כמה אנשים דאעש רצח?

הבולען של חָסְפַה הוא נקודת ציון מוכרת, המסמלת לנוסעים בכביש המהיר מכיוון בגדד כי הם מתקרבים למוסול. אלא שהבולען הטבעי, לצד הכביש, כשבעה קילומטרים דרומית לעיר המזוהה עם נינווה המקראית, נעלם מהנוף והפך לקבר האחים הגדול ביותר בעיראק. החוקרים מעריכים כי גופותיהם של לפחות 4,000 קרבנות דאעש, שנטבחו בין יוני 2014 ליוני 2015, טמונות בבור האדיר הזה. לאחרונה, לאחר שחרור האזור על ידי צבא עיראק, החלו החוקרים לחשוף את הזוועות שהותיר אחריו דאעש במנוסתו. אלפי הגופות בקבר האחים הזה הם פחות מ-9% מקרבנות ארגון הג'יהאד הרצחני, בשלוש השנים שחלפו מאז שהכריז על הקמת המדינה האסלאמית – הח'ליפות של כל המוסלמים בעולם. היום מציינים בעיראק שלוש שנים לטבח ספייצ'ר, מעשה הטבח-המתועד הגדול ביותר שדאעש ביצעו אשר קרבנותיו נטמנו בבולען של חָסְפַה. 

מארי תומסון הייתה קצינת משטרה מצטיינת בפלורידה כשמנהל תחנת המשטרה הציע לה ב-2005 לעבור לשרת את המדינה בבגדד. כוחות הביטחון האמריקאים נזקקו למיטב הקצינים והמדיריכים על מנת להכשיר את כוחות הביטחון העיראקים החדשים, שמונו לתפקיד לאחר שארה"ב הביסה את צבאו של סדאם חוסיין וכבשה את עיראק. מארי נרתמה למשימה ועברה מפלורידה הטרופית למזרח התיכון הצחיח. בשנת 2008 העבירו אותה למחנה ספייצ'ר הסמוך לתיכרית. שם היא פיקדה על הכשרות שוטרים עיראקים, סונים ושיעים, שבידיוק לפני 3 שנים נרצחו בבורות ההריגה של דאעש. מארי סיפרה לי על הקיץ ההוא, לפני שלוש שנים, בו חזתה במרקע הטלוויזיה בחניכים שלה נאספים ללב הַמַּאְפֵּלְיָה.

להמשיך לקרוא

הנשים שמנצחות את דאעש

רוג'דה פלאט מפקדת על המבצע של הכוחות הסוריים הדמוקרטים (SDF), לשחרור אַ-רַּקַּה, בירת דאעש. ג'יהאן שייח היא הדוברת של המבצע. לילה מוסטפא נבחרה לעמוד בראש המועצה האזרחית של מחוז א-רקה. הכירו את הנשים שיחליפו את הארגון הג'יהאדיסטי בעיר שהפכה לסמלם של הרוצחים האיומים בעולם.

להמשיך לקרוא

קשר דם

לוח השנה העברי ולוח השנה הנוצרי מפגישים השנה בין שני ימי זיכרון – יום הזיכרון לשואת העם היהודי, ויום הזיכרון לרצח העם הארמני. יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל מידי שנה בכ"ז בניסן, לציון פרוץ מרד גטו וורשה באפריל 1943. את רצח העם הארמני מציינים מדי שנה ב-24 באפריל, התאריך בו החל רצח המנהיגים ואנשי הרוח הארמנים ב-1915, ומסמל את תחילתו של רצח העם הארמני. מדובר בשלוש שנים בהם הושמדו מיליון וחצי ארמנים על ידי טורקיה העות'מנית, בצעדות מוות, שריפות המוניות, מחנות ריכוז ומעשי טבח מאורגנים.

אך למעשה, השנים 1915-1918 היו רק שיאו של הרצח. עוד בראשית המאה העשרים עמדו הארמנים שחיו באימפריה העותמ'נית בפני פוגרומים, ביזה, שריפת כנסיות, חילול אתרים קדושים ומעשי טבח אכזריים באזרחים לא חמושים שביצעו הטורקים – שליטי האימפריה. הפוגרומים האלה קדמו לרצח העם הארמני שהארמנים מציינים היום 102 שנים לזכרו.

בכל יהודי הקורא את קורות הארמנים באותה העת, עולה מיד תחושה מוזרה. הסיפורים שלהם מזכירים מאוד את הסיפורים שלנו: "הסופות בנגב" באוקראינה ב-1881, לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני, דומות ל"טבח חמידיאן" במזרח אסיה הקטנה ב-1894. "פרעות קישינב" בחבל בסרביה ב-1903 מקבילות כמעט ל"טבח אדנה" ב-1909. עבורנו ועבור הארמנים, המאורעות האלה היו רק תמרור אזהרה לקראת ג'נוסייד אכזרי העתיד להתרחש – לארמנים במלחמת העולם הראשונה וליהודים במלחמת העולם השנייה. השנה ימי הזיכרון לשואה שלנו ולג'נוסייד שלהם יצאו באותו היום. יד המקרה, והדמיון בין המאורעות, שלחו אותי להתחקות אחר ההיסטוריה הארמנית ולגלות נקודות נוספות בהן הסיפורים של העמים שלנו נפגשים שוב ושוב.

להמשיך לקרוא

נקמת השטן

דאעש החזיר ללב הציוויליזציה המערבית את המושג "אלף מיתות משונות"¹ שנראה היה כי חלף מעולמנו בעשורים האחרונים. רצח בשריפה, בסקילה, בצליבה, בהשלכה מבניינים גבוהים, בתליה, בהזרקת רעלים, בהקפאה במקררי בשר, בדריסה, בגרירה, בחניקה, בדקירה, בעריפת ראש בסכין, גרזן או חרב, ביריית אקדח, רובה או מקלע. כל אלה זרים היו למרבית האנושות בראשית המאה ה-21, אלא שדאעש החזיר אותם למסכים, תוך שהוא יוצר תרבות חדשה-ישנה של שווקי עבדים, סחר בשפחות מין, כליאה של בני אדם בשלשלות ובכלובים, סקילות ומלקות בכיכר העיר, גדימת איברים כאמצעי ענישה . השיא של כל אלה, הוא כפייה על ילדות קטנות להיעשות רוצחות אכזריות. אמהות משתמשות בתינוקות שלהן כדי להחביא מטעני חבלה ולפוצץ עצמן בשווקים הומי אדם. ילדות בנות 7, פוצצו עצמן בפיגועי התאבדות בסוריה ובניגריה. השטן נוקם את ניסיונו של המין האנושי לשמור על צלם אנוש, בהופכו זאטוטים לרוצחים. 

להמשיך לקרוא

שנה של מוות בסוריה

ארגוני זכויות אדם העוקבים אחר המלחמה בסוריה מסכמים את השנה. הרשת הסורית לזכויות אדם (SNHRׂׂׂ) פרסמה דוח על פרטיהם של 16,913 אזרחים שנהרגו במהלך 2016. בין האזרחים שנהרגו 3,923 ילדים מתחת לגיל 18, ו-2,562 נשים. ארגון זכויות אדם סורי אחר, המבוסס בלונדון (SOHR) פרסם דוח על פרטיהם של כ-60,0000 הרוגים, ביניהם 13,617 אזרחים שאינם משויכים לצדדים הלוחמים. בין האזרחים שנהרגו 2,885 ילדים מתחת לגיל 18, ו-1,855 נשים.

מניתוח שני הדוחות, ומעקב עצמאי אחר הפעילות הרצחנית של דאעש ניתן להסיק כמה מסקנות על קטל האזרחים בסוריה השנה. לפי הדוחות אסד ובני בריתו (רוסיה, חיזבאללה ומיליציות שיעיות בפיקוד איראן) אחראים למותם של 77%-75% מהאזרחים שנהרגו. בדוח של SNHR מפורט כי כוחותיו של אסד הרגו 51.5% מהאזרחים שנהרגו ורוסיה הרגה 23.5% מהאזרחים שנהרגו. אף על פי שמרבית האזרחים בסוריה נהרגו בידי אסד (76% בממוצע בין הדוחות) מדובר בירידה שכן דוחות אחרים, מפרקים אחרים במלחמה הנערכת כבר שש שנים, גרסו כי כוחותיו של אסד הרגו בעבר כ-85%-95% מהאזרחים.

 

להמשיך לקרוא

גיהינום ושמו חַלַבּ

המאה ה-20 הולידה סוגים חדשים של זוועות: פצצות הנופלות מהשמיים, רצח עם, פצצות גרעיניות, נשק כימי, ארטילריה כבדה, טילים בליסטים וטיהור אתני. לצידה נפוצה תקשורת ההמונים, המאפשרת לכל אדם בעולם לחזות בזוועות בזמן אמת. השילוב בין השניים יצר אתרי זוועות שהפכו לסמל עולמי: מוסה-דאג ו-וורדן מימי מלחמת העולם הראשונה; אושוויץ, דרזדן, הירושימה מתקופת השואה ומלחמת העולם השנייה; ביאפרה, רואנדה, סרברניצה מהתקופה שלאחריה; ועוד. מקומות אלו מהווים סמל לתחתית התהום אליה נפל האדם, ומלמדים כי התרבות האנושית מגלמת בתוכה גם ברבריות רצחנית.

"איפה נמצאת רואנדה? איך מגיעים לוורדן? להירושימה? השם לא אומר על זה כלום. עד שתעשיית התיירות הפכה את מקומות הקטסטרופה לאתרי עליה לרגל, השם כמעט אף פעם לא שימש כדי לשאול את זה. […] השם של המקום מודיע: זה מקום שאסור לחזור אליו."¹

בדצמבר 2016 שעטו צבא אסד ובני בריתו לעבר שכונות מזרח חַלַבּ שבסוריה. לאחר ארבע שנים בהן הייתה העיר מחולקת בין הכוחות היריבים בלחימה בסוריה, הוכנע אט אט כיס ההתנגדות האחרון של המורדים. מטוסים רוסים לצד מסוקים סורים הפציצו כמעט כל בניין במזרח העיר, וארטילריה נורתה לעבר עמדות אסטרטגיות. חיילי חיזבאללה, יחד עם יחידת טייגר של צבא סוריה ואנשי משמרות המהפכה האיראנים התקדמו בין השכונות כשהם "מטהרים" את הבניינים אחד אחד.

ההפצצות מהאוויר פגעו בבנייני מגורים רבים בהם הצטופפו תושבי העיר. הן פגעו גם בבתי חולים, בכיתות לימוד, במרכזי קניות, במבנים ציבוריים ובמסגדים. המחסור במזון, במים נקיים, בדלק ובתרופות הפך את החורף הקר לסיוט. בתי החולים המעטים שעוד נותרו בעיר קרסו, ופצועים רבים התקשו לקבל טיפול רפואי הולם.

להמשיך לקרוא

הנרדפים ביותר במזרח התיכון

הרשויות של האוטונומיה הכורדית בעירק, מנעו מהיזידים להתחמש, לאחר שביולי 2008 מטיף מוסלמי סוני הוציא נגדם צו השמדה מנומק מבחינה דתית. החיילים של כורדיסטאן העירקית, האוחזים בנשק אמריקאי וזוכים לאהדה רבה בישראל, הם אלה שהפקירו אותם. בקיץ 2014, רגע לפני שהרוצחים של דאעש נכנסו לערים ולכפרים בהם חיו היזידים, בשיירות של טנדרים לבנים, נעלמו הלוחמים הכורדים שאמורים היו להגן עליהם. נראה שלפחות חלק מהיזידים שהצליחו להנצל לא יסלחו על כך לעולם. לאחר מעשה, החלו הכורדים לחבק את היזידים, או לפחות למראית עין. בנאום ניצחון מיוחד שנשא נשיא כורדיסטאן העיראקית, מסעוד בארזאני, בסינג'אר לפני שנה, הוא הצהיר על מחויבותו להשבת שלומם וביטחונם של היזידים, ואף הציג את המבצע לשחרור סינג'אר כנקמה כורדית בשם הקרבנות היזידים. אולם השימוש התכוף שהוא עושה במינוח "הכורדים-היזידים" נועד לקבוע כי היזידים הם בראש ובראשונה כורדים, ומכאן שאין להם זכות לכל תביעה להכרה בזהות נבדלת ולאוטונומיה תרבותית או פוליטית בסינג'אר. כעת, שדאעש עומדים לאבד את אחיזתם במולדת היזידים, עולה השאלה מה יעלה בגורלו של העם הנרדף ביות במזרח התיכון?

להמשיך לקרוא