הולודומור

שורשיה של מלחמת רוסיה-אוקראינה, על פי הנרטיב האוקראיני, נעוצים בפשע ה"הולודומור". "הולודומור" הוא שמו של הרעב ההמוני שהתרחש באוקראינה, שהייתה חלק מברית המועצות הסובייטית, בשנים 1932-1933. פירוש השם "הולודומור" הוא מוות מרעב. מיליוני אוקראינים מתו בעקבות הרעב הכבד שהתחולל באוקראינה בשנים 1932-1933. הערכות שונות נעות בין 3.3 ל-7 מיליון בני אדם שנספו כתוצאה מהרעב באוקראינה בשנים אלו. לא ניתן לדעת בוודאות את המספר המדויק של הקרבנות. חוקרים אוקראינים סוברים כי הרוסים ביצעו השמדה מתוכננת ושיטתית של האוכלוסייה האוקראינית במזרח המדינה, בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20, ולאחר מכן יישבו את האזור ברוסים. הצאצאים של אותם רוסים, הם אלה שהקימו את "הרפובליקה של דונסק", שהתנתקה מאוקראינה לפני שנה וחצי ומבקשת להסתפח לרוסיה בימים אלו. המלחמה שהחלה במזרח אוקראינה לפני כשנתיים וחצי, גבתה עד כה את חייהם של כ-10,000 בני אדם, מתוכם לפחות 2,000 אזרחים. רק אתמול אמר שר התרבות האוקראיני, במילים מחפירות בגזענותם, כי הבעיות בדונבאס (מזרח אוקראינה) זה מ"החומר הגנטי" שהגיע לשם אחרי ההולודומור. התבטאות זו אופיינית לנרטיב האוקראיני, שמתועד במסמכי מקור רבים, המוצגים מזה שנה וחצי במוזיאון ההולודומור הממלכתי בקייב. המסמכים קושרים את כיבוש מזרח אוקראינה בימינו למהלך ההרעבה של ראשית שנות השלושים.

יו"ר הראדה העליון (הפרלמנט האוקראיני) אמר אתמול כי הוא מקווה שישראל תכיר בהולודומור כרצח-עם. לפני שבוע העלתה חברת הכנסת נאוה בוקר (הליכוד) הצעה לסדר היום של הכנסת הקוראת ל"הכרה בהרעבה ההמונית באוקראינה בשנים 1933-1932 על ידי המשטר הסובייטי כפשע נגד האנושות והעם האוקראיני וכמעשה של רצח-עם". אלא שהסיבות להיווצרותו של הרעב נתונות למחלוקת בין חוקרים שונים. אין ספק כי המרכיב המרכזי שגרם לרעב להיות כה נרחב הייתה תכנית הקולקטיביזציה, שהחילה הממשלה הסובייטית על כל הארצות והעמים שהיו תחת כיבושה בשנת 1929. אך השאלה אם הייתה זו מדיניות מכוונת של יוסף סטלין והממשל הסובייטי, שכוונתה הייתה להשמיד אוכלוסייה או שמא תוצר לוואי של פגעי טבע, או אולי תוצאה של מדיניות מוטעית ולא מחושבת כהלכה. האם היה זה ניסיון שכשל לייעל את תהליך ייצור המזון או תכנית השמדה של עם? האם האוקראינים נרדפו כעם, או שמא מעמד האיכרים הוא שנרדף, בין אם היה אוקראיני ובין אם היה רוסי? לפני שממשלת ישראל מכירה, או מסרבת להכיר, ברעב ההומני באוקראינה כרצח-עם, יש להכריע בשאלה זו. 

היווצרות האומה האוקראינית*

העם האוקראיני הוא קבוצה אתנית המשויכת לקבוצת העמים הסלאביים. העמים הסלאביים הם הקבוצה האתנית והלשונית הגדולה ביותר באירופה ומורכבת בין השאר מרוסים, פולנים, צ'כים, אוקראינים ועוד. העמים הסלאביים מחולקים לתתי קבוצות: הסלאבים המזרחיים- ביניהם ניתן למצוא את העם האוקראיני והרוסי, הסלאבים המערביים (פולנים, צ'כים, ליטאים, לטבים, מולדובים) והסלאבים הדרומיים (סרבים).

בימי קדם ובימי הביניים המוקדמים שימשה אוקראינה שטח התיישבות לשבטים ולעמים רבים ממוצא שונה- איראניים, יוונים, תורכים ומונגולים, סלאביים ועוד. משנת 1240 ועד 1360 מרבית אוקראינה הייתה תחת שלטון הטטאריים. לאורך המאות הארבע-עשרה והחמש-עשרה נכבשו חלקים מאוקראינה על ידי ליטא, פולין, רוסיה והטטאריים של קרים. אזורי השפעתה השפעתם של ממלכות שונות זזו והצטמצמו חדשות לבקרים. כך קייב והמחוזות ממערב לה הפכו להיות לאוקראינה.

השם 'אוקראינה' מתועד לראשונה בשנת 1187 במסמך 'כרוניקת קייב' (הכרוניקה הרוסית הראשונה, המוכרת גם בשם 'הכרוניקה של נסטור'). הכרוניקה מספרת את סיפורה של 'רוס של קייב' – הממלכה הסלאבית הראשונה באירופה. 'רוס' הוא השם בו הייתה ידועה הארץ. הרוסים רואים ב'רוס של קייב' את תחילתה של רוסיה. הלשון בה דיברו בארץ זו נקראה 'סלבית מזרחית עתיקה', והיא הלשון ממנה צמחו השפה הרוסית והשפה האוקראינית. תושביה של רוס נקראו רוסינים, רוסנאקים או רותנים ולפי כמה חוקרים הם נבדלו מן הרוסים שהדעות על מוצאם שונות. ישנה מחלוקת על מוצאם של העם האוקראיני והעם הרוסי. על פי דעה אחת, התפצל העם הרוסי אחרי הכיבוש הטטארי לשלושה עמים אחים. סברה אחרת היא שההבדלים בין שלושת העמים היו קיימים עוד לפני הכיבוש הטטארי. ישנה דעה נוספת על פיה האוכלוסייה שישבה בקייב ובמחוזות הקרובים לה היו רוסים והיגרו מאזור זה לאחר הכיבוש הטטארי והמתיישבים שבאו לאחר מכן ממערב הם למעשה אבותיו של העם האוקראיני.

בשנת 1569 סיפחה פולין את אוקראינה. באותו הזמן התפתחה באזורי הערבה אוכלוסייה של קוזאקים,¹ שהיו בעיקר איכרים שברחו מאחוזות-האצילים במטרה להשיג חיים חופשיים. פולין, שלא סמכה על נאמנותם של הקוזאקים, הפכה אותם לצבא רשמי עם משכורת ממשלתית על מנת לייצב את נאמנותם. במהלך המאות השש-עשרה והשבע-עשרה עסק צבא הקוזאקים במלחמות נגד הטטאריים ונגד תורכיה. במהלך השנים החריפו היחסים בין הקוזאקים לבין אוכלוסייתה של אוקראינה כיוון שהתפתחו זרות וניכור בין האיכרים לבין בעלי האחוזות בעקבות פערים דתיים ותרבותיים. נוסף לכך החריפו גם היחסים בין הקוזאקים לממשלת פולין שרצתה למנוע כניסת איכרים נוספים לצבא הקוזאקי וכתוצאה מכך התמעטות של המיסים. במהלך התקופה הזו פרצו מפעם לפעם מרידות קטנות של הקוזאקים בשלטונות. מרידות אלו הגיעו לשיאן במרידתו הגדולה של בוגדאן חמלניצקי בשנת 1648 שהכניס לצבא את כל האיכרים שרצו בכך וערך טבח באוכלוסייה הפולנית הלא אורתודוקסית. במהלך טבח זה נרצחו יהודים רבים ובהיסטוריה היהודית הוא נזכר כפרעות ת"ח-ת"ט, שנחשבות לנוראות ביותר עד מלחמת העולם השנייה והשואה.

בשנת 1654, כאשר הבין כי אין ביכולתו לכונן מדינה עצמאית, הכיר חמלניצקי במוסקבה כשליטה. אוקראינה נקבעה כחבל אוטונומי של הקוזאקים שמספרם עמד על כשישים אלף. עד מהרה נתגלעו מחלוקות בקרוב הקוזאקים ביחס לאדנותה של מוסקבה ומנהיגים שונים הכירו בפולין ובתורכיה כשליטות. בשנת 1700 ביטלה פולין את צבא הקוזאקים. בעלי-אחוזות שלה חזרו להתיישב באדמות שוממות אולם איכריהם המשועבדים היו בורחים ומצטרפים לכנופיות שהיו עושות אף הן טבח בפולנים וביהודים. בשנת 1768 נערכו פרעות ביהודים על ידי ההיידמקים, שהיו כנופיות של קוזקים.

אוקראינה תחת שלטון רוסי

ההתיישבות בשטחי הערבה שבמזרח הצליחה יותר הודות להסכמת המתיישבים לפיקוח רוסי. רבים מהמפקדים הקוזאקים הפכו לבעלי אחוזות והתקרבו בתרבותם ובאורח חייהם לאצילים הרוסים. במאה השמונה-עשרה איבדה אוקראינה את האוטונומיה שלה, אך דווקא אז התרחבו בה השטחים המאוכלסים. שטחים רבים התחלקו בין בעלי האחוזות שהושיבו בהם איכרים. 

בתחילת המאה התשע-עשרה החלה מתגבשת הכרה לאומית אוקראינית שהביאה לידי צמיחתה של תנועה לאומית-מדינית. נוסדו ארגונים לאומיים סלאבים ואוקראינים. בחלקים הרוסיים של אוקראינה דיכא שלטון הצאר את התנועה הלאומית האוקראינית. אחת הסיבות לכך הייתה ששלטון זה רצה לראות באוקראינים כחלק מהעם הרוסי ולא כמתבדלים. הוצאו איסורים על ספרי לימוד ודת בשפה האוקראינית. באזורים אחרים באוקראינה שהיו תחת שלטונות שונים ההתארגנות הלאומית הייתה נוחה יותר. השם אוקראינה הוחל על כל חבלי הארץ שבהם דוברה הלשון הדומה לאוקראינית המקורית.

החל מסוף המאה התשע עשרה נערכו פוגרומים בהשראת הממשל. ראשיתן ב"סופות בנגב" ב-1881. בשנת 1917, לאחר נפול שלטון הצאר הוקמה בקייב "המועצה המרכזית" של ארגוני אוקראינה הרוסית. מועצה זו הכריזה על עצמאותה של 'הקהילה האוקראינית העממית' לאחר תפיסת השלטון על ידי הבולשוויקים. כיוון שגרמניה ואוסטריה תמכו בהתארגנות הלאומית האוקראינית הן הכריחו את רוסיה להכיר בעצמאותה של אוקראינה. אולם מצב זה לא נמשך זמן רב. הבולשוויקים המקומיים הקימו בעיר חארקוב ממשלה סובייטית יריבה. הצבא הגרמני, שתמך באוקראינים, עזר לגרש את הצבא האדום, אולם תוך כדי כך כבש את כל הארץ ומינה שליט מטעמו. בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה קיבלה אוקראינה עצמאות והוקמה 'הרפובליקה העממית של אוקראינה', אולם שטחה של אוקראינה הרוסית חזר להיות שדה קרב בין האוקראיניים, הסובייטים והפולנים. במצב זה לא יכלה גם אוקראינה המערבית לעמוד בפני הצבא הפולני וכך סופחה לפולין. לאחר ניצחון הסובייטים באוקראינה הרוסית, היא נכללה בשטחי ברית המועצות כרפובליקה סוציאליסטית סובייטית. אף על פי כן, התרבות האוקראינית פותחה כתרבותה של המדינה ועיר הבירה עברה לקייב. במלחמת האזרחים בשנת 1919 נערך טבח ביהודים על ידי צבאו של ההאטמאן סימון פטליורה, שהיה מנהיג הקוזקים באותה העת.

שימוש ראשון ברעב לדיכוי האוקראינים

כבר ב-1918, ראשית ימי השלטון הסובייטי, פרצו כנגדו מאות מרידות של האוכלוסייה הכפרית בתחומי שלטונו, באוקראינה ובמקומות נוספים, ובשנת 1920 עשרות אלפי איכרים באזור טמבוב שברוסיה דרשו את ביטולו של המשטר הסובייטי. רק כוחות של הצבא האדום הצליחו לדכא את המרד וזאת על ידי הוצאה להורג של מאות אנשים, לקיחת מאות נוספים כבני ערובה ולמעשה מחיקת כפרים שלמים מעל פני האדמה. בשנים הבאות המשיכה התנגדות האיכרים והתפשטה כמעט לכל רחבי אוקראינה ורוסיה. בתגובה לכך, נקט השלטון הסובייטי בצעדים בעלי משמעות כלכלית הרסנית כלפי האיכרים. ראשית, על האיכרים הוטלו מיסים גבוהים מאוד ונדרש מהם למכור את תוצרתם למדינה במחיר נמוך בהרבה ממחיר השוק. בנוסף לכך, הסחורה החקלאית שנועדה למכירה ולא לצורכי החקלאים עצמם, הוגדרה כעודפי ייצור והוחרמה תוך שימוש בכוח- בשנת 1919 הוחרמו בין חמישה-עשר לעשרים אחוזים מהתוצרת החקלאית ובשנת 1920 הוחרמו כשלושים אחוזים. בעקבות מדיניות זו, איבדו האיכרים את הרצון לייצר סחורות שיוחרמו, וכך נוצרה ירידה משמעותית בייצור החקלאי. בתחילת שנות העשרים שרר רעב כבד באזור נהר הוולגה שברוסיה, רעב שנוצר בעקבות שילוב בין מספר גורמים – מלחמת האזרחים שהתחוללה באזור זה מספר שנים, בצורת באזורי מרכז רוסיה בשנת 1921 ומדיניות חקלאית שגויה של השלטון הבולשוויקי. ההיסטוריון טימותי סניידר טוען כי מותם של מיליוני בני אדם שנגרם על ידי רעב זה ועל ידי מחלות הכרוכות בו לימד את הבולשוויקים "שמזון הוא נשק".

האוכלוסייה הכפרית ברובה לא תמכה במפלגה הבולשוויקית, על אף שזו טענה כי אחת ממטרותיה העיקריות היא הגנה על האיכרים העניים מפני ניצולם על ידי מי שכונו בפיה ה"קולאקים" – האיכרים העשירים בעלי הרכוש שהעסיקו פועלים בשכר. רק מאות ספורות של איכרים היו חברים במפלגה לפני המהפכה. אך גם עשור לאחר המהפכה, בשנת 1927, עדיין מנתה המפלגה רק כ-14,000 איכרים עניים מתוך כשלושה מיליון חבריה. השלטון הסובייטי הצליח לשבור את ההתנגדות הגלויה והאקטיבית של האיכרים באמצעות הפעלת כוח, אולם הוא לא הצליח לשבור את התנגדותם השקטה והפסיבית שהתבטאה במקרה זה בחוסר נכונותם להשתלב בשורות המפלגה.

גרוש אוכלוסין, הלאמת אמצעי ייצור והרעבה

בשנת 1928 החל סטלין ליישם את תכנית החומש הראשונה שלו, אשר במסגרתה הציע להפקיע קרקעות חקלאיות וליישם מדיניות של קולקטיביזציה. משמעותה של קולקטיביזציה זו הייתה שיוך הקרקעות, הציוד והאיכרים לחוות שיתופיות, קולחוזים, שבאמצעותן, כך טען, תהליך ייצור המזון יהיה יעיל יותר. כמו כן, תכנן סטלין להפוך את תהליך הייצור למודרני, ממוכן ותעשייתי יותר מהאופנים שבהם פעלו החקלאים עד כה. באמצעות הקולקטיביזציה תוכל המדינה לשלוט בתוצרי החקלאות וכן באיכרים ובפועלים. כך גם תוכל המדינה לייצא תוצרת חקלאית לחוץ לארץ ולהשיג על ידי כך מטבע חוץ להשקעה בתעשייה.

בשנת 1929 הכריז סטלין על תוכנית הקולקטיביזציה בתחום החקלאות. בפועל, משמעותה של תכנית זו הייתה דיכוי איכרים אוקראינים ורעב יזום שהוביל למותם של מיליוני אנשים. התוכנית באה לצד נאום שנשא סטלין בכינוס החקלאים-המרקסיסטים בדצמבר של אותה שנה על ביטול מעמד הקולאקים. למעשה, החליטה ממשלת ברית המועצות להקים מסגרות משק קולקטיביות באזורים הכפריים ולצאת למאבק בקולאקים במטרה לחסל מעמד זה. משמעותה של הקולקטיביזציה הייתה הלאמת כל אמצעי הייצור החקלאיים בברית המועצות, וזאת במטרה לייצר מזון באופן יעיל יותר. באזורים הכפריים הוקמו קולחוזים, שהם משקים חקלאיים שיתופיים, והוחל איסור על אחזקת משקים פרטיים. כל איכר אשר התנגד לתהליך הקולקטיביזציה כונה קולאק, נתפס כאויב המשטר וכפי שמתאר ההיסטוריון אדוארד קאר:

"עשרות אלפי קולאקים נושלו מאדמתם ומבתיהם ושולחו להסתדר בכוחות עצמם או הוגלו לאזורים מרוחקים; בעלי החיים שלהם, מכונותיהם וציודם נמסרו לקולחוזים, רק איכרים מעטים מכל קטגוריה שהיא הצטרפו לקולחוזים מרצונם החופשי…"

ליישום תכנית הקולקטיביזציה באוקראינה בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים היו מספר סיבות. חלקן סיבות גלויות, שנאמרו בפומבי ובלא הסתייגויות, וחלקן סיבות שניתן להבין אותן מתוך מבט על דברים שנאמרו על ידי סטלין וחברי מפלגתו ותוך בחינת האירועים ההיסטוריים שקרו. הקולקטיביזציה הייתה למעשה כלי בו השתמש סטלין מתוך אמונה כי יצירת שינוי כלכלי משמעותי תחזק את המערכת הפוליטית שלו. בעת שבה העולם צעד לקראת משבר כלכלי, יכלה לדעתו המדינה להתערב בכלכלה, ובייחוד בחקלאות, ולתת מענה למשבר. משום כך, בשנות העשרים הניחו המנהיגים הסובייטים לאיכרים לעבוד את אדמתם ולהתעשר מתוצריה, אולם בראשית שנות השלושים הם יצרו שיטה חדשה שבה האיכרים עובדים את האדמה שכבר הופקעה מידיהם ואיננה עוד רכושם הפרטי וכך למעשה עובדים למען המדינה. בתכנית זו קיבלה אוקראינה תפקיד מרכזי. על פי ההיסטוריון טימותי סניידר:

"…הייתה אוקראינה יותר ממקור למזון בלבד. חבל הארץ הזה יאפשר להם [לסטלין ולהיטלר שלטש אף הוא עיניים אל עבר אוקראינה- תוספת שלי] לשבור את כללי הכלכלה המסורתית, להציל את ארצותיהם מעוני ובידוד ולעצב את היבשת לפי חזונם. כל תכניותיהם וכוחם היו תלויים בשליטתם באדמתה הפורייה של אוקראינה ובמיליוני פועלי החקלאות שלה".

אולם, לצד המניע הכלכלי עמד גם מניע פוליטי. ההכרזה על תכנית הקולקטיביזציה בתחום החקלאות באה לצד נאום שנשא סטלין בכינוס החקלאים-המרקסיסטים בדצמבר של אותה שנה על ביטולו של מה שסטלן הגדיר כ"מעמד הקולאקים". למעשה, החליטה ממשלת ברית המועצות להקים מסגרות משק קולקטיביות באזורים הכפריים ולצאת למאבק בקולאקים במטרה לחסל מעמד זה. חשוב לציין, כי בפועל המדינה היא זו שקבעה והגדירה מי הוא קולאק, וכך יכלה כמובן לפעול כנגד כל מי שנתפס בעיניה כאיום. באזורים הכפריים הוקמו קולחוזים, שהם משקים חקלאיים שיתופיים, והוחל איסור על אחזקת משקים פרטיים. כפי שניתן לשער, התנגדות האיכרים למדיניות הקולקטיביזציה ומחאתם כנגדה הייתה רבה מאוד. כל איכר אשר התנגד לתהליך הקולקטיביזציה כונה קולאק, נתפס כאויב המשטר וכפי שמתאר ההיסטוריון קאר:

"עשרות אלפי קולאקים נושלו מאדמתם ומבתיהם ושולחו להסתדר בכוחות עצמם או הוגלו לאזורים מרוחקים; בעלי החיים שלהם, מכונותיהם וציודם נמסרו לקולחוזים, רק איכרים מעטים מכל קטגוריה שהיא הצטרפו לקולחוזים מרצונם החופשי…".

כמעט שני מיליון חקלאים גורשו לאזורים מרוחקים של ברית המועצות בין השנים 1930-1931 והגירוש נמשך בהיקף מצומצם יותר במשך כל שנות השלושים. תנאי הדרך של המגורשים הללו ברכבות ובמחנות המעבר בדרך למקומות היישוב החדשים אותם נאלצו להקים היו קשים ביותר. על פי ההיסטוריון רודולף ראמל, כ- 13 אחוזים מן המגורשים מתו לפני שהגיעו למקומות אליהם גורשו.

ההיסטוריון דייויד ר. מארפלס מציג במאמרו- "Ethnic Issues in the Famine of 1932–1933 in Ukraine" עבודות חקר וטענות שונות ביחס לשאלה מה היו מקורותיו של הרעב באוקראינה- האם היה תוצר של תנאים סביבתיים או אקלימיים או שמא חלק ממדיניות רשמית של המפלגה הסובייטית שכוונתה הייתה לחסל את הלאומיות האוקראינית. מארפלס מבקש להדגיש במאמרו את הסיבות הלאומיות לרעב ולשם כך הוא מביא ציטוטים מתוך דיונים שהתקיימו בפורום שהתכנס על מנת לדון בסיבות למצב ובו נכחו גם וויאצ'סלב מולוטוב ולזר קגנוביץ' חברי המפלגה שהגיעו במיוחד ממוסקבה. בדיון זה אמר מזכיר המפלגה ס. ו. קוסיור את הדברים הבאים:

"…היה מספר גדול של אלמנטים אנטי-מפלגתיים שקיבלו חברות במפלגה באוקראינה… הם משקפים תאוריות 'קולאקיות'…" בהמשך הדיון אומר קוסיור: "זו לא טעות שבמחוז אומן היה מספר הטעויות הגבוה ביותר. אלו שמכירים את האזור יודעים שאפשר למצוא את המספר הגבוה ביותר של… אלמנטים 'קולאקים'…" ב- 1929, מספר שנים קודם לכן, אמר סטלין שהקולאקים "יחוסלו בתור מעמד".

צעדים נוספים אשר ננקטו אך ורק כלפי האוכלוסייה באוקראינה וכללו תקנות נוספות על מכסות של תבואה, עונשים על חוסר עמידה במכסות התבואה, סגירת הגבולות כך שהאיכרים לא יוכלו להימלט ועוד, עשויים לשקף יחס יוצא דופן וספציפי כלפי האוקראינים. כיוון שבעקבות הקולקטיביזציה לא עלה הייצור החקלאי אלא אף ירד ירידה קיצונית ואיכרים רבים סבלו מרעב כבד בתחילת שנות השלושים בעקבות התכנית הזו, ניתן לשער כי הסיבות הפוליטיות היו הסיבות המרכזיות שהניעו את המשטר הסובייטי, ובראשו סטלין, להגות וליישם את תכנית הקולקטיביזציה. המשטר הסובייטי ראה במה שהוא כינה 'מעמד הקולאקים' ובהתפתחות הלאומיות האוקראינית איומים משמעותיים עליו והוא חיפש דרכים להתמודד עימן. באמצעות יישום תכנית הקולקטיביזציה, ניסה המשטר הבולשוויקי לשנות את יחסי הכוחות הפוליטיים באזורים הכפריים ולבסס את שלטונו שם. סניידר טוען בספרו כי:

"בתור מעמד חברתי לא היו הקולאקים (איכרים אמידים) קיימים מעולם; המושג לא היה אלא סיווג סובייטי שקיבל חיים פוליטיים משלו. הניסיון "לחסל את הקולאקים" בתוכנית החומש הראשונה גזר מוות על מספר עצום של בני אדם, אבל הוא ברא מעמד ולא חיסל אותו דווקא: מי שנטבעו באות קין ודוכאו, ובכל זאת שרדו. המיליונים שגורשו או נמלטו בימי הקולקטיביזציה נחשבו לקולאקים לעולם ועד, ומקצתם אף קיבלו עליהם את הסיווג הזה. ההנהגה הסובייטית נאלצה לתת את הדעת על האפשרות שהמהפכה יצרה את יריביה שלה."

מהציטוטים שהובאו לעיל ומדבריו של סניידר ניתן להסיק שהשלטון הסובייטי תפס את האיכרים אותם כינה 'קולאקים' כאיום פוליטי שיש להחלישו ואף לנטרל אותו. הניסיון לחיסול מעמד הקולאקים, כפי שביקש סטלין לעשות, בא לידי ביטוי בהרעבה, גירושים והגליות. דברים אלה נשמעים לכאורה כרדיפה מעמדית לדיכוי האיכרים, ולא כרדיפה לאומית של האוקראינים. אמנם יש לזכור כי מרבית האוקראינים באותה העת היו איכרים ויתכן כי מדובר בניסיון ליצור פרולטריזציה בכוח של האוכלוסייה הכפרית באוקראינה וזאת לצרכיה של התכנית לפיתוח ברית המועצות.

famine_kharkov_girl_and_goat_1933

ילדה אוקראינית מורעבת בחארקוב, 1933

מדיניות הקולקטיביזציה פגעה קשות בחקלאות באוקראינה. מאות אלפי בני אדם עמדו בתורים בהמתנה לכיכר לחם ולקצבת מזון והאיכרים מהאזורים הכפריים הלכו וגוועו ברעב. איכרים מכרו או שחטו את חיות המשק שלהם לאכילה וכך איבדו מרכיב משמעותי בעבודת חקלאות שלהם. הרעב גם הוביל לתופעות קשות רבות כמו התאבדויות ואף קניבליזם. הרעב, המחלות הנלוות לו, והגליית האוכלוסייה הובילו למותם של מיליוני בני אדם.

הכחשת הפשע

ההולודמור הוא פשע מאורגן על ידי מדינה, שהוביל בסופו של דבר למיליוני קרבנות בנפש. הרעבתם של האוקראינים היא ללא ספק אחד מהפשעים החמורים ביותר שידעה האנושות בשנות ה-30 של המאה הקודמת. טענות הסובייטים כי האוקראינים מתו ברעב כתוצאה מאסון טבעי, ולצידם מתו גם בני לאומים אחרים, ללא הבדל גזע-דת-ומין, נכונה חלקית. הטבע בהחלט גרם לאסון. אכן נהרגו מיליוני אזרחים בברית המועצות, בני קבוצות שונות. אלא שהאסון איננו רק טבעי, אלא גם ובעיקר תוצאה של מדיניות אותה הכתיבו המנהיגים. עצם העובדה שאוקראינים לא היו היחידים ליפול איננה מבטלת במאום את אחריותם של הרשויות, נהפוכו. מנהיגי ברית המועצות, וסטלין בראשם, אשמים בפשע: באכזריותם השתמשו ברעב כנשק במקום למגרו.

לאורך כל ההיסטוריה של ברית המועצות נוהלה מערכת תעמולה שקרית שמטרתה הייתה להכחיש את פשעי סטלין ושותפיו. הפשעים החמורים הוסתרו; החל מהטיהורים הגדולים, דרך "אריכפלג גולאג", עבור ברצח יהודים רק בשל יהדותם, ועד להדברתה, ולאחר מכן הכחשת זכות קיומה, של אוכלוסיית האיכרים האוקראינית. במקום לקחת אחריות על מה שהסובייטים הגדירו כ"אסון טבעי", הם התנגדו לכל מסד של זיכרון. אנשי התעמולה הסובייטית ציירו היסטוריה שקרית ועוד העזו לטעון כי האוקראינים משתמשים בהרעבה על מנת לדרוש עצמאות. סביר להניח שהסובייטים העלימו מסמכים רבים הנוגעים לדבר, וחלק מהמידע על הפקודות וההוראות של מדיניות קולקטיביזציה לעולם לא ייחשף. במקום לחשוף את האמת הפיצו הסובייטים תעמולה אינטנסיבית שקרית לאורך עשרות שנים, והשתיקו כל חוקר שניסה לגלות את מסכת השקרים. מסע ההכחשה הזה נמשך גם במאה ה-21 והתחזק בשנים האחרונות מאז שהחלה מלחמת אוקראינה. באפריל 2016 עצרה משטרת רוסיה שלושה אזרחים תמימים. לאחר שהכניסו אותם לחדר החקירות, החלו להקשות עליהם בשאלות אודות הקשר שלהם לאוקראינה. הסתבר שהפשע בגינם נעצרו האזרחים היה כי בעוז רוחם המורדת העזו להשאיל מספרייה ציבורית ספר בנושא ההולודומור. אחד העצורים השאיל את הספר לפני 18 שנים. האחרים לפני 6 ו-8 שנים. חטא הוא לעצור אנשים בהאשמה כי השאילו ספר, ולא משנה איזה ספר. כנראה שרוסיה של פוטין איבדה את השפיות בנושא זה. ליבי עם צאצאי הקרבנות והניצולים. ההכחשה של הפשע המחריד גורמת להם סבל גם בימינו. בני המשפחה שאיבדו אינם זוכים אפילו להכרה הבסיסית ביותר. אסור לכתוב עליהם ספרים. תרבות האיכרים האוקראינית של ראשית המאה הקודמת הוחרבה ושקר הונח במקומה.

האם היה זה רצח-עם?

ב-28 באוקטובר 2006 הפרלמנט האוקראיני העליון הצביע על חוק לפיו ההולודומור ב-1932-1933 יוכר כרצח-עם. על מנת שהחוק יעבור נדרשו לו 226 מצודדים. החוק עבר ברוב זעום של 233 קולות, והעלה את זעמה של רוסיה השכנה שהייתה באותה העת בת ברית של אוקראינה.  אחת התגובות של הרוסים לחוק האוקראיני הייתה להעביר חוק לפיו הרעב באותם שנים לא היה רצח-עם שכוון נגד האוקראינים. חוק זה עבר באפריל 2008 בדומה, בית הנבחרים הרוסי. החל משנת 2000 הופעל לחץ רב על ידי אוקראינה ורוסיה, על כל מדינות אירופה, אמריקה ואוסטרליה, מדינות בהן חיים אוקראינים ורוסים, להכיר או להימנע מהכרה בהולודומור כרצח-עם. 5 מדינות מזרח אירופאיות, 5 מדינות ביבשת אמריקה, הוותיקן וקנדה הכירו בהולודומור כרצח-עם. האיחוד האירופאי הגדיר ב-2010 את ההולודומור כ"פשע נגד האנושות" ונמנע מהמושג ג'נוסייד. ארה"ב, האו"ם, ו-5 מדינות נוספות הגדירו את ההולודומור כפשע סטליניסטי ונמנעו ממושגים המוגדרים בחוק הבינלאומי. בערים שונות באוקראינה הוקמו מוזיאונים, אנדרטאות ותערוכות לזכר ההולודומור, כך גם בקנדה, בפולין ובארה"ב. ישראל נדרשה אף היא לסוגיה אך המדיניות שלה עד כה היא הימנעות. יתכן כי מדיניות זו היא החלופה הסבירה ביותר בתוך מארג היחסים הגאו-פוליטי המורכב של מולדתנו הקטנה. אלא שגם אם כך הדבר, יש להשיב לשאלה האם אכן היה זה רצח-עם.

המושג רצח-עם (Genocide) נתבע על ידי רפאל למקין יותר מעשור לאחר אירועי ההולודומור וחוקק בעצרת באומות המאוחדות בתהליך שהחל בדצמבר 1948 והסתיים ב-1951. למקין עצמו כתב בשנות ה-50 מאמר בשם "הג'נוסייד הסובייטי באוקראינה" בו הסביר את פשעי ההולודומור כפשע רצח-עם. למעשה, אם מתייחסים להגדרתו של למקין את הפשע רצח-עם, ולהגדרת האו"ם שנוסחה על ידו (הדומה בנוסחה גם להגדרת החוק הישראלי "למניעתו וענישתו של הפשע רצח-עם"), אזי שההולודומור צריך להיחשב כרצח-עם. אלא שההגדרה הזו לוקה בבעיות רבות שתוארו על ידי עשרות חוקרים בשלושים השנים האחרונות. אחת הבעיות המרכזיות נובעת מהקושי להוכיח כי רצח-עם התבצע בכוונה תחילה להשמיד את כל הקבוצה או חלקה. רבים מהחוקרים שדנו בקושי להגדיר את הכוונה בחרו בהולודומור כדי להדגים את הבעייתיות של ההגדרה. עולה כאן השאלה: האם סטלין התכוון מלכתחילה להשמיד את האומה האוקראינית או את חלקה?

הרעב בשנים 1933-1932 פגע בכל חלקיה של ברית המועצות, מיליונים נהרגו באוקראינה ומחוצה לה. הרעב נבע בין היתר מאסון טבע, אך המדיניות של הממשלה הסובייטית – למנוע מזון ממיליוני בני אדם – הכפילה את האסון בכמה מונים. אלא שמטרת מדיניות זו לא הייתה להשמיד את כל האיכרים האוקראינים.  מעולם לא נמצאה הוכחה שהסובייטים הנחו להשמיד את האיכרים האוקראינים. לרעב ההמוני לא קדם תהליך מסודר של הסמלה, דה-הומניזציה, הפרדה, קיטוב, וארגון ההשמדה, כפי שניתן לראות במעשים אחרים של רצח-עם. ומעבר לכך, אילו הייתה מטרה להשמיד את כל האיכרים האוקראינים, והרעבתם הייתה תכליתה של המדיניות (ולא תוצר לוואי) אזי מדוע ההולודומור הפסיק לאחר 1933 לפני שכל האיכרים האוקראינים נהרגו?

עם זאת, יתכן והמידע שבידינו חסר ומוטעה. יתכן וניתנו פקודות מסודרות, שנוהלו מהדרגים הבכירים ביותר, להשמיד קבוצה גדולה של מיליוני איכרים אוקראינים, במחוזות ספציפיים, במסווה מדיניות הקולקטיביזציה. יתכן והדרגים הבכירים השיגו את מטרתם באמצעות ההולודומור. יתכן כי כמות הקרבנות במחוזות ובנפות הספציפיים שביקשו לטהר, הבטיחה את הפיכתם למחוזות נטולי איכרים אוקראינים. ייתכן כי לאחר ההולודומור השמידו את הראיות המפלילות. יתכן. אך מתוך החומרים המוכרים לי כיום אינני סובר כך. אני סבור כי הפשע של הסובייטים באוקראינה יכול להיקרא רצח-עם, לפי הגדרתו המשפטית של המושג רצח-עם, בחוק הישראלי ובחוק הבינלאומי. שכן כתוב בחוק שהשמדת חלק מקבוצה הוא רצח-עם, ולא ברור הפירוש למילה חלק. חלק מהעם האוקראיני ללא ספק נהרג כתוצאה ממדיניות מכוונת של הסובייטים. אלא שביסודו של הפשע הסובייטי לא הייתה כוונה להשמיד את כל האומה האוקראינית או את כל האיכרים האוקראינים. אילו היה מתבצע במזרח אוקראינה רצח-עם אזי שלא היו נותרים אוקראינים באזור זה, בדומה לאנטוליה ש"טוהרה" מארמנים, או פולין שלא נותרו בה יהודים. עם זאת, סביר כי הרוסיפיקציה של מזרח אוקראינה, שהייתה כרוכה בגרימה למותם של מיליוני אוקראינים, אכן גרמה למלחמת רוסיה-אוקראינה בימינו. בשורה התחתונה, ההולודומור הוא פשע נגד האנושות הגובל ברצח-עם.

 

holomor_art_denysenko

*חלק ארי של מאמר זה, מהפרק על "היווצרות האומה האוקראינית" ועד הפרק על "הכחשת הפשע", נכתב על ידי יעל ניסני

¹ שם שניתן לאיכרים במזרח אירופה. הם אינם עם או קבוצה אתנית אלא קבוצה מעמדית. מקורם בקבוצות של איכרים וצמיתים שנמלטו מכפריהם ומאדוניהם במאה השתים-עשרה במטרה להיות חופשיים. השם 'קוזאקים' שאוב מהשפה הטורקית ומשמעותו 'שוחר הרפתקאות, בן חורין'. 

ביבליוגרפיה:

– אלק ד' אפשטיין, טיהורים פוליטיים ואתניים בברית המועצות, 1918-1953.
– טימותי סניידר, ארצות דמים, תרגום: יוסי מילוא, ירושלים, 2012.
– אדוארד ה. קאר, המהפכה הרוסית: מלנין עד סטלין, תרגום: אלי שאלתיאל, תל אביב, 1982.
– Central State Archives of Ukraine 2004, Fond 1, Opis 1, Delo N 377, 6 July 1932.
– Kuromiya, Stalin, 85; kusnierz, Ukraina.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s