חירות, שוויון ואחווה

בסתיו 2011 נשלחתי להדריך בעיר ניס. ההסתדרות הציונית העולמית שלחה אותי, כנציג תנועת הנוער העובד והלומד. יחד עם שני חברים נוספים, בוגרי תנועות נוער ציוניות, העברנו שיעורים, הרצאות וסדנאות במרכזים קהילתיים, בתי-ספר וסניפי תנועות נוער בדרום צרפת. ביום השלישי למשלחת הגענו לניס, איתרנו את בית-הספר היהודי, והעברנו שיעורים על חזונו של הרצל. אחר-הצהריים הוזמנו להרצות על פועלו של הרצל במרכז קהילתי יהודי. מרבית הקהל היה קשישים וחניכי תנועות נוער. התרגשנו להכיר את הסצנה הפורחת של תנועות הנוער הציוניות בניס. מלבד הרצל, והקהילה היהודית, זכורים לי חופיה השלווים של ניס, שלא בכדי היא אחד ממוקדי התיירות המפורסמים ביותר באירופה; חופים ציוריים של הריביירה הצרפתית, צוקים, דקלים, חול, וארכיטקטורה נפלאה של עיר שנשפכת מההר לתוך הים.

בהרצאה שנשאתי על הרצל, במרכז הקהילתי בניס, סיפרתי כי בחזונו של הרצל ערבים ויהודים חיים יחד חיי צוותא בארץ ישראל. "בן אדם, אחי אתה" היא סיסמתו של גיבור אלטנוילנד, ספרו הידוע. לאחר ההרצאה פנה אלי יהודי מבוגר ואמר, "מדינת ישראל שולחת לפה מישהו שיספר לי איך זה לחיות עם ערבים? נולדתי באלג'יריה מוקף בערבים וגם כאן בניס, רוב חבריי ערבים. זה מה שיש פה, ערבים." והוסיף, "אתם שם בישראל לא יודעים להסתדר איתם. אנחנו הסתדרנו איתם מצוין מאות שנים". הזמנתי אותו ארצה להתנסות יחד אתנו ביחסי שכנות ושלום, יהודים וערבים. הרי כל ייעודה של הציונות הוא לייסד בית לאומי בארץ ישראל, בו נוכל לחיות בשלום, ולא להיות שוב נרדפים. הרצל הבין את הצורך בשיתוף אמתי בין תושבי הארץ הערבים לבין היהודים על מנת להשיג לנו בית לאומי.

מדריכים נוער יהודי בניס

מדריכים נוער יהודי בניס

בפברואר 2015, כחודש לאחר הפיגוע ב"שארלי הבדו" בו נהרגו 12 עיתונאים שעבדו במערכת הירחון הסאטירי, והפיגוע ב"היפר כשר" בו נרצחו 4 גברים יהודים, מחבל ושמו מוסא קוליבאלי ניסה לרצוח יהודים באותו מרכז קהילתי בו הרצאתי על חזונו של הרצל. הוא דקר שלושה שומרים צרפתים, ובתוך כך כאילו דקר את הקהילה היהודית בניס בבטנה. דווקא שם, במקום בו נהגו להתכנס עם תה ועוגיות ולשיר שירים על ארץ ישראל.

נראה שהפיגוע הקטן הזה בפברואר 2015 היה רק קדימון למאורע הרצח ההמוני של אתמול. שנתיים איומות עברו על צרפת. מאז שדעאש הכריז על הקמת "הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם", מחבלי דאעש ואל-קאעידה רצחו יותר מ-235 בני אדם בצרפת. הצרפתים, מיואשים ואומללים, כבר החלו להתרגל לטרור. להתרגל כמו שהתרגלו בעירק, בה רצחו מחבלי דאעש מעל 11,000 בני אדם בשנתיים האחרונות, כמו שהתרגלו בסוריה (5,000 קרבנות דאעש בשנתיים), כמו שהתרגלו גם במערב אפריקה (8,000 קורבנות דאעש בשנתיים). במדינות אלה דאעש שינה את החוקים; טבח באלפי אנשים, החריב ערים, ויצר עולם של אימה. נראה שצרפת היא המדינה המערבית המרכזית שעל הכוונת שלו. כי במטרה ליצור עולם של אימה וחורבן, דאעש לא יעצור במזרח התיכון. בפיגועים שלו בעולם המערבי מבקש הארגון להשיג כמה שיותר זמן מסך. לכן הוא לא לוקח אחריות על הפיגועים מיד, אלא מחכה שירדו מהכותרות, ורק אז מפרסם הצהרה שמחזירה אותם למרכז הבמה. בעולם שחוקי דאעש יהיו חוקיו, בעולם בו ישלטו חמאס וחיזבאללה דומיו, לא יימצא לנו היהודים מקום. לכן כל פיגוע, וכל מעשה רצח המוני, פוגעים בעקיפין גם בנו, היהודים.

שעה קלה לפני הפיגוע, קראתי ידיעה בעיתון אלזסי, על מותו של  שיליקייה עומר דיו. דיו, צרפתי ממוצא קמרוני, התפרסם לאחר שהצטרף לדאעש בסוריה והפיץ סרטונים איומים שלו מאיים על הצרפתים. בחג המולד האחרון הוכרזה בשטרסבורג, העיר בה חיים דודי וסבתי, כוננות ביטחונית גבוהה, מחשש שיחזור לעשות שם פיגוע. הידיעה על מותו תפסה את עיני כשקראתי שהוא גדל בשילטיקהיים, השכונה בה גדלה אימי. והרי גם אמי היגרה למזרח התיכון לאור אידאולוגיה שיש התופסים אותה כקיצונית. אלא שאימי התיישבה בקיבוץ בנגב, בניסיון ליצור אוטופיה סוציאליסטית רודפת שלום, והביאה אותי לעולם. הוא לעומת זאת הלך לרצוח, לאנוס, לאיים ולבסוף למות. אמי בחרה בטוב ובחיים. ואילו הוא בחר ברוע ובמוות.

Liberte Egalite Fraternite

ומה יהא על ניס? ליבי נכמר. המוני צרפתים רצים בבהלה לאורך החוף, בעיר השלווה על הרביירה, ביום חגם. משוגע אחד ושמו מוחמד לאחווייג' בוהלל מוחץ ילדים במשאית. בובות וצעצועים זרוקים על הכביש כעדות אילמת לרשע מוחלט. משפחות יצאו לחגוג וחזרו ללא יקיריהם. הם חגגו את יום הבסטיליה, כזכר ליום ה-14 ביולי 1789, בו שחררו ההמונים את השבויים בליבה של פריז, והביאו את המהפכה העממית הראשונה באירופה. חירות, שוויון ואחווה עלו לשלטון בפעם הראשונה. לקח שנים רבות עד שכוחה של האצולה עבר לידי האזרחים, ובימינו נראה שמתרחשת רגרסיה, אבל המהפכה הצרפתית היא ללא ספק אחד היסודות עליו אנו נשענים. איש הרוח מרטין בובר, אמר בתקופת המלחמה הקרה, כי המזרח לקח את השוויון, המערב את החירות, וכולם זנחו את האחווה. והרי אין להפריד בין שלושת היסודות האלה שכן אינם יכולים להתגשם בנפרד. בימינו החירות היא פריבילגיה למעטים, אין אפילו קמצוץ של שוויון, והאחווה נדירה כל-כך. עם זאת, המהפכה הצרפתית לימדה אותנו כי עלינו להילחם. עלינו להילחם בקפיטליזם ובלאומנות; ברוצחים בשם האסלאם וברוצחים בשם הקיצוצים בסל התרופות. ליצור אחוות אמתיות, בני אדם אשר ערבים זה לזה. זוהי מורשתה של המהפכה הצרפתית. זוהי מורשתו של הרצל. על כך נאבקים מרבית המוחים בצרפת שעומדים בכל לילה בכיכרות. על כך נאבקים אזרחים בכל העולם. מבקשים ליצור עולם ללא אימה, ללא רשע, ללא גזל. להביא לאנושות שוויון, חירות ואחווה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s