פרס נובל לנדיה מוראד

השבוע תוכרז הזוכה בפרס נובל לשלום. אני מקווה שתהיה זו נדיה מוראד, ניצולת רצח העם היזידי הנאבקת לשחרורן של כ-3,800 נשים וילדות יזידיות שעדין בשבי דאעש. הפרס היוקרתי, שככל הנראה הוא הפרס המפורסם ביותר בימינו, יוענק בשמו של מלך נורבגיה, ב-10 בדצמבר, יום פטירתו של המדען השבדי, אלפרד נובל, ממציא הדינמיט. שוויו הכלכלי של הפרס עומד על 10 מיליון כתרים שבדים (כ-5.65 מיליון ש"ח). הגשת מועמדות לפרס כוללת פרוצדורה מורכבת, שרק בעלי תפקידים מובחנים רשאים לקחת בה חלק. שופטים בינלאומיים, חברי פרלמנט, זוכי הפרס לשעבר, פרופסורים בתחומים מסוימים וחברי הוועדה המנהלת של הפרס נתבקשו להגיש לוועדה המנהלת של הפרס את מועמדיהם עד ה-1 בפברואר.

למרות הפרוצדורה המורכבת, הוגש השנה מספר שיא של 376 מועמדים, ביניהם 148 ארגונים ו-228 אנשים יחידים. רשימת המועמדים היא חסויה ב-50 השנים האחרונות, והמועמדים מתבקשים שלא לדבר על עובדת היותם מועמדים לזכייה בפרס. עצם המועמדות לפרס איננה מעידה דבר כמעט על המועמד, מלבד הצלחתו לעבור את הפרוצדורה המנהלתית. כך למשל, בין מועמדי הפרס לשעבר, ניתן למצוא את הצורר הנאצי אדולף היטלר, שהיה מועמד לפרס נובל לשלום בשנת 1939, את יוסף סטלין ואת בניטו מוסוליני.

על אף החיסיון, ידוע לנו על מספר מועמדים לפרס וזאת משתי סיבות מנוגדות: הראשונה היא שישנם מתמודדים מפורסמים, המשתמשים במועמדותם לזכייה בפרס על מנת לחזק את הונם התקשורתי. הסיבה השניה היא שישנם מתמודדים אנונימיים שהשפיעו על ציבור רחב, וזה מנסה להוביל לזכייתם באמצעות דעת קהל ומשתמש בפרסום על מנת לקדם את פעלם של אותם מועמדים.

בין הפוליטיקאים והמפורסמים שמועמדותם הוגשה השנה: האפיפיור פרנציסקוס, המועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב דונאלד טראמפ, קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, מדליף המידע אדוארד סנודן, נשיא איראן וראשי המדינות שחתמו על הסכם הגרעין. אישית, אני סולד מהבחירה של וועדת השופטים להעניק את הפרס דווקא לאנשים החזקים בעולם, לאור החלטות העבר שלהם או בתקווה שזה ישפיע על בחירותיה בעתיד. אני סבור כי ראוי להעניק את הפרס למי שפעל בכל האמצעים העומדים לרשותו לקידום אחווה אנושית, שלום ובטחון. פוליטיקאים לצערי, במרבית המקרים אינם נוטים לעשות זאת, ובטח שלא מהשיקולים האחרונים. אז מי המועמדים הראויים לזכות בפרס בעיני? לאחר קריאה רבה על עשרות מועמדים אציג בפניכם את ארבעת הנבחרים שלי.

 ניצולת רצח-עם הנאבקת למען אחיותיה
עד קיץ 2014 הייתה נדיה מוראד סטודנטית יזידית בעיירה קוצ'ו הסמוכה לסינג'אר שבצופן מערב עיראק, אלא שאז הנורא מכל התרחש: דאעש כבשו את העיירה ולאחר כמה ימים הפרידו את הגברים והנשים שחיו בה. ב-15 באוגוסט טבחו דאעש בכ-700 גברים וכ-80 נשים מבוגרות בעיירה, ביניהם אמה של נדיה וששת אחיה. נדיה נחטפה יחד עם עוד אלפי נערות, נשים צעירות וילדות. החטופות נלקחו לשווקים בעיר מוסול ונמכרו שם כשפחות ועבדים. נדיה נכלאה כשפחה במוסול, נאנסה, הוכתה ועברה התעללות.

NobeltoNadia

לאחר כשלושה חודשים הצליחה לברוח מהעיר ולהגיע למחנה פליטים בכורדיסטאן העירקית. לאחר כשנה במחנה הפליטים היא היגרה לגרמניה, שם החלה לפעול למען שחרור אלפי יזידיות שעדיין מוחזקות בשבי. נדיה סיפרה את סיפורה לעשרות כלי תקשורת, העידה בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק ובוועדת האו"ם לזכויות אדם בז'נבה, ונפגשה עם נשיאים וראשי ממשלות. כל זאת בניסיון לשכנעם להציל את הנשים והילדות היזידיות שעדיין בשבי. היא התמודדה בגבורה עם הקשיים הנפשיים הכרוכים בזיכרונותיה וזאת כדי שאף אחת לא תמשיך לסבול כפי שהיא סבלה. "אני כבר התייתמתי, הייתי בלי אבא, כל מה שהיה לי במלחמה זו אימי." אמרה מוראד, "אבל כשלקחו אותי למוסול ואנסו אותי, שכחתי מאמי ומאחי. כי מה שהם עושים לנשים הוא קשה יותר ממוות. בנות מגיל תשע נאנסות בכל יום באופן סדיר ללא רחמים. הם רוצחים, אונסים, עוקרים אנשים מבתיהם בכוח בשם האיסלאם. אנשים רבים עשויים לחשוב שהסיפור שלי הוא קשה, אבל יש סיפורים הרבה יותר קשים משלי. הם הרגו את ששת אחי, אבל יש משפחות שאיבדו גם 10 אחים." לפי אתר המדיה היזידי Yezidipress כ-3,800 מהנשים והילדים היזידים עדיין בשבי. זכייתה של מוראד בפרס נובל לשלום עשויה לעזור להביא נשים אלה לתודעה הציבורית ולסייע במאמצים לשחררן.

הרופא שטיפל ב-46,000 קרבנות אונס
דניס מקווגי הוא גינקולוג קונגולזי, מומחה בטיפול בנשים שנפלו קורבן לאונס. מקווגי החל לטפל בנשים קונגולזיות שנאנסו על ידי חיילים ואנשי מיליציה ב-1996. באזור בו מקווגי חי, מזרח קונגו, פועלות עשרות מיליציות אכזריות הנוהגות לאנוס את קרבנותיהן ולגרום להן פציעות מכוונות באיבר מינן. מלבד המיליציות האלה, גם צבא קונגו ואפילו כוחות השלום של האו"ם הואשמו באונס שיטתי של נשים באזור.

ב-1996 היה מקווגי ממייסדי בית החולים פאנזי בבוקאבו שבמזרח קונגו. בית חולים זה נהרס במלחמה וב-1998 נאלץ להקימו מחדש. דניס עבר בין מאות כפרים בקונגו והביא רבבות נשים לטיפול רפואי. על פי סוכנות הידיעות רויטרס, דניס וצוותו טיפלו ב-46,000 נשים וילדות שנאנסו בקונגו. בספטמבר 2012 נשא נאום בפני העצרת הכללית של האו"ם ובו קרא להתערבות מידית של העולם לעצירת הפשעים נגד האנושות שנעשים במזרח קונגו. כחודש לאחר נאומו ניסו להתנקש בחייו. חמושים השתלטו על ביתו בבוקאבו ואיימו על ילדיו בשעה ששהה מחוץ לבית. כשחזר לביתו הוא הותקף ושומר הראש שלו נרצח. בעקבות המקרה נמלט מקווגי עם משפחתו לשבדיה ומשם לבלגיה ובינואר 2013 חזר לקונגו.

הקסדות הלבנות

"כשאני רוצה להציל מישהו, לא אכפת לי אם הוא היה אויב או חבר, מה שמדאיג אותי זה להציל את הנשמה שעלולה למות." עבד, פעיל בארגון הקסדות הלבנות.

ארגון "הקסדות הלבנות", המוכר גם בשמו הרשמי Syrian Civil Defence, הוא ארגון סורי הפועל להצלת חיים של נפגעי. המוטו שלהם הוא: "כל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא" (מקור במסכת סנהדרין ד, ה, מופיע גם בקוראן סורה 5 פסוק 32). הארגון הכריז על ניטרליות במלחמת האזרחים בסוריה, הוא איננו חמוש והוא מטפל רק באזרחים. הארגון מורכב ממתנדבים שהיו לפני המלחמה חייטים, אופים, מורים, פועלים, רופאים, מהנדסים, סטודנטים, רוקחים ואנשים רגילים; הם הראשונים להגיע כמעט לכל בניין אזרחי שהופצץ, ולהציל את הפצועים מבין ההריסות. הארגון טוען שההציל עד כה את חייהם של יותר מ-60,000 בני אדם, והעניק שירותים ציבוריים ליותר מ-7 מיליון.

בין השירותים שהארגון מעניק (בין לבין ההפצצות): הדרכות בטיחות, תיקוני חשמל, פירוק נפלים, אבטחת מבנים קורסים, גיזום עצים ועוד. למעשה, זהו הארגון האזרחי הגדול ביותר הפועל באזורי השליטה של המורדים בסוריה. הסכנה הגדולה איתה מתמודדים מתנדבי הארגון היא הפצצה שניה על אותו מוקד. לאחר שבניין מגורים מופצץ המתנדבים חשים במהירות לסייע לקרבנות האזרחיים, אלא שברבים מהמקרים, ובמיוחד בהפצצות אוויריות, מתרחשת לאחר מספר דקות הפצצה שנייה. 264 ממתנדבי הארגון נהרגו בשעת פעולה, רבים מהם כתוצאה מאותן "הפצצות שניות".

"אנחנו רצים, ממהרים להציל כמה אנשים שרק נוכל. אם הצלנו אדם אחד, זוהי סיבה מספיק טובה מבחינתנו בשביל לסכן חיים". צוטט חאלד פארח, ממתנדבי הארגון, באתר שמטרתו לאסוף חתימות לתמיכה בארגון כמועמד לפרס נובל לשלום. 133 ארגונים בעולם, ועוד עשרות אינטלקטואלים ונבחרי ציבור כבר חתמו על עצומה הקוראת לוועדת פרס נובל לשלום להעניק לארגון "הקסדות הלבנות"  את פרס הנובל לשנת 2016. בנאום שנשא מנהיג הארגון ריאד אל-סלאח במועצת הביטחון של האו"ם אשתקד הוא אמר: "כל הכסף שבעולם לא יעזור להגן על ילדים במיטותיהם מחביות הנפץ. נדרשת פעולה מיידית לעצור את הפצצות האזרחים הסורים, להגן על אלה שמצויים תחת מצור וסובלים מרעב."

אנשי לסבוס

אל כמה איים יוונים קטנים, השוכנים סמוך לחופה של טורקיה, הגיעו בשנה שעברה 820,000 מהגרים וביניהם 455,000 פליטים סורים ו-186,000 פליטים אפגנים. המפורסם מביניהם, אליו הגיעה הכמות הגדולה ביותר של פליטים, הוא האי לסבוס. תושביו של אי זה התפרנסו בעבר מדייג ומתיירות, שני ענפים שנפגעו אנושות מגל ההגירה והותירו את תושבי האי, שסבלו גם לפני כן מהמשבר הכלכלי ביוון, מרוששים. רבים מתושבי האי, ושכניהם באיים סמוכים, נרתמו לסייע לפליטים.

"מאז ימיו הראשונים של משבר הפליטים, דייגים, עקרות בית, פנסיונרים, מורים – אנשים רגילים מאיי יוון ומתנדבים נוספים, פתחו את ביתם ואת ליבם כדי להציל ילדים, נשים וגברים, פליטים שנמלטו ממלחמה וטרור". במילים אלה נפתחת עצומה הקוראת להעניק לתושבי האיים היוונים פרס נובל לשלום, עצומה שחתמו עליה כבר יותר מ-670,000 בני אדם מרחבי העולם. העצומה מעמידה לכאורה אתגר מסובך לוועדת הפרס, שכן מאות אלפי תושבי האיים לא יוכלו לקבל כולם יחד את הפרס. אלא שלפי שר ההגירה היווני, לפחות שתי בקשות רשמיות שונות נשלחו לפי הנהלים לוועדת הפרס.

על פי בקשה אחת, שזכתה להד תקשורתי, הוצעו שני יוונים ואמריקאית, שפעלה בהתנדבות באי, כמועמדים לזכות בפרס בשם כל תושבי האי והמתנדבים. אמיליה קאמביסי, קשישה יוונית בת 85 מלסבוס, התפרסמה לאחר שתמונה שלה משקה עולל בבקבוק נפוצה ברשתות התקשורת. אמיליה מסמלת את הפנסיונרים הרבים מהאי שנרתמו לסייע לפליטים. לצידה של אוליביה הוגשה מועמדותו של סטרטיס ואלמיוס, דייג בן 40 מלסבוס שהפסיק לעבוד בדייג והמיר את סירתו לסירת הצלה. ואלמיוס הציל פליטים רבים מטביעה בים. לצד השניים מועמדת השחקנית האמריקאית סוזן סרנדון, שתיעדה את ההתרחשות באי והביאה את סיפורם של הפליטים לתודעת הציבור. סרנדון מייצגת אלפי מתנדבים שהגיעו לאי מכל העולם, ביניהם גם מתנדבים מישראל. בתקשורת היוונית דווח כי אם יוון תזכה בפרס הנובל לשלום, היא תשתמש בכסף על מנת לשפר את מערכת הבריאות באיים.

נקווה שנדיה מוראד תזכה בפרס הנכסף ותצליח במשימה שהיא לקחה על עצמה. ואם לא היא אז לפחות שיהיה זה מישהו אחר מהמועמדים עליהם כתבתי. רק לא אנגלה מרקל, האשמה במשבר הכלכלי-חברתי של יוון, ובהדחת העם היווני, ממציא הדמוקרטיה, מהיכולת לעצב בעצמו את חייו.

* טור זה ערוך מתוך מאמר שפורסם במקור בדבר ראשון.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s