عيد سعيد, عيد حزين

  1. חג שמח, חג עצוב

את ימי הרמדאן העברתי בביתי במצפה רמון, ובביקורים מזדמנים בכפר הבדואי השכן ואדי אריכא. רצה הגורל, וזימן לי להדריך בחברת הנוער למנהיגות ועשייה חברתית, שחניכיה מפעילים את ילדי הכפר הבדואי, משחקים איתם, מלמדים עברית, ולומדים מהם קצת ערבית והרבה אהבת חיים. במקביל, בשעות הפנויות, עסקתי בכתיבת מחקר על הפעילות הרצחנית של דאעש. רצה השטן, וזימן לי, כבן לניצול שואה, להיווכח לאלפי מיתות משונות, שדאעש יימח שמם, ממיתים בימינו. כישראלי, נחרדתי מחידושו של "גל הפיגועים". רצו הורי הצרפתים, ועלו לארץ חמדת אבות, לחיות כאן, בליבה התוסס של מולדת הג'יהאד ופיגועי ההתאבדות. הסתירה הקוטבית בין הכפר בדואי השלו בימי הרמדאן, לבין הדם היהודי שנשפך, איגרא רמה ובירא עמיקתה. פעם דיברתי עם המבוגרים בכפר הבדואי על דאעש. אמרתי להם שאם דאעש יחדרו לישראל ממצרים, אבקש מקלט בכפר. הם אמרו שהם יהיו הראשונים שדאעש ירצחו. מוסלמים היו תמיד שכני, ולא אוכל לראות ברוצחים כנושאי התרבות. הרוצחים כופרים כנועים הם. עבריינים של כל חוק וכל סדר אנושי. ג'יהאד בשבילי, הוא קודם כל ילד שובב בן 11, שתמיד רוצה להיות בפעילות עם הגדולים. בשביל אחרים זה עבודת השטן, רצח, טבח ודם. בשנים האחרונות התמסרתי להזדהות עם עמים אחרים, קרבנות רצח-עם. ארמנים, יזידים, רואנדים, בוסנים ועוד. קראתי עשרות ספרי שירה וספרי היסטוריה על סיפוריהם של הניצולים. ואולי יש בכך מזור. וגם זה היה החודש: כנסת ישראל, זלזלה שוב בציפור נפשם של אזרחנו הארמנים, בהימנעותה מהכרה בג'נוסיד שעברו לפני 101 שנים. חברי הארמנים, דור שני לניצולי רצח העם, יצאו ממשכן הכנסת זועמים. ציפור נפשם הושפלה וכך גם ציפור נפשי. ואני, מי אני? ומדוע הבאתי את כל הבלילה הזו לתוך ביתי? כאן הכול מתערבב לי. כאן זהותי נמתחת לכל הכיוונים. בין הארץ שלנו, לארץ שלהם. בין המזרח התיכון שלנו לזה שלהם. הרמדאן ואיד אל-פיטר. חג שמח, חג עצוב. וזה אפילו לא החג שלי.

IMG_20160604_153633

פעילות של חברת הנוער למנהיגות במצפה רמון בואדי אריכא

  1. קייצת ואדי אריכא

לפני שבועיים נסענו לואדי אריכא. אני והחבר שלי, שבמקרה קוראים לו שלום. נסענו להשתתף באיפטאר (ארוחת סוף הצום) ולפגוש את השותפים שלנו, ההורים של ילדי הכפר שבזכותם אנחנו יכולים להציע לחניכי חברת הנוער במצפה רמון להדריך ילדים בדואים מהממים. "הכפר הכי יפה בזמן הרמדאן" (שלום). הגמלים והצאן מחוץ לאהל ולא במרעה, הילדים משחקים בחוץ בהתרגשות של יום חג. בני משפחה מכפרים שונים מתאספים, שקיעה מאוחרת וזמן תפילה. ואז ניגשים לסעודה. מתחילים בתמרים ותה (בתוספת חלב נאקות). "תה עם חלב, כמו הבריטים". לאחריו מגיע "מנסף" עמוס אורז, ירקות ועוף, ולצדו פיתות מסורתיות. הסועדים נהנים מהארוחה לאחר יום צום קיצי. לאחריה, ליד המדורה, נלגמות עוד כמה כוסות תה בחלב נאקות, ואפשר להתחיל בישיבה. שלום מספר לשלושת האבות על התכנית לעשות קייטנה. "ביום שבת נבוא לעשות את הפעילות בכפר, בימים ראשון עד רביעי נביא את הילדים למצפה רמון". גורם ממשלתי הכניס את הכפר לתוך שטח אש של בה"ד 1 לפני כחמש שנים, ועל כן, בשנתיים האחרונות משרד החינוך לא מאשר לנו לעשות פעילות בכפר במהלך השבוע, רק בסופ"ש. "יהיה לנו קשה לבוא כל יום עם הילדים, בגלל הצום, ואנחנו לא יודעים באיזה יום החג יתחיל, שלישי או רביעי". פעילות משותפת מזמנת אינספור מכשולים. החניכים (תלמידי יסודי מהכפר) לא דוברים את שפת המדריכים (חניכי חברת הנוער בגיל תיכון). למעשה אלו שני עולמות שונים שנפגשים. רועי צאן בדואים, החיים בכפר נידח שאיננו מחובר לחשמל, מים וביוב. כפר שאיננו מוכר אפילו על ידי "מועצת הכפרים הלא מוכרים". ומנגד נערות ישראליות מת"א, חיפה, מעלה אדומים וכו'. "בלי מבוגר מלווה לא נוכל לעשות את הפעילות". אנחנו אומרים, בידיעה שהם ימצאו פתרון. הרי כבר ארבע שנים אנחנו מקיימים פעילות בכל מצב. גם בזמני מלחמה. "טוב, אנחנו נדאג לזה. יהיה בסדר". אחד מהם משיב. מוסיפים עוד קרש למדורה. בכפר אנחנו מרגישים מוגנים. מקלט מהעולם המנוכר שסביבב. מעלינו כיפת כוכבים, וזריחת ירח מדהימה. לנו, בני תרבות המערב, זה נראה כמו סרט, תמונה ציורית. להם זה הבית. כך נראים חייהם. שלווה שאין מילים לתאר. אני מאוהב.

ילדים בואדי אריכא

  1. אינתיפאדת היחידים ברמדאן

"גל הפיגועים" או "אינתיפאדת היחידים " החלה בראש השנה תשע"ו (ספטמבר 2015) ועד 25 במרץ 2016 התבצעו מעל 420 פיגועים בהם נרצחו 47 אזרחים ישראלים, ו-464 או יותר נפצעו. גל הטרור החל להירגע לאחר שאלאור אזריה רצח מחבל בחברון. מדויק יותר לומר שהרגיעה החלה לאחר שהרמטכ"ל גדי איזנקוט, בתיאום עם שר הביטחון יעלון, פרסם הודעת גינוי לאירוע הירי (עוד ביום שבו התרחש) ולמעשה הצהיר על שינוי המדיניות של צה"ל. מעתה לא תהיה סלחנות כלפי חיילים שיהרגו מחבלים שלא לצורך מבצעי. שינוי מדיניות זה הוביל לירידה משמעותית בכמות הפיגועים, ולא בגלל ההרתעה שברצח המחבל, נהפכו. שמרית מאיר האירה את עיניי לשתי עובדות המסבירות את הרגיעה בראי שינוי המדיניות של צה"ל: 1. המחבלים באמת ובתמים מאמינים שיגיעו לגן-עדן כשאהידים, דבר שימנע מחלקם בעקבות החמרת המדיניות כלפי הרג מחבלים מנוטרלים. 2. כמעט כל פיגוע שיצא היה נקמה על מותו של קרוב משפחה או חבר, בשרשרת אירועים שפשוט נקטעה מרגע שהמחבלים הפסיקו להיהרג.

מאז פרשת אלאור עזריה ועד לתחילת הרמדאן היו פחות פיגועים ואף ישראלי לא נרצח. אלא שיומיים לאחר תחילת הרמדאן, הג'יהאד הרצחני חזר למחוזותינו. עידו בן ארי, אילנה נבעה, מיכאל פייגה, ומילה מישייב נרצחו בפיגוע ירי במתחם שרונה בתל אביב, כשבועיים לאחר מכן נרצחה הלל יפה אריאל בת ה-13 בעודה ישנה במיטתה, ולמחרת נרצח מיכאל מרק, מנהל ישיבת עתניאל, בפיגוע ירי בכביש 60.  היש בנמצא דרך זוועתית יותר לציין חג מרצח ילדות? בפרק מהקוראן שנהוג לקרוא בזמן הרמדאן כתוב: "הילחמו למען אלוהים באלה אשר יילחמו בכם, ואל תשלחו יד, אלוהים אינו אוהב את השולחים יד."¹

  1. "רוע בשעת הרמדאן הוא רשע מוחלט"²

כל רצח של אזרח תמים הוא פשע חמור, בכל תרבות אנושית. רצח מערער את המוסכמות הכי בסיסיות של החברה. רוצחים הם הכופרים הגדולים ביותר באסלאם, שקיבל על עצמו את עשרת הדברות. כל מי שטוען אחרת חוטא למהותו של האסלאם. חמאס אינם הכופרים היחידים ובטח שהם לא המציאו את תרבות הפיגועים ברמדאן. הפיגועים של הפלסטינים הם מזעריים לעומת אלו של דאעש. ברמדאנים האחרונים דאעש הוריד את הגיהינום מהשמיים לארץ, וכך עשה גם הפעם:

  • דמשק, 11 ביוני: 20 נרצחים, בפיגוע תופת של דאעש, באחד המסגדים הקדושים ביותר לשיעים בעולם.
  • אורלנדו, 12 ביוני: 49 להט"בים נטבחים במועדון הפולס באורלנדו. הרוצח הצהיר נאמנות לדאעש, אך ברור שהמניע שלו הומופובי לא פחות מאשר ג'יהאדיסטי. ("I’m Gay, That’s Why I’m Doing This")
  • אגם צ'אד, 14 ביוני: 42 גופות של דייגים קמרונים, ניגרים וצ'אדים מאותרות בכפר על שפת האגם. הדייגים נרצחו מספר ימים לפני כן בידי "דאעש במערב אפריקה" או "בוקו-חארם".
  • מוקאלה, תימן, 18 ביוני: 43 קרבנות, ביניהם סונים ושיעים בסדרת פיגועים של מחבלים מתאבדים וחוליות טרור של דאעש בעיר הנמל הדרומית.
  • צפון-מזרח ניגריה, 18 ביוני: 24 נשים מתאבלות נרצחות בטקס הלוויה של מנהיג קהילה בכפר קטן. דאעש לוקח אחריות בגאווה על הרצח.
  • איסטנבול, 29 ביוני: 45 בני-אדם (מתוכם 23 טורקים ו-22 זרים) נרצחים בפיגוע קטלני בנמל התעופה הבינלאומי הראשי של איסטנבול בטורקיה. דאעש, שותפו של הממשל הטורקי בעבר, סובב את נשקו למי שחדל לסייע לו.
  • דאקה, בנגלדש, 1 ביולי: 23 בני-אדם (מתוכם 5 בנגלים ו-18 זרים, מרביתם איטלקים ויפנים) נרצחו במסעדה במתחם הדיפלומטי של דאקה, בירת בנגלדש. היחידה שמדווחת בזמן אמת על כמות הנפגעים היא סוכנות הידיעות של דאעש, מה שמעיד על קשר ישיר בין המחבלים לסוכנות בזמן הטבח.
  • בגדד, 3 ביולי: 292 בני אדם, רובם שיעים נרצחים בסדרה של פיגועי תופת באתרים הומי אדם בלב העיר. המוני שיעים, שספגו כבר מעל 4,500 קרבנות מפיגועי דאעש בעשור האחרון, מתאבלים וזועמים על ממשלתם. לא מפליא שהשיעים בעולם הולכים ומתאחדים מאחורי חיזבאללה ואיראן, אויבותינו המושבעות, שכן חייהם הפכו הפקר וזה לא מזיז לאף אחד מלבדם.
  • סעודיה, 4 ביולי: תוך פחות מיממה, שלושה מחבלים מתאבדים. הראשון בשגרירות ארה"ב בג'אדה, השני בעיר קטיף השיעית והשלישי במסגד הנביא מוחמד באל-מדינה. דאעש לוקחים אחריות על השניים הראשונים. הפיגוע במסגד הקדוש ביותר למוסלמים בעולם, בדיוק בשעת התפילה האחרונה של חג הרמדאן, שעה שאלפי מתפללים במסגד, מסמלת שבירה של טאבו נוסף. בין עם דאעש עשו זאת ובין עם לאו, העולם המוסלמי עומד בתחתית תהום שקשה מאוד לראות ממנה את האור.

הפיגועים האלה בהם נרצחו 522 בני אדם, הם רשימה חלקית. קשה לעקוב אחרי כמות הפיגועים האדירה שדאעש מוציא מדי יום. ודאעש איננו היחיד לרצוח אזרחים:

ב-12 ביוני הפציצו מטוסים סורים או רוסים שוק הומה אדם בעיר אידליב והביאו למותם של למעלה מ-20 קרבנות. בסוף הרמדאן, בכניסת החג איד-אל-פיטר, הודיע בשאר אסד על הפסת אש של 72 שעות. שעות ספורות לאחר מכן, מסוקים של צבא סוריה הפציצו אזרחים בחביות נפץ במחוז חאלב.

רשע חסר גבולות. כמה מוחמד, איסא, סאבר, פאטמה, יחייה, פארחנה, עדל וסעיד נרצחים בשם האסלאם מדי יום? סונים ושיעים, גברים ונשים, פעוטות וקשישים. רשע שלא ברא השטן.

  1. "מי מדבר היום על השמדת הארמנים?" ³

פיגוע אחד, שדאעש הוציא בימי הרמדאן, ולא הופיע כלל בתקשורת העולמית, משך את תשומת ליבי יותר מהאחרים. ב-19 ביוני בקמישלי, בירת המחוז האוטונומי של רוג'בה בסוריה, מחבל מתאבד של דאעש ניסה להיכנס לאולם מלא באשורים, ולפוצץ את עצמו בתוכו. כוחות האבטחה הכורדים של YPG עצרו את המחבל בכניסה. הוא הפעיל את חגורת הנפץ שלבש והרג 3 לוחמים כורדים.

"הסייפו", רצח העם האשורי באימפריה העות'מנית בידי הטורקים. כ-300,000 אשורים, שחיו מזה אלפי שנים בדרום מזרח של טורקיה ומערב איראן של ימינו, הושמדו בשיטתיות. סיפור הסייפו דומה לרצח העם הארמני ומקביל לו, אלא שהוא הרבה פחות מוכר מפני שהאשורים הם עם קטן מהארמנים ואין להם מדינה עצמאית כמו ארמניה. זהו רצח עם מוכחש, שמעטים מאוד מכירים. עם שסבל מרדיפות שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. עם שכן שלנו, בני ישראל, שיש לנו מערכת יחסים ארוכת שנים אתו, עוד מימי פלאסר ה-3 שהגלה את שבטי ישראל.

חלק מניצולי רצח העם, ארמנים ואשורים, הגיעו לאזור הזה שנקרא בערבית "ג'אזירה" בתום מלחמת העולם ה-1. לפני 4 שנים תנועת הפועלים הכורדית הכריזה בו על עצמאות. האשורים והארמנים שותפים מלאים לכורדים (וגם לרבבות ערבים) שנלחמים שם בדאעש מצד אחד ובטורקיה מצד שני. אותה טורקיה שמכחישה את רצח העם. בתמונה רואים חיילות אשוריות, שנלחמות במסגרת הצבא האשורי שפועל בשיתוף מלא עם YPG הצבא הכורדי העממי, נגד דאעש. יושבות ומשתתפות ב"טקס יום השואה" שלהם. חיילות לוחמות בדאעש, ולא סתם הן נלחמות. הן נלחמות כדי לייסד חברה אנרכיסטית, סוציאליסטית, פמיניסטית, רב לאומית. נלחמות כדי לשנות סדרי תבל.

חיילות אשוריות בטקס לציון 101 שנה לרצח העם האשורי ברוג'בה

חיילות אשוריות בטקס לציון 101 שנה לרצח העם האשורי ברוג'בה

הכורדים, שחלקם סייעו בזמן מלחמת העולם ה-1 לחסל את הארמנים והאשורים, מגנים עכשיו בגופם על טקס זיכרון לנספים האשורים. זה לא מפתיע. מנהיג תנועת הפועלות הכורדית, עבדאללה אג'לאן התנצל בשם העם הכורדי על חלקם ברצח העם, ואין בנמצא מנהיג לגיטימי ממנו לעם הכורדי שכן תנועתו היא היחידה הפעילה בכל חלקי כורדיסטאן (איראן, עירק, סוריה וטורקיה). מנגד, הטורקים שמכחישים את רצח העם האשורי (והארמני) תמכו בשנים האחרונות בדאעש, עד שדאעש הפנה את חרבו נגדם. ואל נא נטעה, הם עדיין תומכים בארגוני טרור ג'יהאדיסטים רצחניים אחרים: ג'איש אל-אסלאם, ג'בהאת א-נוסרה ועוד. הלקח ברור. הדרך היחידה למנוע רציחות עם היא להכיר בהם ולהתנצל על הפשעים.

ממשלת ישראל לא הפנימה את הלקח. בסתירה צורמת כל כך לעברו של העם היהודי, ממשיכה הממשלה להכחיש הלכה למעשה את רצח העם הארמני. "מי זוכר היום את השמדת הארמנים?"שאל היטלר ימח שמו. מעט מאוד חברי כנסת הגיעו ל"דיון המיוחד", והם שוב העבירו את הדיון לוועדת החינוך שבשעתה דרשה הכרה של הכנסת שהעבירה לוועדת החינוך שהעבירה לכנסת וחוזר חלילה. בושה. בושה. בושה. וכל מילה נוספת מיותרת.

  1. ראובן כהנא צדק!

ילדי הכפר יורדים מהמיניבוס וצועדים לתוך קן מצפה רמון של הנוער העובד והלומד. המדריכים שלהם, והילדים המצפאים, תמיד נראים קצת מפוחדים ברגעים הראשונים. גם אחרי 3 שנים, עדין יש מבוכה ברגעים הראשונים. לחיצות יד מנומסות. "כיף חאלק?" "אלחמדולילה". ומתחילים בפעילות. נקראה ששוב הבדואים והמצפאים שואפים להסתגר בחבורות שלהם. אין להם שפה משותפת. הם מסתדרים במעגל כל אחד בצד אחר ולא מתערבבים. כמו בנים ובנות ביסודי. המדריכים מנסים לאתגר אותם. נזכרים שבסוף שנה שעברה הם ממש נהיו חברים, ועכשיו נראה ששוב התרחקו. משחקים. עושים ביחד כל מני פעילויות של תנועת נוער. אנחנו המבוגרים עומדים בצד ומשתדלים שלא להתערב, לתת לנוער להדריך. ואט-אט הקרח נשבר. הילדים צוחקים זה עם זה ומנסים לתקשר ביניהם. זה מחזה מדהים: ילדים שאין להם שפה משותפת מצליחים לתקשר. ואז עוברים למשחק מחניים גדול. מערבבים את המצפאים והבדואים לקבוצות מעורבות. שמחת החיים של הילדים היא המנצחת!

פעילות של חברת הנוער למנהיגות במצפה רמון בואדי אריכא

בתקופה שבה עשרות אלפי בני נוער במזה"ת מוצאים עצמם קרבנות לאלימות ורצח, בשעה שאלפים אחרים שואפים למות כשאהידים. בשעה שבני נוער רבים, ברשות הפלסטינית, מתמכרים לסכין. מוותרים על כל שאיפה אמתית מהחיים, נכנעים לתעמולה רשעה. באותה שעה יוצאים אלפי בני נוער למחנות וטיולים של הנוער העובד והלומד. ערבים. דרוזים. מוסלמים. יוצאי חבר-העמים. יהודים. נוצרים. צ'רקסים. בדואים. יוצאי אתיופיה. ויש גם כמה ארמנים. מדריכים את אחיהם הקטנים. נפגשים אחד עם השניה במחנה או בטיול. קושרים חבל על סנדה. מדברים. חולמים.

תנועות הנוער הקימו הלכה למעשה את מדינת ישראל. תנועות נוער שומרות על התנועה הציונית מכל משמר. שלא תיבש. שלא תנתק השרשרת. שלא נכנע לתעמולת הרשע שהתקשורת והפוליטיקאים מפיצים בכל עת. תנועות הנוער הן התשובה העמוקה ביותר לכל הרשע מסביב. אני מאוהב.

ואדי אריכא

¹ סורה 2, פסוק 190 בקוראן הקדוש

² אחמד חיידארי, (עיראקי שיעי ) לאחר גל של 30 פיגועים שאירעו בסעודות סוף הצום ובמסגדים שיעים בשעת תפילה, ב-16 ערים שונות בעיראק, ברמדאן 1433 לספירתם (יולי 2012). צוטט בגרדיאן.

³ אדולף היטלר, נאום בפני קצינים גרמניים ערב פלישת גרמניה לפולין, 22 באוגוסט 1939. צוטט לראשונה אצל: Louis P. Lochner, What About Germany? New York: Dodd, Mead & Co. 1942

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s