הנרדפים ביותר במזרח התיכון

הרשויות של האוטונומיה הכורדית בעירק, מנעו מהיזידים להתחמש, לאחר שביולי 2008 מטיף מוסלמי סוני הוציא נגדם צו השמדה מנומק מבחינה דתית. החיילים של כורדיסטאן העירקית, האוחזים בנשק אמריקאי וזוכים לאהדה רבה בישראל, הם אלה שהפקירו אותם. בקיץ 2014, רגע לפני שהרוצחים של דאעש נכנסו לערים ולכפרים בהם חיו היזידים, בשיירות של טנדרים לבנים, נעלמו הלוחמים הכורדים שאמורים היו להגן עליהם. נראה שלפחות חלק מהיזידים שהצליחו להנצל לא יסלחו על כך לעולם. לאחר מעשה, החלו הכורדים לחבק את היזידים, או לפחות למראית עין. בנאום ניצחון מיוחד שנשא נשיא כורדיסטאן העיראקית, מסעוד בארזאני, בסינג'אר לפני שנה, הוא הצהיר על מחויבותו להשבת שלומם וביטחונם של היזידים, ואף הציג את המבצע לשחרור סינג'אר כנקמה כורדית בשם הקרבנות היזידים. אולם השימוש התכוף שהוא עושה במינוח "הכורדים-היזידים" נועד לקבוע כי היזידים הם בראש ובראשונה כורדים, ומכאן שאין להם זכות לכל תביעה להכרה בזהות נבדלת ולאוטונומיה תרבותית או פוליטית בסינג'אר. כעת, שדאעש עומדים לאבד את אחיזתם במולדת היזידים, עולה השאלה מה יעלה בגורלו של העם הנרדף ביות במזרח התיכון?

הדת היזידית
היזידים הם בני דת מזרח-תיכונית קדומה שלטענתם קודמת אף ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ומונה כמיליון בני אדם. כקבוצה אתנית הם חלוקים באשר למהות הקשר בינם לבין העם הכורדי: חלקם קוראים לבידול בעוד אחרים רואים עצמם חלק מהעם הכורדי. הדת היזידית, ששורשיה במאות שלפני הספירה, מתאפיינת בקרבתה לדת הפרסית העתיקה של זרתוסטרא. היזידים ספגו מסורות שונות, מהאסלאם הסוּפי וכן מתרבויות נוספות במסופוטמיה (אזור עיראק של ימינו). בדומה למוסלמים, היזידים מתפללים חמש פעמים ביום. בדומה לזורואסטרים, הם שומרים על טהרתם של "ארבעת היסודות" (אדמה, מים, אוויר ואש). הם מאמינים שאלוהים מתגלם בגופי אנוש ומאמינים בגלגול נשמות. בשנת 1872 פורסם המסמך הראשון, מטעם ההנהגה הדתית של היזידים שבו פורטו כל מצוות הדת היזידית. היתה זו הפעם הראשונה בה העלו גורמים יזידיים רשמיים את עקרונות הדת ומצוותיה על הכתב.

היסטוריה של רדיפה

שכניהם המוסלמים של היזידים לאורך ההיסטוריה ראו בהם "בני שטן". היזידים נאלצו לחיות במנוסה מתמדת ובמאות השנים האחרונות ביססו בהרי צפון עיראק שתי מובלעות גדולות: באזור שייחאן, סביב המקדש של שייח' עדי בן מוסאפר בלאלש, ובסביבת הרי סינג'אר. היזידים נרדפו לכל אורך תקופת השלטון העות'מאני באזור עיראק (1918-1517). השלטונות המקומיים התמידו בניסיון להורגם או להמיר את דתם לאסלאם. כך למשל במרץ 1832 יצא אמיר כורדי שהיה ידוע בשם "האמיר שְׁתוּם העין", לחסל את היזידים באזור שיח'אן. היזידים נמלטו כולם אל העיר מוסול, אך נתפסו בכניסה לעיר על-ידי צבאו של האמיר ונטבחו כולם, כ-10,000-15,000 יזידים נהרגו בפוגרום. הפוגרום הזה היה רק מקדמה להשמדת היזידים הגדולה והמאורגנת ביותר שהתרחשה במהלך 1844. המצביא העות'מאני חאפז פאשא הוביללהריגתם של כשלושה רבעים מן האוכלוסייה היזידית. ניסיונות ההשמדה נודעים בשיח היזידי בשם "פרמאנאת". רדיפת היזידים לא פסקה גם בתקופת המנדט הבריטי בעיראק (1932-1920) ובתקופת המלוכה (1958-1932), גם אם הייתה ממוסדת פחות בטבעה. לאחר שחוזקו קשרי הקהילה עם התנועה הלאומית הכורדית, לאחר 1958 , ותחת שלטונו של מולא מוסטפא בארזאני ובנו מסעוד על התנועה, חדלו הרדיפות נגד היזידים מצד הכורדים, והפגיעה בהם הגיעה בעיקרה מצד משטר הבעת', שפעל לשערוב (ערביזציה), הן באמצעות מקלות וגזרים פוליטיים והן באמצעות מבצעים צבאיים באזורי מחייתם. מרבית היזידים שחיו בטורקיה גורשו ממנה בשנות ה-60. זאת בין היתר עקב דתם הייחודית אשר נתפסה כעבודת שטן ועקב הבידוד וההסתגרות התרבותית והדתית. באוגוסט 1973 החלה מדיניות השערוּב של משטר הבעת' באזורי המחלוקת עם הכורדים ובכלל זאת גם באזור סינג'אר, היזידי בעיקרו. בחודש זה, הפציץ צבא עיראק כ-40 כפרים ועיירות באזור סינג'אר, הפקיע קרקעות של יזידים ויישב באזור בני שבטים ערביים. מדיניות השיערוב נמשכה בשנים הבאות ובמאי 1975 הגיעה לשיאה בסינג'אר. כל הכפרים היזידיים באזור פונו והועתקו לכפרי-ריכוז המהווים גטאות יזידיים סגורים בפיקוח הצבא. אדמותיהם של 163 כפרים יזידיים הופקעו, בארות מים נאטמו, רכושם הוחרם ובכפרים הריקים יושבו שבטים ערביים.

בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היזידית בעיראק כ-650,000 נפש מתוך כמיליון יזידים בעולם. קהילות גדולות נוספות חיות בגלות בסוריה, ארמניה, רוסיה, וגרמניה. היזידים בעירק חיו בעמק נינווה באזור העיר מוסול שבצפון עיראק. היזידים בעמק נינווה חיים בשתי מובלעות, האחת נמצאת באזור הר סינג'אר, המצוי ממערב לעיר מוסול בסמוך לגבול הסורי, ואילו השנייה שוכנת באזור שיח'אן מצפון-מזרח לעיר מוסול, ובה נמצא גם המקום המקודש ביותר לדת היזידית – קבר השייח עאדי, מחדש הדת היזידית, בלאליש. באזורים אלה התרכזו היזידים בערים סינג'אר ובעשיקה ובכפרים רבים הסמוכים להן.

היווא עזיז, "שינגל", 2014

היווא עזיז, "שינגאל",  2014

לקראת רצח עם

ב-23 באפריל 2007, כחצי שנה לאחר שדאעש החל לפעול, חטפו כמה מלוחמיו אוטובוס ובו פועלי טקסטיל שחזרו מיום עבודה במוסול. הלוחמים הורו לכל היזידים, 23 במספר, לרדת מהאוטובוס וליתר הנוסעים, מוסלמים ונוצרים להמשיך בנסיעתם. לאחר שירדו מהאוטובוס הושיבו את היזידים בשורה ורצחו אותם.

ב-14 באוגוסט 2007 התפוצצו 3 רכבי תופת ומשאית דלק, עמוסים בטונות רבות של חומרי נפץ, במרכזם של שני הכפרים היזידים קתניה וג'אזירה, הסמוכים לסינג'אר שבצפון עירק. הפיגוע גבה את חייהם של 796 יזידים, ופצע 1,562 נוספים. היה זה פיגוע ההתאבדות שגבה את המספר הרב ביותר של קרבנות בהיסטוריה של דאעש. לאחר שנתיים, ב-13 באוגוסט 2009, שני מחבלים מתאבדים פוצצו עצמם בבית קפה בעיירה סינג'אר והביאו למותם של 21 יזידים.

ביולי 2008, לאחר שנים של הכחשה גורפת מצד השלטונות הכורדיים כי יש בקרביהם המבקשים להשמיד את היזידים, פורסמה דרשת יום השישי של מולא פרזנדא א-שירוואני מן העיר עקרא שבחבל הכורדי, שבה הוא קורא לחיסולם של כל היזידים.

השמדה שיטתית
עמק נינווה מוכר כאזור מחייתם של בני מיעוטים אתניים ודתיים רבים.  ב-10 ביוני 2014 החלו לוחמי דאעש בכיבוש עמק נינווה. מאז ועד סוף אוגוסט נסו 830,000 בני אדם מביתם, רובם לכיוון כורדיסטן העירקית, כשאלה מותירים את כל רכושם מאחוריהם. אוכלוסיית הנמלטים מורכבת מטורקמנים, אשורים, יאסרים, כורדים שיעים ועוד.

ביולי 2014, לאחר שכוחות דאעש כבשו את מוסול, החלו להגיע דיווחים על הוצאות להורג ומעשי רצח של אזרחים יזידים ששהו באזור מוסול. דאעש רואה ביזידים, בני הדת הקדומה, כבני שטן, ומבקש להכחידם. בשעת שחר ביום ה-3 באוגוסט, פשטו כוחות דאעש על העיירה סינג'אר ועל כפרים בסביבתה, כוחות הפֶּשְׁמֶרְגַה הכפוף למפלגת השלטון בכורדיסטאן העירקית (KRG) ברחו, והותירו את היזידים חסרי הגנה. כאמור, כדרכם בכל כיבושיהם עד כה, אילצו באיומים אנשי דאעש את הנוצרים, ובני מיעוטים דתיים אחרים להתאסלם או למות, בעוד שליזידים לא ניתנה האפשרות להתאסלם. לוחמי דאעש לא גילו כל רחמים כלפי היזידים ונראה היה כי בכוונתם להכחיד את הדת העתיקה הזאת. מיד עם כיבוש האזור נרצחו ונחטפו אלפי יזידים.

עם תחילת הקרבות נמלטו בבהלה תושבי סינג'אר היזידים, כ-340,000 במספר, מן העיירה ומהכפרים שסביבה, מרביתם אל החבל הכורדי האוטונומי בצפון עיראק, וחלקם אל הר סינג'אר הסמוך. כ-100,000-200,000 מבין הנמלטים, מצאו עצמם נצורים על ההר הצחיח, חשופים לשמש הקופחת, בטמפרטורה של 40-45 מעלות בצהריים, בלא מים, מזון או תרופות. לוחמי דאעש הקיפו את הרכס ומדי לילה ניסו לטפס במעלה הואדיות, רוצחים גברים יזידים וחוטפים נשים. אנשי הקהילה היזידית דיווחו על מעל 100 פעוטות וזקנים שמתו בצמא ובחום. בדו"ח של "החברה האשורית לסיוע בעירק", שפורסם ב-6 באוגוסט, נטען כי נרצחו בסינג'אר 1,500 גברים יזידים לעיני נשותיהם ומשפחותיהם.

ארה"ב הגיבה באיחור להשמדת היזידים אותה יכלה  למנוע מבעוד מועד. ב-7 באוגוסט החלו ארה"ב ובריטניה לספק סיוע הומניטרי ליזידים הנצורים על ההר וגב אווירי לכוחות ה-PKK וה-YPG הכורדים אשר פרצו מסדרון דרכו נמלטו היזידים מההר. הנצורים חצו את הגבול לסוריה, ומשם הובלו אל אזור האוטונומיה הכורדית בצפון עירק לסביבות העיר דוהוק. מבצע חילוץ זה נמשך כשלושה שבועות, עד שרובם המוחלט של היזידים שהיו נצורים על ההר הועברו לאזור בטוח יותר. במהלך תקופה זו דווח על מותם של לפחות 300 יזידים כתוצאה מהתנאים השוררים על ההר – צמא, רעב, חום ומחלות. ב-11 באוגוסט דאעש כבשו את הכפרים היזידים חתמיה וקוצ'ו ונתנו לתושבים ברירה- להתאסלם או למות. ראש הכפר הציע להם כסף רב בעבור הגנה אך הם סרבו לקבל את הכסף. במהלך הלילה תושבי חתמיה ברחו כולם יחד. ב-15 באוגוסט דאעש טבחו בכל הגברים בקוצ'ו, כ-400 במספר, וחטפו את כל הנשים והילדים וזאת למרות ההבטחה שאם יבחרו להתאסלם ינצלו ממוות.

יתכן כי לעולם לא נדע כמה יזידים בדיוק נרצחו באוגוסט 2014. בספטמבר 2014, לאחר שכ-430,000 פליטים יזידים נמלטו מחבל סינג'אר, החלו להתבהר ממדי האסון. בדו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם שפורסם באותה העת תועדו מעשי הרצח של 1,864 יזידים וחטיפתם של אלפי נשים וילדים. בחודש אוקטובר דיווח נציג האו"ם כי בשורה של מעשי טבח רצחו דאעש מעל 5,000 יזידים, וחטפו כ-7,000 נשים וילדות. לפי החוקר מתיו בארבר שעקב אחר המתרחש, נחטפו קרוב ל-7,000 נשים וילדים. על פי נתונים שסופקו לעידן בריר, דוקטורנט באוני' ת"א וחוקר הדת היזידית,  דרך "המנהל לענייני יזידים במשרד ההקדשים (הווקף) בממשלת החבל הכורדי בעירק", מאז ה-3 באוגוסט 2014 נרצחו בעירק 1,293 יזידים שהותירו אחריהם 2,745 ילדים יתומים. בנוסף אליהם נחטפו 6,389 נשים וילדים. בריר טוען כי המנהל לענייני יזידים איננו גוף אמין וכי מספר הקרבנות גבוה בהרבה מהנתונים שהם העבירו לו. האמת היא כי לעולם לא נדע כמה יזידים נרצחו, באותו קיץ מר, אך ניתן להעריך כי המספר עומד על אלפים בודדים, המהווים כ-1% מהאוכלוסייה היידית.

נשים וילדים, אונס וסחר בבני אדם

הנשים והילדים שנחטפו עברו מסע של עינויים. בדו"ח מדצמבר 2014 שפורסם על ידי "הוועד למאבק ברצח עם", חשפה החוקרת ניקי מרזק, כי דאעש משתמש באונס הנשים והילדים, ובהמרה הכפויה שלהם לאסלם ככלי לרצח עם. נשים המסרבות להיאנס או להתאסלם מוצאות להורג. לפי אתר המדיה היזידי Yezidipress כ-3,800 מהנשים והילדים היזידים עדיין בשבי. בדו"ח של ועדה מיוחדת מטעם המועצה לזכויות אדם של האו"ם, שפורסם ביוני 2016, נטען כי 3,200 מהנשים והילדים עדיין בשבי. עוד נכתב בדו"ח, העוסק במצב היזידים בסוריה, כי "דאעש ביקשו להשמיד את היזידים דרך הרג ובאמצעות עבדות מינית, שעבוד, עינויים ויחס בלתי אנושי ומשפיל, דרך טרנספר בכפייה, גרימת חבלה חמורה ופגיעה נפשית; גרימה של תנאי החיים שמביאים מוות איטי; הטלת אמצעים כדי למנוע מילדים יזידים להיוולד, כולל המרת דתם של מבוגרים בכפיה, הפרדה בין גברים ונשים, וטראומה נפשית; והעברת ילדים יזידים מהמשפחות שלהם והצבתם עם לוחמי דאעש, ובתוך כך ניתוקם מן האמונות ומנהגים של הקהילה הדתית שלהם".

היזידים שנמלטו מסינג'אר עברו תלאות רבות בשנתיים האחרונות. ראשית היה עליהם להסתגל לחיי הפליטות בכורדיסטאן, לצד הכורדים המוסלמים שהפקירו אותם לדאעש. תנאי מחייה קשים, לאחר שהשאירו את כל רכושם מאחור, והפכו בן לילה לפליטים חסרי כל. משפחות רבות איבדו את יקיריהם, ולפחות בהתחלה לא ידעו מי נרצח ומי נחטף. ילדים רבים נעלמו כלא היו ומנגד הגיעו למחנות הפליטים המאולתרים ילדים חסרי משפחה. נרשמו מקרים של אלימות אותה ספגו הפליטים משכניהם הכורדים. חלק מהיזידים לא הרגישו בטוחים בכורדיסטן והחלו את המסע מערבה, דרך טורקיה ויוון בניסיון להגיע לאירופה. במחנות פליטים בטורקיה, יוון וגרמניה דווחו מקרים של אלימות וביזה נגד היזידים. הרדיפה ממנה סבלו במולדתם המשיכה איתם גם לגלות.

תהליכי השיקום

לאחר שנתיים, כ-2,000 מהנשים שנחטפו הצליחו להשתחרר. מאות יזידיות ששוחררו משבי דאעש הצטרפו למאמצי המלחמה נגדו. היזידיות הצעירות התאגדו בשני כוחות צבאיים שונים, הראשון בחסות תנועת הפועלים הכורדית (YPG) השולטת ברוג'בה שבצפון סוריה ודומיננטית בחבלים הכורדים בטורקיה (PKK), והשני בחסות הפֶּשְׁמֶרְגַה, הכפוף למפלגת השלטון בכורדיסטאן העירקית. יחידות הנשים היזידיות (YPJ-Sinjar) התארגנו לראשונה בינואר 2015, ככוח צבאי המורכב מנשים יזידיות בלבד, חלקן שוחררו משבי דאעש וחלקן נמלטו טרם דאעש כבש את ביתן. הנשים אומנו על ידי לוחמות כורדיות מה-PKK וה-YPJ והתחייבו לשחרר את מולדתן מכיבוש דאעש ולהקים בה מחוז אוטונומי של יזידים. יחידה זו השתתפה במערכה לשחרור העיר סינג'אר וחדה רסיד, המפקדת של היחידה נפלה במערכה זו.  "נשות השמש" שאורגנו ואומנו בחסות הפֶּשְׁמֶרְגַה, צבא כורדיסטאן העירקית, היא יחידה חדשה בה משרתות מאות יזידיות. חלק מהלוחמות שימשו ככוח עזר במערכה לשחרור סינג'אר בנובמבר 2015, וכעת הן מאורגנות כיחידה עצמאית. 

בטריטוריה ששוחררה מכיבוש דאעש באזור סינג'אר נחשפו 35 בורות הריגה בהן גופותיהם של מאות עד אלפי יזידים. בדו"ח של הארגון יאזדא שמושבו בארה"ב, תוארו חלק מהממצאים שנחשפו בבורות. במהלך שנת 2016 הכירו ארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם בהשמדת היזידים והגדירו אותם כרצח עם. ממשלת ישראל טרם התייחסה לרצח העם היזידי באופן רשמי. גם רוסיה, בה חיים כ-50,000 יזידים טרם נענתה לבקשתם להכיר ברצח העם.

דאעש כבשו את את סינג'אר ביום אחד ואת מוסול ביומיים, אלא שהמבצע לשחרור סינג'אר ערך חודשים, והמבצע לשחרור מוסול נערך כבר חודש וחצי ורחוק מלהסתיים. במבצע לשחרור מוסול משתתפים כוחות צבא עירק השיעי, מיליציות שיעיות הנאמנות לממשלת איראן וצבאות כורדים. עד כה 1,700 אנשי דאעש נהרגו. כ-120 מחבלים פוצצו עצמם במטרה לפגוע בכוחות הכורדים והעירקים, מרביתם ברחבי תופת. 650 רכבי תופת פוצצו על ידי הכוחות העירקים. רבבות רקטות גראד, קטיושות ופצמ"רים נורו על ידי דאעש. המערכה הזו היא המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הג'יהאד הסלפי הג'נוסיידלי שהחל בפגניסטאן אצל אוסמה בין-לאדן. למרות כוחו הרב של דאעש, בימים אלו, יותר משנתיים לאחר החורבן, הערים בהן חיו היזידים משוחררות בזו אחר זו. כמה מהכפרים היזידים, המצויים צפונית לעיר סינג'אר שוחררו כבר בחורף 2014/2015. המבצע לשחרור העיר סינג'אר בהובלת ה-PKK החל כבר בדצמבר 2014, אלא שדאעש פשטו על העיר שוב, בכוח רב, ורק בנובמבר 2015 כוחות ה-PKK יחד עם הפֶּשְׁמֶרְגַה הצליחו לשחרר את מרבית העיר. בימים אלה מושלם כיבושן של השכונות הדרומיות של העיר, ושל כפרים יזידים נוספים בסביבתה. העיר היזידית השנייה בגודלה, בעשיקה, שוחררה מידי דאעש שבוע שעבר. בתוך כך המערכות לשחרור תל-עפר ומוסול בעיצומן. ערים אלו שימשו כמטרופולין לפזורה היזידית וגם בהן חיו יזידים רבים. נראה שדאעש לא יחזיקו מעמד עוד זמן רב. היזידים חוששים כי אנשי דאעש יברחו למדבר יחד עם נשותיהם החטופות. עולה השאלה מה יעלה בגורלם של כחצי מיליון פליטים יזידים? החיים היום ללא מעמד קבע, רובם בכורדיסטאן העירקית, וחלקם בטורקיה, סוריה, ארמניה גרמניה ורוסיה. האם יזכו לחזור למולדתם? האם יובטח להם הביטחון שלא יושמדו שוב על ידי שכניהם הסונים? האם יבטחו בכורדים, שרק לפני שנתיים הפקירו אותם לציפורני דאעש?

להבדיל מהתקשורת הישראלית המחבקת את סיפורם של היזידים ונותנת לו במה, התקשורת העולמית נותרה אדישה לבני המיעוט האתני שאף אחד כמעט לא שמע עליו. רבים מבני אומות המערב לא שמעו על היזידים עד היום, ובעקבות זאת לא הופעל לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות להירתם למען היזידים. היזידים הופקרו לגורלם. ההכרה בכך שהם מיעוט נרדף חסרת משמעות אלא אם כן בעלי הכוח יערבו לביטחונם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s