתחום המשפטי, וועדות מנהלות את ההליכים בכל מקרה של מחלוקת או סכסוך. מטרתן היא פתרון הסכסוך על בסיס קונצנזוס בין הצדדים. עקרון זה מנחה את הוועדות במגוון רחב של סכסוכים פוטנציאליים. בחלקים אחרים של צפון כורדיסטן, כגון העיר גֶּבֶר (Gever) המוכרת בשמה הטורקי יוקסקובה (Yüksekova), הוועדות המשפטיות כוללות לא רק עורכות דין אלא גם פעילות פמיניסטיות.

חֶסִיכֵה – כורדיסטן המערבית

העיר חֶסִיכֵה (Hesîçe), המוכרת בשמה הערבי אל-חסכה (Al-Hasakah), בה חיים כ-190,000 בני אדם מרבית ערבים וכורדים ומיעוטם אשורים וארמנים, מאופיינת במבנה ארגוני דומה לזה של אמד. בהתאם לעקרונות ה-DTK, מוסדות אלה מחויבים למכסה מגדרית של 40% נשים לפחות. לחסכה יש גם מועצה עירונית המורכבת מ-101 חברות, בנוסף לחמש נציגות לכל אחד מחמישה ארגונים הכוללים את ה-PYD, מפלגת הנוער המהפכני. בצד המועצה העירונית מכהנת גם מועצה מתאמת, בעלת 21 חברות, ושש-עשרה מועצות מחוז.

בכל אחת ממועצות המחוז מכהנות בין 15-30 חברות, והן מתכנסות אחת לחודשיים. מחוז עשוי להכיל כ-10-30 קהיליות, כאשר כל קהילייה כוללת מספר ממוצע של כ-50 חברות. במילים אחרות, היחס בין נציגות המחוז לבין מספר האנשים במחוז קרוב לאחת למאה – מה שהופך את הדמוקרטיה המקומית להרבה יותר ישירה מרוב המערכות הפוליטיות האחרות הקיימות בעולם. יחד עם זאת, יש להדגיש את העובדה כי הכנסים העממיים (קומונגה בשפתם) הם הגוף המתכנס בתכיפות הגבוהה ביותר, תופעה המתקיימת בכל רחבי כורדיסטן ומהווה את התשתית האמתית לאוטונומיה הדמוקרטית. באזורים רבים בכורדיסטן הכנסים העממיים מתקיימים מדי שבוע.

"הקהיליות מייסדות וועדים הדנים בכל שאלה של מדיניות חברתית, בתחומים הנעים בין ארגון כוחות הביטחון לבין תשתיות, נוער, כלכלה, וייסודם של קואופרטיבים מקומיים". הוועדות לתחום האקולוגיה דנות בסוגיות כמו תברואה ובעיות אקולוגיות ממוקדות יותר. קיימות גם "וועדות לכלכלת נשים שמסייעות לנשים לפתח עצמאות כלכלית".³

מבנה ארגוני זה שולח גם נציגות למועצה הכללית של רוג'בה. בדומה לאזורים רבים אחרים בכורדיסטן, מוענקת עדיפות לקבלת החלטות על בסיס הסכמה מלאה (קונצזוס) ולא על בסיס החלטת הרוב.

המגוון התרבותי כנכס

"האמנה החברתית של רוג'בה", החוקה שנכתבה על-ידי וועדות מחוזיות ברוג'בה, נפתחת באימוץ עקרון הפלורליזם:

"אנו, תושבות אזורי הניהול העצמי הדמוקרטי; כורדיות, ערביות, אשוריות, טורקמניות, ארמניות וצ'צ'ניות, לפי רצוננו החופשי, מכריזות בזאת על מחויבותנו להבטיח צדק, חירות, דמוקרטיה, וזכויות נשים וילדים בהתאם לעקרונות האיזון האקולוגי, חופש הדת והאמונה, ושיוויון ללא אפליה מבוססת גזע, דת, לאום, דעה פוליטית וזהות מגדרית, ולפתח את המרקם הפוליטי והמוסרי של חברה דמוקרטית על-מנת לפעול בהבנה הדדית ובדו-קיום לצד מגוון וכבוד לעקרון ההגדרה-העצמית וההגנה-העצמית של כל העמים."

מסמך זה כשלעצמו סותר את אופן הייצוג הפשטני שבו התקשורת המערבית מסקרת לעיתים קרובות את המזרח התיכון. ההכרזה מוסיפה ומציינת בעמוד הראשון שלה כי:

 "אזורי השלטון-העצמי הדמוקרטי מסרבים לאמץ את רעיונות מדינת הלאום, הצבא הלאומי, והדת הממוסדת, ואת אלה של הניהול והשלטון הריכוזי, אך פתוחים לקבלה של כל צורה ארגונית המתיישבת עם המסורת הדמוקרטית והפלורליסטית, על-מנת להישאר פתוחים לכל קבוצה חברתית וזהות תרבותית ולאומית שרוצה לבטא את עצמה דרך מוסדותיה".

אם אנו מתכוונות לאמץ את המגוון (הטרוגניות) כנכס, הרי שמגוון זה חייב לכלול גם את הבלתי-אנושי כפי שהוא כולל את האנושי. במילים אחרות, עלינו ללכת מעבר למגוון הלשוני והתרבותי שקהילות רבות בצפון ובמערב כורדיסטן כבר אימצו – גם אם באופן כוללני ומוסדי – כדי להביט בדרכים בהן קהילות אלה טיפלו בסוגיה האקולוגית.

אקולוגיה

עבור אייסל דוגן, פעיל אקולוגי ונשיא "האקדמיה האלווית לאמונה ותרבות" בדרסים (Dersim), "הדרך הטובה ביותר לבנות מערכת אקולוגית היא באמצעות ייסוד קואופרטיבים".³ פעילויות נוספות המבטאות מחויבות אקולוגית כוללת פיתוח של מאגרי זרעים, מחאה נגד תכניות פיתוח המבוססות על אנרגיה גרעינית, ואיסור על כניסת חברות כרייה לאזור.

כל אלה נתפסות בתור אמצעים לפיתוח מודעות חברתית-אקולוגית. חלק חשוב מתהליך זה מתרחש בבתי הספר, ולכן חינוך אקולוגי מהווה נדבך משמעותי מהגידול הדרמטי במוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות חינוך אחרים באזור. הגידול בפעילות האקדמית והייסוד של קואופרטיבים משולבים בהיבטים האחרים של הפרויקט לשחרור פוליטי.

ARAB-WORLD-MAP-Kurdistan-May-2016-Emmanuel-PENE-464729

חינוך

מספר מוסדות חינוך אקדמיים נפתחו לאחרונה ברחבי כורדיסטן. תופעה זו כוללת את ייסוד "האקדמיה המסופוטמית למדעי החברה" באוגוסט האחרון בקמישלי (Qamislo), בירת קנטון ג'יזירה של רוג'בה, הפועלת לפי "מודל חינוכי אלטרנטיבי". לפי דו"ח רוג'בה, בג'יזירה לבדה פועלים כ-670 בתי ספר וכ-3,000 מורות המציעות קורסים בשפה הכורדית לכ-49,000 תלמידות.6

מוסדות אקדמיים הממוקדים במאמץ לשמר ולפתח זהות לשונית, תרבותית והיסטורית אינם מוגבלים לחבל רוג'בה. הם זוכים לתחייה דרמטית גם בצפון כורדיסטן. נכון ליולי 2012, היו קיימים "13 מוסדות כאלו, כל אחד מהם מתמקד בתחום שונה, ובכלל זה תשע אקדמיות כלליות, שתי אקדמיות לנשים ושתי אקדמיות דתיות, אחת מהן לאלווים והשנייה לאמונות איסלאמיות". הדו"ח של TK מציין כי תלמידות בתי-ספר ציבוריים בכורדיסטן קיימו שביתות בנות שבוע בתגובה למגבלות שהושמו על שפתן בתוך אותם מוסדות ובמחאה על היבטים אחרים של מדיניות כור-ההיתוך.

הדו"ח של TK מצטט נציג של "האקדמיה הכללית לפוליטיקה בדיארבקיר" בנוגע למספר בתי-ספר הפועלים ללא תלות בסמכותה של המדינה הטורקית, כי "בתי ספר אלה מנסים לנסח את מהות האסלאם וליצור קשרים עם תנועות התנגדות אסלאמיות שדוחות את רעיון המדינה האסלאמית אך בכל-זאת מבטאות זיקה לאיסלאם".³

האקדמיה הכללית לפוליטיקה מדגימה את השקפת העולם של רבים מבין הציבור הכורדי הפעיל-פוליטית, השקפת עולם אנטי-קפיטליסטית ואנטי-מדינתית, במיוחד ברמת פעילות השטח. TK מדווח כי בקורס שמציעה האקדמיה, ושאורך שלושה חודשים, "כל המשתתפות מתבקשות לדון בחומר הלימוד ולנסח ביקורת של המדינה ושל האליטה הפוליטית". אקדמיות פוליטיות כמו האקדמיה של דיארבקיר מלמדות גם על תחומים שחורגים מגבולות הכיתה, כגון היסטוריה של נשים והתפתחות הפטריארכיה, מנקודת מבט ביקורתית.

בנוסף לאקדמיה הפוליטית, קיים בדיארבקיר מרכז המציע קורסים לנשים בתחומים הנעים בין כישורים מעשיים, לבין לימוד השפה והספרות הכורדית, כמו גם קורסים במשפטים וזכויות נשים. מרכזים אחרים מציעים קורסים בבריאות ובמיניות, וסמינרים הדנים באוטונומיה דמוקרטית.

עצמה נשית

נשים בכורדיסטן מעצימות את עצמן וזו את זו במגוון דרכים, וכתוצאה מכך ממלאות תפקיד מרכזי בהובלת התנועה. הצגנו כבר חלק מהדרכים הללו, כגון המכסה המגדרית המחייבת את כל הדרגות של המוסדות הייצוגיים, והמדיניות החינוכית של מוסדות כמו האקדמיה לנשים בדיארבקיר.

הדו"ח של TK מצטט את המנהיגות של אקדמיה זו, שהכריזו כי "החשיבות החברתית של שחרור הנשים וחופש מגדרי איננה פחותה מזו של שחרור הגברים". הן עובדות על פרויקטים כמו תיעוד היסטוריה אוראלית ומשתתפות ב"כתיבה נשית של ההיסטוריה". הקורסים באקדמיה מבוססים על מודל השתתפותי של דיונים.

רבות מהחברות במוסדות החינוכיים ובתנועת הנשים הדמוקרטית החופשית (DOKH) פועלות כדי לשתף נשים באמצעי הפשוט של העצמתן על מנת לצאת מגבולות ביתן. חלק מהנשים בתנועה זו נוקטות בעמדה רדיקאלית במיוחד כלפי המדינה בתור אחד המוסדות המרכזיים המשמשים לשעתוק ההיגיון ההיררכי בתוך המבנה המשפחתי.

בצד מועצות הנשים, האקדמיות והמרכזים החינוכיים, נוסדו גם קואופרטיבים לנשים, שמטרתם היא "עזרה לנשים ליצור יחסי-ייצור משל עצמן, בהם הן יוכלו לעבוד ולהשתתף", כפי שמצטט TK את הפעילות המעורבות בפיתוח קואופרטיבים נשיים. תהליך הפיתוח של קואופרטיבים לנשים מקדם את השינוי בסדר המגדרי במספר דרכים: ביחסן של נשים למקום עבודתן, ביחסיהן עם קרובי המשפחה הגברים (באמצעות שבירת טאבו חברתי של תפקידים מגדריים), ובתפקידן בחברה בכללותה (באמצעות השתתפות במוסדות האוטונומיה הדמוקרטית). הודות לפעילותם של קואופרטיבים מסוג זה, נשים רבות הפכו לראשונה לעצמאיות מבחינה כלכלית, והחלו לעסוק גם בפיתוח יכולותיהן האישיות, שתי דרכים בהן נשים מנסות לפרוץ את ההיבטים המופנמים של הפטריארכיה.

כפי שמעיד הפעיל הכורדי זאהר באהר, במערב ובצפון כורדיסטן קיימת מערכת המכונה "איחוד המנהיגות והמארגנים" שמשמעותה היא כי "השכבה הניהולית של כל משרד, יחידה ארגונית, או יחידה צבאית חייבת לכלול נשים". מדיניות זו משתקפת במבנה של רבים מהוועדים ומהארגונים המוזכרים לכל אורך מאמר זה.

בנוסף, נשים מחזיקות בכוחות ביטחון משל עצמן. לדוגמא, בתוך "היחידות להגנת העם"  (YPG) הוקמו "היחידות להגנת הנשים" (YPJ), כוח המונה כ-7,000 חברות, מתוכן רבות המשרתות בחוד החנית של המאבק נגד דאעש. כצפוי, הופעתן של יחידות הנשים ערערה את האופן שבו רבים בחברה הכורדית תופסים את חלוקת התפקידים המגדרית, ובמיוחד את אותם היבטים המתורגמים באמצעים מוסדיים לשליטה גברית בנשים.

תנועות הנוער וארגוני העובדים

יחד עם צמיחתה של האוטונומיה הדמוקרטית נוצרו מועצות נוער וצעירים. כמו המועצות האחרות בכורדיסטן, מועצות הנוער מחזיקות בסמכות ליזום, ולהשתתף, בפרויקטים כמו בנייה ושינוי של אתרי פנאי ובילוי. אך בצד סמכויות כאלה, כמה מההשקפות הרדיקליות ביותר, שנוסחו באופן בהיר ועם חזון ברור, הגיעו מהנוער הכורדי.

נערה כורדית אחדת ציינה בפני TK כי "אנחנו לא מחשיבות את עצמנו לאומניות. אנחנו סוציאליסטיות בינלאומיות". הנערה הוסיפה כי:

"אנחנו נעות כרגע לתוך שלב חדש של המהפכה דרך יצירת קומונות, קואופרטיבים וקולקטיבים. אחת ממטרות הארגון-העצמי העממי של הכלכלה היא הנחת היסודות לשינוי מקיף ביחסים החברתיים הקיימים… התנועה מקימה קואופרטיבים לכפרים, לנוער ולנשים… השילוב בין הדרגות השונות של ניהול-עצמי מאפשר לנו להיכנס לתהליך הארגוני יותר בקלות".

שילוב הפעולה הפדרלי בין קואופרטיבים וקומונות מביא לתוצאות שונות באתרים השונים בהם הוא מתנהל. לפי אחת החברות בקואופרטיב הנשים של בגלר (Beglar), אנרכיסטיות ב-22 קהיליות בגוור אף הרחיקו לכת עד כדי ביטול הכסף כאמצעי תשלום.

המאבק בדאעש

הסיוע המהוסס מצד ממשלת ארצות הברית לקו ההגנה הכורדי נגד דאעש לא צריך להפתיע אף אחת, במיוחד בהתחשב ביחסים החמים בין ארה"ב וטורקיה. כאשר לוקחים בחשבון את ההיסטוריה הארוכה של הדיכוי מצד טורקיה כלפי הכורדים החיים בגבולותיה, שמספרם מעל ל-20 מיליון, ואת העובדה שהכורדים הם כרגע בחזית המערכה נגד דאעש, התגובה החלושה של טורקיה לדאעש הייתה צריכה להיות צפויה מראש.

החל מ-2009 ועד יולי 2012 מעל 8,000 אנשים נעצרו עבור "חברות לכאורה ב"תנועה לחברה דמוקרטית" (KCK) במסגרת החוק נגד טרור".³  לפי עדויות מאוחרות יותר, שהופיעו אצל TK, עד 10,000 בני אדם נעצרו בפעולות משטרתיות נגד KCK. כליאתן של כורדיות הגיע לכאלה ממדים שניתן למצוא מקרים של 35 בני אדם החולקים ביחד תא בודד, ונאלצים לישון אחד על גבי השני. עדות נוספת לצפיפות בבתי הכלא היא השימוש בתאים מסוג F, תאים שהכוחות הטורקיים בנו כתאי בידוד לאסירים יחידים, וכיום מוחזקות בהם עד 4 אסירות במקביל.

המדיניות הטורקית ששמה למטרה להרחיב את מקורות אנרגיית המים באמצעות הקמת סכרים משמשת במקביל גם כדי להשמיד את התרבות הכורדית. כפי שציין אייסל דוגן, ראש האקדמיה העלאווית לאמונה ותרבות, "כיוןן שהמקומות הקדושים נמצאים בסכנה עקב בניית הסכרים, המדינה שלחה 'מדען' שאמור לספק דעת מומחה. הוא אומר שיש שם רק אבנים ושאין שום סימן לנוכחות של אתר קדוש. אבל האבנים האלה הן מקודשות עבורנו".

ובכל זאת, רבים מביעים זעזוע לגבי התגובה הצנועה-יחסית עד כה של טורקיה ושל ממשל אובמה לדאעש. ב-22 בספטמבר 2015, ה-BBC דיווח כי טורקיה סגרה מספר מעברי גבול בפני עשרות אלפי פליטים כורדים. צעד זה משקף את מערכת היחסים הנוכחית בין טורקיה לבין הכורדיות, וכך גם הזהירות בה ממשלת ארצות הברית מממשת את מדיניותה של חיזוק ההגנה הכורדית. למרות זאת, דיווחים שהתקבלו לאחרונה מתנועת הסולידריות לעובדים מעידים כי הכוחות הכורדים נהנים משורה של ניצחונות במערכה נגד דאעש. אך עלינו לשאול את עצמנו באיזו מידה ממשלת ארצות-הברית תהיה מוכנה לתמוך בכוחות הכורדים המחזיקים בתפיסת-עולם אנטי-מדינתית ואנטי-קפיטליסטית מגובשת.

במקביל לניסיונותיה לדכא את הכורדים בשטחה, טורקיה הרשתה ללוחמי הפשמרגה העיראקיים לחצות את הגבול לקובאנה ולרוג'בה כדי להשתתף בלחימה נגד דאעש. במבט ראשון, צעד זה עשוי להצטייר כמהפך במדיניות של טורקיה, אך בפועל הוא משקף את היחסים הטובים בין טורקיה לבין הממשל האזורי של כורדיסטן (KRG) בעיראק, אזור המכונה לעיתים דרום כורדיסטן. ל-KRG, בהנהגתו של מסעוד ברזאני, יש היסטוריה ארוכה של סכסוך אלים עם ה-PKK, אלימות שהמדינה הטורקית שמחה לנצל לטובתה. ה-KRG גם מביע חשדנות ועוינות כלפי הפעילות ברוג'בה, ובמיוחד כלפי ה-PYD, ארגון בעל קשרים טובים עם ה-PKK.

מסקנות

עבור כל מי שמגדירה את עצמה סוציאליסטית ואנרכיסטית, ההתפתחויות בכורדיסטן בעשור האחרון הן סימן מעודד. רבות מתוך העם הכורדי טוענות כי קונפדרליזם דמוקרטי עשוי להוות מודל בעל פוטנציאל מימוש רב-לאומי. רבים בתוך כורדיסטן, ובכללם אג'לאן עצמו, מאמינים כי קונפדרליזם דמוקרטי הוא אמצעי להבאת שלום ושחרור פוליטי למזרח התיכון. כפי שמעידה הפתיחות שלהם למגוון תרבותי, התומכים בקונפדרליזם דמוקרטי לא רואים ברעיון זה פתרון לאוכלוסייה הכורדית בלבד, אלא גם עבור כלל המרקם התרבותי והאתני העשיר המאפיין את האזור כולו. אג'לאן אף הרחיק לכת וטען כי עקרון הכוח הדואלי צריך להתממש בקנה-מידה עולמי, וקרא ליצירתו של מוסד שיתחרה באו"ם על בסיס עקרון זה.

לא זו בלבד שאוטונומיה דמוקרטית וקונפדרליזם דמוקרטי מייצגים דחייה אידיאולוגית ומוסדית של המדינה ושל קפיטליזם, אלא מערכת זו גם נעה בכיוון המתרחק מהגיון הייצוג הפוליטי לטובת פעולה אוטונומית ומייצגת. למרות זאת, אם ברצוננו להרחיב את העומק ואת קנה המידה של אוטונומיה דמוקרטית ושל קונפדרליזם דמוקרטי, עלינו להמשיך ולנסח ביקורת על כל מסגרות ההיררכיה החברתית, ולהמשיך ולנסות לממש חזון חברתי לא-היררכי ואנטי-היררכי באמצעות מוסדות, ארגונים, ושיטות פעולה חדשות.

לוחמות כורדיות

* לרשימת קריאה וצפייה על מהפכת רוג'בה לחצו כאן

¹ מאמר זה נכתב על ידי אלכסנדר קולוקוטרוניס ופורסם במקור תחת השם The No State Solution: Institutionalizing Libertarian Socialism in Kurdistan באתר NEW-POLITICS. המאמר תורגם מאנגלית על-ידי עומר שריר. אודות למסירותם של כל אלה מובא המאמר לקוראינו.
² ספר שנכתב על-ידי קבוצת פעילים מהארגון הגרמני-כורדי- TATORT Kurdistan שנסעו מגרמניה לכורדיסטן כדי לחקור את התופעה. המונח TATORT משמעו "זירת פשע".
³ TATORT Kurdistan, Democratic Autonomy in North Kurdistan, Porsgrunn, New Compass Press, 2013.
4 Bookchin, Remaking Society, Black Rose Books, 1998.
5 Mohammed M.A. Ahmed and Michael Gunter, The Kurdish Spring, Costa Mesa, Mazda Publishers, 2013.
6 Rojava Report, August 31, 2014

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s