מסתננים, מהגרים, פליטים או מבקשי מקלט?

יום הפליט הבינלאומי החל היום (שלישי) הוא הזדמנות טובה לפרש את הנתונים היבשים שמציגה לנו רשות האוכלוסין וההגירה ולהסביר את ההגדרות השונות שרבים נוטים לא פעם לבלבל ביניהן. מהנתונים היבשים נוכל ללמוד על מעמדם החוקי של מאות אלפי הזרים בישראל ועל המדיניות של הממשלה בנוגע לסוגיות המורכבות העולות בנושא זה; אחת מהן היא סוגיית הפליטים.

נכון ל-1 בינואר 2017 שהו בישראל 218,919 אזרחי מדינות זרות אשר מעמדם בישראל לא עומד תחת הגדרה חוקית של 'תושב' ובטח שלא 'אזרח'. 218,919 אזרחי המדינות הזרות נתונים לטיפול ופיקוח של רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים. הציבור והתקשורת נוטים לקרוא לאוכלוסיה זו בשמות שונים: מסתננים, מבקשי מקלט, עובדים זרים, מהגרי עבודה, פליטים, אפריקאים ועוד, תוך שמערבבים ביניהם כאילו היו כולם מקשה אחת. אלא שבפועל מדובר באוכלוסיה המורכבת מקבוצות שונות שהגיעו לישראל ממקומות שונים ולמטרות שונות. בין אותן נפשות ישנם בוודאי גם מי שנמלטו מתופת. נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שופכות מעט מאוד אור על שיעורם באוכלוסייה של אלה הזכאים להיות מוגדרים כפליטים, מבין כלל הזרים. מסתננים, מהגרים, פליטים או מבקשי מקלט? הבה נעשה לנו קצת סדר במושגים ובמספרים.

להמשיך לקרוא

כמה אנשים דאעש רצח?

הבולען של חָסְפַה הוא נקודת ציון מוכרת, המסמלת לנוסעים בכביש המהיר מכיוון בגדד כי הם מתקרבים למוסול. אלא שהבולען הטבעי, לצד הכביש, כשבעה קילומטרים דרומית לעיר המזוהה עם נינווה המקראית, נעלם מהנוף והפך לקבר האחים הגדול ביותר בעיראק. החוקרים מעריכים כי גופותיהם של לפחות 4,000 קרבנות דאעש, שנטבחו בין יוני 2014 ליוני 2015, טמונות בבור האדיר הזה. לאחרונה, לאחר שחרור האזור על ידי צבא עיראק, החלו החוקרים לחשוף את הזוועות שהותיר אחריו דאעש במנוסתו. אלפי הגופות בקבר האחים הזה הם פחות מ-9% מקרבנות ארגון הג'יהאד הרצחני, בשלוש השנים שחלפו מאז שהכריז על הקמת המדינה האסלאמית – הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם. היום מציינים בעיראק שלוש שנים לטבח ספייצ'ר, מעשה הטבח-המתועד הגדול ביותר שדאעש ביצעו אשר קרבנותיו נטמנו בבולען של חָסְפַה. 

מארי תומסון הייתה קצינת משטרה מצטיינת בפלורידה כשמנהל תחנת המשטרה הציע לה ב-2005 לעבור לשרת את המדינה בבגדד. כוחות הביטחון האמריקאים נזקקו למיטב הקצינים והמדיריכים על מנת להכשיר את כוחות הביטחון העיראקים החדשים, שמונו לתפקיד לאחר שארה"ב הביסה את צבאו של סדאם חוסיין וכבשה את עיראק. מארי נרתמה למשימה ועברה מפלורידה הטרופית למזרח התיכון הצחיח. בשנת 2008 העבירו אותה למחנה ספייצ'ר הסמוך לתיכרית. שם היא פיקדה על הכשרות שוטרים עיראקים, סונים ושיעים, שבידיוק לפני 3 שנים נרצחו בבורות ההריגה של דאעש. מארי סיפרה לי על הקיץ ההוא, לפני שלוש שנים, בו חזתה במרקע הטלוויזיה בחניכים שלה נאספים ללב הַמַּאְפֵּלְיָה.

להמשיך לקרוא

הנשים שמנצחות את דאעש

רוג'דה פלאט מפקדת על המבצע של הכוחות הסוריים הדמוקרטים (SDF), לשחרור אַ-רַּקַּה, בירת דאעש. ג'יהאן שייח היא הדוברת של המבצע. לילה מוסטפא נבחרה לעמוד בראש המועצה האזרחית של מחוז א-רקה. הכירו את הנשים שיחליפו את הארגון הג'יהאדיסטי בעיר שהפכה לסמלם של הרוצחים האיומים בעולם.

להמשיך לקרוא

רצח העם הראשון של האימפריה הרוסית

1

ברחבת המועצה של כפר כמא התאספו אתמול (שני) עשרות ילדים בתלבושות לוחמים קווקזים מהמאה ה-19, נשים בשמלות מוזהבות מהודרות, וגברים בחליפות מסורתית בצבע שחור או ארגמן. כובעי פרווה חמים הדגישו כי התלבושות העתיקות הגיעו מארץ רחוקה וקרה. חלק מהנוכחים התעטפו ב"דגל 12 הכוכבים" הירוק של האומה הצ'רקסית, אחרים מניפים אותו בעוז. כך החלה צעדה שחצתה את הכפר לעבר המגרש בו ייערך טקס הזיכרון לציון 153 שנים לאסון הצ'רקסי. בשנים האחרונות אני מגיע לכאן מדי שנה להשתתף בטקס של בני הקהילה הצ'רקסית, שלאחר תלאות רבות נאלצו להגר לפינה החמה על חוף הים התיכון, בה מצאו מקלט ובסופו של דבר כרתו ברית דמים עם אזרחיה הציונים.

במתנ"ס הסמוך לרחבת הטקס הוצגה לראשונה תערוכת ציורים המתארים את סיפור מלחמת הצ'רקסים ברוסים בשנים 1763-1864, ואת גירוש הצ'רקסים לאחר שהובסו. לצד ציורים של אמנים מהכפר הוצבו יצירותיהם של ילדי הכפר. "הילדים מבינים את הסיפור מצוין", אמר לי חבר צ'רקסי, והצביע על מפה שצייר אחד הילדים ובה מופיעה צ'רקסיה בתוך הים השחור, כארץ שילידיה הוטבעו בים.

הצ'רקסים הם עם גאה, הדבק במסורת בת אלפי שנים של עמידה בכבוד ולחימה על עצמאות. האתוס המכונן את העם הצ'רקסי הוא אתוס הלוחמה וההגנה. מכיוון שלצ'רקסים הייתה תרבות אורלית (מילולית) ולא כתובה, אין כמעט תיעוד של פשעי המלחמה שביצעו הרוסים כנגדם. המסמכים הרוסיים על מלחמת רוסיה-צ'רקסיה הוחזקו בארכיונים בטביליסי שהיו סגורים לציבור. במסגרת עימות פוליטי בין רוסיה לגיאורגיה בראשית המאה ה-21 החליטה גיאורגיה לפתוח את הארכיונים, וכך התאפשרה הגישה למסמכים ולתעודות המתעדים את הפשעים הנוראיים. פתיחת הארכיונים ותחילת המחקר בנושא הובילה את הצ'רקסים לדרוש שהאסון יוכר כרצח עם.

להמשיך לקרוא

רדיפת הרוהינגיה

למעלה מאלף בני רוהינגיה, קבוצה אתנית מוסלמית המרוכזת במערב מיאנמר (בורמה לשעבר), נרצחו בפשיטות שערך באוקטובר האחרון צבא המדינה במחוז ראקין. האפיפיור גינה את האלימות נגד בני הרוהינגיה במיאנמר, שהוגדרו על פי האו"ם כמיעוט הנרדף ביותר בעולם. אך ארה"ב ביטלה את הסנקציות נגד המדינה, האיחוד האירופי הזמין את מנהיגתה המפורסמת אונג סן סו צ'י לבריסל, וישראל ממשיכה למהור לה נשק. מי יגן על בני הרוהינגיה?

להמשיך לקרוא

קשר דם

לוח השנה העברי ולוח השנה הנוצרי מפגישים השנה בין שני ימי זיכרון – יום הזיכרון לשואת העם היהודי, ויום הזיכרון לרצח העם הארמני. יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל מידי שנה בכ"ז בניסן, לציון פרוץ מרד גטו וורשה באפריל 1943. את רצח העם הארמני מציינים מדי שנה ב-24 באפריל, התאריך בו החל רצח המנהיגים ואנשי הרוח הארמנים ב-1915, ומסמל את תחילתו של רצח העם הארמני. מדובר בשלוש שנים בהם הושמדו מיליון וחצי ארמנים על ידי טורקיה העות'מנית, בצעדות מוות, שריפות המוניות, מחנות ריכוז ומעשי טבח מאורגנים.

אך למעשה, השנים 1915-1918 היו רק שיאו של הרצח. עוד בראשית המאה העשרים עמדו הארמנים שחיו באימפריה העותמ'נית בפני פוגרומים, ביזה, שריפת כנסיות, חילול אתרים קדושים ומעשי טבח אכזריים באזרחים לא חמושים שביצעו הטורקים – שליטי האימפריה. הפוגרומים האלה קדמו לרצח העם הארמני שהארמנים מציינים היום 102 שנים לזכרו.

בכל יהודי הקורא את קורות הארמנים באותה העת, עולה מיד תחושה מוזרה. הסיפורים שלהם מזכירים מאוד את הסיפורים שלנו: "הסופות בנגב" באוקראינה ב-1881, לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני, דומות ל"טבח חמידיאן" במזרח אסיה הקטנה ב-1894. "פרעות קישינב" בחבל בסרביה ב-1903 מקבילות כמעט ל"טבח אדנה" ב-1909. עבורנו ועבור הארמנים, המאורעות האלה היו רק תמרור אזהרה לקראת ג'נוסייד אכזרי העתיד להתרחש – לארמנים במלחמת העולם הראשונה וליהודים במלחמת העולם השנייה. השנה ימי הזיכרון לשואה שלנו ולג'נוסייד שלהם יצאו באותו היום. יד המקרה, והדמיון בין המאורעות, שלחו אותי להתחקות אחר ההיסטוריה הארמנית ולגלות נקודות נוספות בהן הסיפורים של העמים שלנו נפגשים שוב ושוב.

להמשיך לקרוא

טורקיה משתגעת ג

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, רשם ניצחון במשאל העם ההיסטורי שירחיב משמעותית את סמכויותיו. התיקונים בחוקה יקנו לארדואן מעמד של נשיא-על שיוכל לשלוט במדינה עד 2029. החוקה החדשה תהפוך את השלטון במדינה ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. הערעורים שהגישו מפלגות האופוזיציה על אי תקינותו של הליך המשאל לא יעזרו. גם טענתה של ועדת משקיפים של האיחוד האירופי, שהורכבה מנציגיהם של 47 מדינות, וחושדת כי 2.5 מיליון קולות שונו לטובת ארדואן במשאל העם  וטענתה של העמותה הטורקית לפיקוח אחר הליכי בחירות כי ב-2,397 קלפיות הצביעו בעד תיקון החוקה יותר קולות ממי שהיה רשאי להצביע באותן קלפיות, לא יעזרו. ארדואן הוכתר לסולטן. אך לא תמיד פגע ארדואן בדמוקרטיה הטורקית. בראיון שערכתי עם אלון ליאל נחשפו צדודיות אחרות של המנהיג שכנראה יזכר בדפי ההיסטוריה כסולטן מודרני שפגע באומה הטורקית.

 במאמרים הבאים אנסה להתחקות אחר (א) שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת", הנעוצים בעֶרֶשׂ דְּוַי האימפריה העות'מנית וברצח העמים הנוצרים הילידים שחיו בה. (ב) עלייתה ונפילתה של הדמוקרטיה הטורקית במבט על שלוש קבוצות: האיגודים המקצועיים, המיעוט הכורדי והציבור המוסלמי הדתי. (ג) המהפכה של ארדואן – סולטן פוסט-מודרני.

חלק א': שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

חלק ב': עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

חלק ג': הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

בליל ה-17 באוגוסט 1999 פקדה את צפון מערב טורקיה רעידת אדמה רבת עצמה. רעש האדמה גבה את חייהם של יותר מ-17 אלף בני אדם, והביא לפציעתם של כ-44 אלף נוספים. כ-600 אלף אזרחים נותרו ללא קורת גג, כתוצאה מקריסתם של למעלה ממאה אלף בניינים. לצד רעידת האדמה הזו, התרחשו שתי "רעידות אדמה" נוספות באותה השנה: המטיף המוסלמי, פֶטְהוּללה גוּלֵן, נמלט לארה"ב, ומנהיג הכורדים, עבדוללה אג'לאן, נעצר. שלושת האירועים הללו שינו את הפוליטיקה הטורקית ללא היכר, תוך שלוש שנים.

להמשיך לקרוא