כיצד תיראה מתקפה נגד קוריאה הצפונית?

צבאות ארה"ב וקוריאה הדרומית מיועדים להתחיל ב-21 באוגוסט בתמרון כוחות גדול – אימון שנתי שהשתיים עורכות מדי קיץ. בתגובה לכך, מאיימת קוריאה הצפונית לשגר טילים בליסטיים לעבר גואם, שטח חסות אמריקני במערב האוקיינוס השקט. לפי תכנית המתקפה שפרסמה המדינה הסוררת הטילים ינחתו במרחק 40-30 ק"מ מהאי בו מחזיקה ארה"ב מתקנים צבאיים רבים ובסיסים גדולים של חיל האוויר וחיל הים. הטילים של קוריאה הצפונית צפויים לעבור מעל אדמת יפן, הרואה במתקפה שכזו "סכנה קיומית למדינה". יפן וקוריאה הדרומית התחייבו להגיב בחריפות אם המתקפה אכן תתבצע. הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ אמר כי כל האופציות הצבאיות "טעונות ודרוכות" וכי מוטב למנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און לבחור בנתיב אחר.

בשיחה איתי שנערכה עבור 'דבר ראשון' ניסה פליקס גרצמן, חוקר עצמאי המתמחה במערכות נשק, צבאות וגאו-פוליטיקה, לתאר את תסריט האימים בו קים ג'ונג און ודונאלד טראמפ יממשו את איומיהם ההדדיים בשבוע הקרוב.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

ריח המוות של דרום סודאן

רצח המוני, רעב וכולירה מנעו מאזרחי המדינה הצעירה בעולם את חגיגות יום עצמאותה השישי שחל ביום ראשון האחרון. דוח של 'אמנסטי אינטרנשיונל' קבע כי ממשלת דרום סודאן, ומיליציות התומכות בה, נועלות בני אדם בבקתות ושורפות אותם למוות, משתמשות באונס שיטתי ומאורגן ככלי מלחמה ורוצחות אזרחים במצ'טות. מתוך אוכלוסיה של 12.5 מיליון נפשות במדינה הצעירה, יותר מ-1.7 סובלים מרעב חמור, וחייהם של כשישה מיליון תלויים בסיוע, שגם אותו האו"ם מתקשה לספק. מגפת כולרה מאיימת להרוג אלפים, וקרוב למיליון בני אדם נמלטו לאוגנדה. כך לפי נתוני האו"ם. אף אחד לא יודע כמה אזרחים נרצחו מאז שהחלה המלחמה במדינה לפני כ-3.5 שנים, רק דבר אחד ברור – ריח המוות.

מזכ"ל האו"ם באן קי-מון הזהיר בדצמבר האחרון כי רצח-עם עלול לפרוץ בסודאן הדרומית אילולא ינקטו פעולות מיידיות. בפברואר הייתה זו הפעם הראשונה מזה שש שנים בה הוכרז רעב בעולם, וזה קרה במדינת יוניטי שבסודאן הדרומית. מאז ההכרזות הדרמטיות האלה נמשכה הלחימה במדינה ביתר שאת, ונוסף לכל הצרות פרצה מגיפת הכולירה. לכבוד ציון שש שנים להולדתה של דרום סודאן, הזוכה למעט מדי סיקור תקשורתי, ובעזרת דוח של 'הוועד למאבק ברצח עם', ננסה לתאר את החזיתות השונות במלחמת האזרחים של המדינה האפריקאית המדממת.

להמשיך לקרוא

לקט כתבות – יוני 2017

להלן לקט כתבות שכתבתי עבור דבר ראשון בחודש יוני 2017 והתוכן שלהן נעדר מהתקשורת הישראלית. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

כמה אנשים דאעש רצח?

הבולען של חָסְפַה הוא נקודת ציון מוכרת, המסמלת לנוסעים בכביש המהיר מכיוון בגדד כי הם מתקרבים למוסול. אלא שהבולען הטבעי, לצד הכביש, כשבעה קילומטרים דרומית לעיר המזוהה עם נינווה המקראית, נעלם מהנוף והפך לקבר האחים הגדול ביותר בעיראק. החוקרים מעריכים כי גופותיהם של לפחות 4,000 קרבנות דאעש, שנטבחו בין יוני 2014 ליוני 2015, טמונות בבור האדיר הזה. לאחרונה, לאחר שחרור האזור על ידי צבא עיראק, החלו החוקרים לחשוף את הזוועות שהותיר אחריו דאעש במנוסתו. אלפי הגופות בקבר האחים הזה הם פחות מ-9% מקרבנות ארגון הג'יהאד הרצחני, בשלוש השנים שחלפו מאז שהכריז על הקמת המדינה האסלאמית – הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם. היום מציינים בעיראק שלוש שנים לטבח ספייצ'ר, מעשה הטבח-המתועד הגדול ביותר שדאעש ביצעו אשר קרבנותיו נטמנו בבולען של חָסְפַה. 

מארי תומסון הייתה קצינת משטרה מצטיינת בפלורידה כשמנהל תחנת המשטרה הציע לה ב-2005 לעבור לשרת את המדינה בבגדד. כוחות הביטחון האמריקאים נזקקו למיטב הקצינים והמדיריכים על מנת להכשיר את כוחות הביטחון העיראקים החדשים, שמונו לתפקיד לאחר שארה"ב הביסה את צבאו של סדאם חוסיין וכבשה את עיראק. מארי נרתמה למשימה ועברה מפלורידה הטרופית למזרח התיכון הצחיח. בשנת 2008 העבירו אותה למחנה ספייצ'ר הסמוך לתיכרית. שם היא פיקדה על הכשרות שוטרים עיראקים, סונים ושיעים, שבידיוק לפני 3 שנים נרצחו בבורות ההריגה של דאעש. מארי סיפרה לי על הקיץ ההוא, לפני שלוש שנים, בו חזתה במרקע הטלוויזיה בחניכים שלה נאספים ללב הַמַּאְפֵּלְיָה.

להמשיך לקרוא

רדיפת הרוהינגיה

למעלה מאלף בני רוהינגיה, קבוצה אתנית מוסלמית המרוכזת במערב מיאנמר (בורמה לשעבר), נרצחו בפשיטות שערך באוקטובר האחרון צבא המדינה במחוז ראקין. האפיפיור גינה את האלימות נגד בני הרוהינגיה במיאנמר, שהוגדרו על פי האו"ם כמיעוט הנרדף ביותר בעולם. אך ארה"ב ביטלה את הסנקציות נגד המדינה, האיחוד האירופי הזמין את מנהיגתה המפורסמת אונג סן סו צ'י לבריסל, וישראל ממשיכה למהור לה נשק. מי יגן על בני הרוהינגיה?

להמשיך לקרוא

המלחמה הכימית

"כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים".¹

דאעש, צבא אסד וארגוני המורדים הג'יהאדיסטים הפועלים בסוריה, מתקיפים על בסיס יומי בגז חרדל ובכלורין. בחודשים האחרונים השימוש בנשק כימי הפך לנורמה, דבר שבשגרה. באילו רעלים משתמש כל צד? האם הנשק הכימי הוא כלי "שובר שוויון"? וכיצד קרה הדבר שהנשק האכזרי, שכמעט הביא את ארה"ב לפלוש לסוריה, מצוי כעת בשימוש יומיומי ולאף אחד לא אכפת? מסע לפניה המכוערות של המלחמה הכימית בסוריה.

להמשיך לקרוא

הנרדפים ביותר במזרח התיכון

הרשויות של האוטונומיה הכורדית בעירק, מנעו מהיזידים להתחמש, לאחר שביולי 2008 מטיף מוסלמי סוני הוציא נגדם צו השמדה מנומק מבחינה דתית. החיילים של כורדיסטאן העירקית, האוחזים בנשק אמריקאי וזוכים לאהדה רבה בישראל, הם אלה שהפקירו אותם. בקיץ 2014, רגע לפני שהרוצחים של דאעש נכנסו לערים ולכפרים בהם חיו היזידים, בשיירות של טנדרים לבנים, נעלמו הלוחמים הכורדים שאמורים היו להגן עליהם. נראה שלפחות חלק מהיזידים שהצליחו להנצל לא יסלחו על כך לעולם. לאחר מעשה, החלו הכורדים לחבק את היזידים, או לפחות למראית עין. בנאום ניצחון מיוחד שנשא נשיא כורדיסטאן העיראקית, מסעוד בארזאני, בסינג'אר לפני שנה, הוא הצהיר על מחויבותו להשבת שלומם וביטחונם של היזידים, ואף הציג את המבצע לשחרור סינג'אר כנקמה כורדית בשם הקרבנות היזידים. אולם השימוש התכוף שהוא עושה במינוח "הכורדים-היזידים" נועד לקבוע כי היזידים הם בראש ובראשונה כורדים, ומכאן שאין להם זכות לכל תביעה להכרה בזהות נבדלת ולאוטונומיה תרבותית או פוליטית בסינג'אר. כעת, שדאעש עומדים לאבד את אחיזתם במולדת היזידים, עולה השאלה מה יעלה בגורלו של העם הנרדף ביות במזרח התיכון?

להמשיך לקרוא