כמה אנשים דאעש רצח?

הבולען של חָסְפַה הוא נקודת ציון מוכרת, המסמלת לנוסעים בכביש המהיר מכיוון בגדד כי הם מתקרבים למוסול. אלא שהבולען הטבעי, לצד הכביש, כשבעה קילומטרים דרומית לעיר המזוהה עם נינווה המקראית, נעלם מהנוף והפך לקבר האחים הגדול ביותר בעיראק. החוקרים מעריכים כי גופותיהם של לפחות 4,000 קרבנות דאעש, שנטבחו בין יוני 2014 ליוני 2015, טמונות בבור האדיר הזה. לאחרונה, לאחר שחרור האזור על ידי צבא עיראק, החלו החוקרים לחשוף את הזוועות שהותיר אחריו דאעש במנוסתו. אלפי הגופות בקבר האחים הזה הם פחות מ-9% מקרבנות ארגון הג'יהאד הרצחני, בשלוש השנים שחלפו מאז שהכריז על הקמת המדינה האסלאמית – הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם. היום מציינים בעיראק שלוש שנים לטבח ספייצ'ר, מעשה הטבח-המתועד הגדול ביותר שדאעש ביצעו אשר קרבנותיו נטמנו בבולען של חָסְפַה. 

מארי תומסון הייתה קצינת משטרה מצטיינת בפלורידה כשמנהל תחנת המשטרה הציע לה ב-2005 לעבור לשרת את המדינה בבגדד. כוחות הביטחון האמריקאים נזקקו למיטב הקצינים והמדיריכים על מנת להכשיר את כוחות הביטחון העיראקים החדשים, שמונו לתפקיד לאחר שארה"ב הביסה את צבאו של סדאם חוסיין וכבשה את עיראק. מארי נרתמה למשימה ועברה מפלורידה הטרופית למזרח התיכון הצחיח. בשנת 2008 העבירו אותה למחנה ספייצ'ר הסמוך לתיכרית. שם היא פיקדה על הכשרות שוטרים עיראקים, סונים ושיעים, שבידיוק לפני 3 שנים נרצחו בבורות ההריגה של דאעש. מארי סיפרה לי על הקיץ ההוא, לפני שלוש שנים, בו חזתה במרקע הטלוויזיה בחניכים שלה נאספים ללב הַמַּאְפֵּלְיָה.

להמשיך לקרוא

רדיפת הרוהינגיה

למעלה מאלף בני רוהינגיה, קבוצה אתנית מוסלמית המרוכזת במערב מיאנמר (בורמה לשעבר), נרצחו בפשיטות שערך באוקטובר האחרון צבא המדינה במחוז ראקין. האפיפיור גינה את האלימות נגד בני הרוהינגיה במיאנמר, שהוגדרו על פי האו"ם כמיעוט הנרדף ביותר בעולם. אך ארה"ב ביטלה את הסנקציות נגד המדינה, האיחוד האירופי הזמין את מנהיגתה המפורסמת אונג סן סו צ'י לבריסל, וישראל ממשיכה למהור לה נשק. מי יגן על בני הרוהינגיה?

להמשיך לקרוא

המלחמה הכימית

"כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים".¹

דאעש, צבא אסד וארגוני המורדים הג'יהאדיסטים הפועלים בסוריה, מתקיפים על בסיס יומי בגז חרדל ובכלורין. בחודשים האחרונים השימוש בנשק כימי הפך לנורמה, דבר שבשגרה. באילו רעלים משתמש כל צד? האם הנשק הכימי הוא כלי "שובר שוויון"? וכיצד קרה הדבר שהנשק האכזרי, שכמעט הביא את ארה"ב לפלוש לסוריה, מצוי כעת בשימוש יומיומי ולאף אחד לא אכפת? מסע לפניה המכוערות של המלחמה הכימית בסוריה.

להמשיך לקרוא

הנרדפים ביותר במזרח התיכון

הרשויות של האוטונומיה הכורדית בעירק, מנעו מהיזידים להתחמש, לאחר שביולי 2008 מטיף מוסלמי סוני הוציא נגדם צו השמדה מנומק מבחינה דתית. החיילים של כורדיסטאן העירקית, האוחזים בנשק אמריקאי וזוכים לאהדה רבה בישראל, הם אלה שהפקירו אותם. בקיץ 2014, רגע לפני שהרוצחים של דאעש נכנסו לערים ולכפרים בהם חיו היזידים, בשיירות של טנדרים לבנים, נעלמו הלוחמים הכורדים שאמורים היו להגן עליהם. נראה שלפחות חלק מהיזידים שהצליחו להנצל לא יסלחו על כך לעולם. לאחר מעשה, החלו הכורדים לחבק את היזידים, או לפחות למראית עין. בנאום ניצחון מיוחד שנשא נשיא כורדיסטאן העיראקית, מסעוד בארזאני, בסינג'אר לפני שנה, הוא הצהיר על מחויבותו להשבת שלומם וביטחונם של היזידים, ואף הציג את המבצע לשחרור סינג'אר כנקמה כורדית בשם הקרבנות היזידים. אולם השימוש התכוף שהוא עושה במינוח "הכורדים-היזידים" נועד לקבוע כי היזידים הם בראש ובראשונה כורדים, ומכאן שאין להם זכות לכל תביעה להכרה בזהות נבדלת ולאוטונומיה תרבותית או פוליטית בסינג'אר. כעת, שדאעש עומדים לאבד את אחיזתם במולדת היזידים, עולה השאלה מה יעלה בגורלו של העם הנרדף ביות במזרח התיכון?

להמשיך לקרוא

טעויות אנושיות והכרעות גורליות

הפצצה אווירית של ארה"ב, שנערכה ב-17 בספטמבר, אפשרה לדאעש שליטה עילית על  נמל התעופה האחרון ששימש את אסד במזרח סוריה. ההפצצה, שכתוצאה ממנה נהרגו 80 בני אדם, עשויה להביא לנפילתה של העיר דיר א-זור, בה נצורים מזה שנתיים וחצי מאות אלפי תושבים. העיר היושבת על גדת נהר הפרת, בלב "מדבר דיר א-זור", מוכרת לנו מכמה אירועים היסטוריים; אל מדבר זה הופנו שיירות של מאות אלפי ארמנים ואשורים החל מאפריל 1915, ומרביתם מצאו בו את מותם. חוקרים שחפרו באתרים שונים במדבר מצאו את שייריהם של מאות ארמנים, שנכלאו במחנות ריכוז בלב המדבר, על ידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה. דיר א-זור היא יעד השילוח של רצח העם הארמני ורצח העם האשורי. מלבד זאת, היא מוכרת לישראלים ששמעו עליה ב"פרסומים זרים", ב-6 בספטמבר 2007. לפי אותם פרסומים, הפציץ חיל האוויר הישראלי, כור גרעיני להפקת פלוטוניום, שנבנה במדבר דיר א-זור בשיתוף פעולה עם קוריאה הצפונית. מיקומו המדויק של הכור הגרעיני היה בין דיר א-זור לא-רקה, היושבת גם היא על גדת נהר הפרת. כחמש שנים לאחר הפצצת הכור, הצליחו כוחות מורדים לגרש את צבא אסד מהעיר א-רקה ומהעיירות הסמוכות לדיר א-זור. תחילה היה זה מרד עממי ומבולבל; המורדים הקימו מועצות דמוקרטיות בכל כפר, עיירה ועיר, על מנת לנהל את ענייניהם. אנשי דאעש, שרבים מהם הגיעו מעירק, החלו מסתננים למועצות אלה, ואוספים מידע על התנהלותם של כל עיר וכפר; רושמים בפנקסיהם מידע על הדמויות המובילות, היכן מרוכז הנשק ומי קשור במי. בשעה הרת גורל, לקראת סוף 2013, רצחו המחבלים של דאעש את המנהיגים המקומיים והשתלטו, זה אחר זה, על עשרות ערים וכפרים במזרח ובצפון סוריה. א-רקה הוכרזה כעיר הבירה של הארגון, ודיר א-זור הייתה העיר הגדולה ביותר עליה ניסה דאעש להשתלט באותם ימים, טרם כיבוש עירק. אם כור הפלוטוניום היה נותר שם הוא היה מזכה את דאעש בנשק גרעיני. דאעש כבש את האזור המדברי במהרה, אך אסד לא ויתר בקלות על דיר א-זור. סמוך לדיר א-זור יושב נמל תעופה גדול של צבא סוריה, ובעיר עצמה חיים רבבות אזרחים שדאעש לא ירחם עליהם, ביניהם גם ארמנים ואשורים, צאצאי רצח העם. בכל פעם יוצא דאעש במבצע אדיר, מהדק עוד את המצור, ולבסוף נהדף באמצעות מטוסים סורים ובשנה האחרונה גם רוסים. שדה התעופה מאפשר למטוסים לזנק במהירות לכל התקדמות של דאעש, לספק מזון, תחמושת וחיילים לכוחות הנצורים, ולשלוח פצועים לקבל טיפול רפואי בדמשק. ב-17 בספטמבר 2016, לאחר שנתיים וחצי של מצור על העיר, כבש דאעש הר אסטרטגי השולט בשדה התעופה; זאת בעזרת הפצצה אמריקאית שהוגדרה כ"טעות". בחודשים הקרובים יוכרע גורלם של מאות אלפי תושבי העיר.עכשיו עולות לכם שאלות: האם הייתה זו טעות או שמא הכרעה. ואם הייתה זו הכרעה של האמריקאים, אז מדוע הפציצו את צבא אסד דווקא בנקודה רגישה זו, דווקא בשעה זו. אחסוך מכם יוהרה ואומר שאינני יודע אם הייתה זו הכרעה גורלית או טעות אנושית. אבל אני כן רואה סיבות להכות באסד מתחת לחגורה דווקא בשעה זו; חאלב היא הסיבה להפצצה האמריקאית בדיר א-זור.

להמשיך לקרוא

הכול שלך ואין לך כלום

"בגיל 6 ברחתי עם אחותי מרצח-העם ברואנדה. עברנו 7 שנים כפליטות. מה אתם רוצים שאעשה? שאבכה?"

-קלמנטין וואמריה

1. אופרה ווינפרי

ביום בו הצטלמנו לתכנית של אופרה ווינפרי, ב-2006, פגשתי את אחותי קלייר בדירתה, דירת שלושה-חדרים ברוג'ר פארק. בה התגוררה עם שלושת ילדיה, שנולדו טרם מלאו לה 21 שנים, הודות לבעלה לשעבר, עובד סיוע במחנה הפליטים שלקח אותה תחת חסותו. מכונית שחורה אספה אותנו למרכז העיר שיקגו. הייתי תלמידת תיכון, החיה משני לשישי עם משפחת תומס, בפרבר האמיד קנילוורת' (Kenilworth). לעומתי, קלייר כבר לא הייתה ילדה כשזכינו למקלט בארה"ב. אף אחד לא אימץ אותה, לא טיפל בה, לא שלח אותה לבית-הספר. במקום זאת היא עבדה כחדרנית במלון, ניקתה 200 חדרים בשבוע. כל מה שידעתי על התכנית של אופרה ווינפרי, אליה נסענו, הוא שהיא מחולקת לשניים: בחלק הראשון אופרה ואלי ויזל מבקרים באושוויץ, אלוהים ישמור; ובחלק השני יופיעו 50 הזוכים בתחרות הכתיבה לתיכונים, שאני אחת מהן. נתבקשנו לכתוב מאמר על הרלוונטיות לימינו של הספר "לילה", מאת ניצול השואה אלי ויזל. אני הקדשתי את המאמר לגברת תומס, האמא המאמצת האמריקאית שלי, שציידה אותי בסנדוויץ' והסיעה אותי לבית-הספר מדי יום. כתבתי שאם רואנדים היו קוראים את "לילה" יתכן והם לא היו רוצחים אחד את השני.

אופרה ישבה על כורסה לבנה בוהקת, לצד אלי ויזל הזקן והעייף, שישב על כיסא מרופד לבן. אופרה הרעיפה שבחים על כל הזוכים מלבדי, מה שנראה לי בסדר גמור באותו רגע. לא ממש הלכתי לבית-הספר עד גיל 13, ומתנת חג-המולד שקיבלתי בגיל 7 הייתה קופסת נעליים מלאה עטים בלויים, שהטמנתי באדמה מתחת לאוהל שלנו כדי שאף אחד לא יגנוב אותם. אלא שאז אופרה נשענה קדימה ואמרה: "אז קלמנטין, לפני שעזבת את אפריקה, האם הצלחת למצוא את הורייך?"

מיקרופון קטן היה מחובר לחליפה השחורה שלבשתי, וקופסת הסוללה שלו הייתה מחוברת למכנסיים השחורים שקיבלתי מההפקה, כך שהייתי אמורה לנחש כבר לפני כן שמשהו כזה יגיע.

"לא", השבתי.

"אז מתי לאחרונה ראית אותם?", שאלה.

"זה היה ב-1994," עניתי, "כשלא היה לי שמץ של מושג מה מתרחש סביבי."

"ובכן, יש לי מכתב מהורייך," הכריזה אופרה, כאילו שזכיתי בפרס הגדול. "קלמנטין וקלייר, בואו אלי!"

קלייר לבשה את הפרצוף הקשוח והסקפטי ביותר שהיה לה. היא הכירה את החיים יותר ממני. אני חייכתי את החיוך המבויש שלי, כי בכל זאת למדתי כמה דברים כפליטה – לרצות אנשים זרים בחיוך, למשל.

"זה מהמשפחה שלכם ברואנדה," אמרה אופרה, בעודה מגישה לי מעטפה חומה. "מאמא ואבא והאחיות והאח שלכן." קלייר ואני ידענו שהורינו חיים, אך בקושי דיברנו איתם. איך בכלל להתחיל? "למה לא השגחתם עלינו טוב יותר?", "מה שלומכם?", "אני בסדר, תודה, עובדת עכשיו ב"גאפ", וגיליתי שזה ממש פשוט ללמוד לקרוא אנגלית אם את מאזינה לאודיו-בוקס תוך כדי שאת קוראת…" פתחתי את המעטפה והוצאתי ממנה את הדף הכחלחל. ואז אופרה, תודה לאל, שמה את ידה על ידי. עצרה אותי מלפתוח את הדף. הקלה גדולה. לא רציתי לפרוץ בבכי בטלוויזיה.

"את לא צריכה לקרוא את זה עכשיו, מול כל האנשים האלה," אמרה בחסד, "את לא צריכה לקרוא את זה מול כל האנשים האלה…" היא עצרה, שחקנית מהוללת שכמותה, "בגלל… בגלל… שהמשפחה שלך כאן!!!"

להמשיך לקרוא

הצל המאיים

בשנים 1942-1945 עולם האדם היה נתון בתקופה האפלה ביותר שידעה ההיסטוריה. לדעתם של היסטוריונים רבים, המלחמה בין בעלות הברית למדינות הציר כבר הוכרעה למעשה משנודע דבר כישלונה של הפלישה הגרמנית לרוסיה, במסגרת מבצע ברברוסה. תבוסתה של גרמניה הנאצית הייתה כבר ידועה מראש, אך העומד בראשה, הצורר אדולף היטלר, גמל בלבו שעם מפלתו יוריד אתו ביגון שאולה ארצות ועמים, לרבות עמו שלו. ההיגיון שמשל בכיפה היה היגיון ההשמדה. במחנות המוות הנאציים ברחבי פולין השמידו הגרמנים מיליונים מבניה ומבנותיה של יהדות אירופה, צוענים בני הרומה, חשודים בהומוסקסואליות, "עברייני-גזע", מתנגדים פוליטיים ועוד מיעוטים נרדפים אחרים. באמצעות מסילות הרכבת ותאי הגזים רתמו הנאצים את מיטב הישגי הביורוקרטיה והתעשייה המודרניות לצורך מפעל המוות שלהם. אולם, גם בעלות הברית שלחמו בנאצים לא בחלו באכזריות וציניות לנוכח חיי אדם באותה שעה היסטורית אפלה. הצבא האדום נקט בטקטיקות של הרעבה מאורגנת של אוכלוסייה אזרחית ואונס המוני של נשים, וצפה מנגד ברצח מאות אלפי פולנים, בעמדו מעבר לגדות נהר הויסלה, שעה שלוחמי הארמיה קריובה נמחצים תחת הפגזים הגרמניים בוורשה המופצצת, רק על מנת להבטיח שפולין המשוחררת מהכיבוש הגרמני תעבור לחסותה של מוסקבה. בריטניה וארה"ב, מצדן, פיתחו שיטה להפצצת ערים בפצצות תבערה המרוכזות באזורים הומי אדם, כך שתיווצרנה "סופות אש", ריכוז חום גבוה במוקד השרפה שיוצר ואקום ששואב לתוכו בעוצמה כל עצם במרחק קילומטרים. בשיטה זו נהרגו בהפצצות בהמבורג, דרזדן וטוקיו לבדן כ-170,000 אזרחים, ועוד עשרות אלפים בערים נוספות ביפן ובגרמניה, רובם ממשכנות העוני באותן ערים. בעידן בו רעב, רצח ואונס מחרבים את חייהם של עשרות מיליונים, הוקדשו מיטב מאמצי המדע המודרני לשכלול יכולות ההרג ההמוני.

להמשיך לקרוא