מזרח תיכון חדש

וילה בג'ונגל. אוקי. אבל איזה חיות טורפות מסתובבות בג'ונגל הזה. מי נגד מי במזה"ת? לכבוד יום העצמאות השבעים של מדינת ישראל ננסה להתבונן במבט על בכוחות השונים הנאבקים על שליטה במזה"ת.

צפייה בפריים אחד מתוך סרט לא תעזור לנו להבין על מה הסרט. ההתרחשויות המהירות במלחמת סוריה, ובמאבקים הנוספים במזרח התיכון, מקשות על המתבונן להבין מי נגד מי. קורא ממוצע באתרי החדשות מקבל 'תמונות סטילס' של אירועים משמעותיים בתוספת פרשנות של ההשלכות הצפויות, אך בדרך כלל ללא כל אוריינטציה גאו-פוליטית רחבה.

רק לפני שבועיים דווחנו כי ישראל, סעודיה והכורדים מודאגים מהכרזותיו של טראמפ על יציאתה המהירה של ארה"ב מסוריה בעוד בימים האחרונים הכיוון בידיוק הפוך. פוטין ארדואן ורוחאני נפגשים באנקרה כמנצחים, בתקשורת נטען כי הם מחלקים ביניהם את סוריה כמו שמחלקים עוגה, אולם במסיבת העיתונאים המשותפת רוחאני מדבר על ישראל הטרוריסטית, ארדואן על הטרוריסטים הכורדים ופוטין על דאע"ש. מאבקי השליטה במזרח התיכון מספקים כותרות כמעט בכל יום, אך מה עומד מאחורי כל אלה? הרבה הפצצות, הרבה הרוגים, הרבה אמירות מפוצצות, אבל מי נגד מי? מי טוב לישראל ומי רע? מי טובח באזרחים ומי ג'יהאדיסט? במאמר הקרוב ננסה להתבונן במבט גאו-פוליטי על המזרח התיכון.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

לקט כתבות – ינואר-אפריל 2018

להלן לקט כתבות על מדינות שונות באפריקה שכתבתי עבור דבר ראשון בחודשים הראשונים של 2018. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

דיני נפשות

החוט המחבר ‏בין התגובות למעצרה של עהד תמימי, למאבק בגירוש המהגרים נרקם באלפיים שנות גלות. זהו חוט העשוי כולו ביטול עצמי וחוסר נכונות לשלם את המחירים שדורשת מאיתנו החזקתה של מדינה ריבונית. שנים רבות של פמפום תקשורתי על "זכויות אדם" תלושות (ללא כל חובות) הפכו ציבור רחב בישראל להמון מוסת שמשחק לחלילם של הניאו-ליברליים כעכברים בהמלין. בדיוק כמו מצביעי טראמפ ונתניהו רק מהצד השני של הבורות. הציבור הזה, שלא מתבייש להשוות את מדינת ישראל לגרמניה הנאצית, ניזון משקרים. בדומה לימין הקיצוני הוא נכנס לחרדה קיומית שמובילה בסופו של דבר למעשים קיצוניים. הוא אוחז תמיד רק בצד אחד של המטבע – המיוצג כהומניזם טהור – ומרחיק את ידיו מלחם קיומו במדינה בטוחה. לתפיסתו הצבא, המשטרה, והרשויות השונות הן תמיד סמל לשחיתות עד כדי נאציזם בעוד סיוע לכל מי שזר ושונה נתפס אצל אותו הציבור כקודש – גם כאשר הזר והשונה פוגע בבני עמו. למעשה השיח בתקשורת הוקצן לשני קטבים כאשר צד אחד אוחז לכאורה בהומניזם והצד השני אוחז בהבטחת ביטחונו של העם היהודי בארצו. הדיכוטומיה הזו מבוססת על שקרים.

להמשיך לקרוא

לקט כתבות על סיפורים אנושיים – נובמבר-דצמבר 2017

להלן לקט כתבות על סיפורים אנושיים שכתבתי עבור דבר ראשון בחודשים נובמבר-דצמבר 2017. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

העד

ההיסטוריון עלול לקרוס תחת נטל הסודות שהוא נושא בזכרונו.

הוא ארז בתיקו את אוצרותיו יקרי הערך לפני שהלך לישון: כונן נייד של טרה-בייט מלא בעדויות על הזוועות שדאע"ש חוללו בעירו, מחברת כתומה בה כתב בעט הערות על ההיסטוריה העות'מנית, ואת ספר ההיסטוריה הראשון שהוזמן מאמזון לעיר מוסול – נינווה המקראית השוכנת כיום בצפון עיראק.

הלילה עבר עליו בחרדה, הוא דמיין אלף מיתות משונות בהן עלולים להוציא אותו להורג, ואת הרגע האכזר בו יעזוב את העיר הנשלטת בידי הרוצחים הרשעים בשחור – מותיר אחריו את אמו ועשרת אחיו ואחיותיו.

 כמעט כל חייו עברו עליו בבית הזה, יחד עם חמש אחיות וחמישה אחים. הוא העיר את אמו מוקדם בבוקר ואמר לה "אני עוזב". "לאן?" שאלה, אך על כך לא יכול היה להשיב לה. כל דבר נוסף שהיה אומר לה עלול היה לסכן אותה. למעשה, מאז שדאע"ש כבשו את העיר הוא חי חיים כפולים מבלי לומר דבר לאף אחד. הוא חש בעיניה הנעוצות בגבו ויצא מהבית. בחוץ המתינה לו מכונית שברולט. הוא נכנס למכונית ולא הביט לאחור.

להמשיך לקרוא

לקט כתבות מאפריקה – אוקטובר 2017

להלן לקט כתבות על מדינות שונות באפריקה שכתבתי עבור דבר ראשון בחודש ספטמבר 2017 והתוכן שלהן נעדר מהתקשורת הישראלית. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

אביב העמים של המאה ה-21

לעת-עתה נראה כי כורדיסטאן העיראקית וקטלוניה כשלו במסע העצמאות שלהן – אולם עוד מוקדם להכריז על סוף הדרך. משאלי העם שערכו ממשלות כורדיסטאן וקטלוניה הוציאו את השד מהבקבוק – רוחות הלאומיות ברחבי העולם נושבות בחזקה. התעוררות לאומית היא תופעה מדבקת ונראה כי עידן הלאומיות המזוהה עם המאה ה-19, שרבים כבר הספידו אל מול תהליכי הגלובליזציה בעשורים האחרונים, רחוק מלחלוף מהעולם. מיעוטים אתניים קמים בזה אחר זה ומבקשים להגדיל את הרשות השלטונית שלהם ואף להקים מדינה. בכתבה הבאה נסקור את משאלי העם הצפויים בשנים הקרובות ברחבי העולם, אך תחילה קצת פרספקטיבה. 

בעולם קיימות כיום כ-7,000 שפות דבורות שונות, ורבבות ניבים. מספרן הרב של השפות מעיד לרוב על הכמות של הקבוצות האתניות השונות החולקות שפה, היסטוריה, תרבות וחבל ארץ. אלפי העמים האלה מצטופפים בכ-200 מדינות שמרביתן נוסדו במאתיים השנים האחרונות. מספר המדינות המדויק איננו מוסכם: האו"ם מכיר ב-206 מדינות אולם רק 193 מהן חברות מלאות בארגון, ממשלת ארה"ב מכירה ב-195 מדינות, רוסיה מכירה ביותר מדינות מאשר ארה"ב כשהיא מכירה למשל בפלסטין כמדינה וכך גם באוסטיה הדרומית ובאבחזיה, אך איננה מכירה בקוסובו. הוויכוח אודות הכרה במדינות כגון טאיוואן, פלסטין, סהרה המערבית, קפריסין הצפונית, וקוסובו הוא ויכוח ער יחסית למדינות עצמאיות בהן אף מדינה בעולם אינה מכירה על אף הריבונות המלאה ממנה הן נהנות כמו למשל: סומלילנד ופונטלנד המצויות בשטחה של סומליה ונגורנו-קרבאך המצויה בשטח אזרבייג'ן. יש חבלים אוטונומיים הקרויים בטעות מדינה למרות שלא הכריזו עדיין על עצמאות, כך למשל גרינלנד, איי פארו, סקוטלנד, אירלנד הצפונית, וויילס וכן, גם פלסטין. אם כך, איך בכל זאת הגענו למצב הנוכחי בו קיימות כ-200 מדינות עצמאיות? ומי הישויות הבאות שייגשו למשאלי עם לעצמאות הנכספת?

להמשיך לקרוא