זוועות הרייך השני

הידרדרותה של גרמניה בראשות שנות ה-30 מוכרת לנו היטב. רפובליקת ויימאר נפלה למניפולציה של הנאציונל-סוציאליסטים ואלה תפסו את השלטון. לאחר שש שנות שלטון בהן ביטלו את הדמוקרטיה, רדפו את מתנגדיהם ורצחו אלפי יהודים, החלו הנאצים להשמיד קבוצות שונות של בני אדם באופן שיטתי ומאורגן. ראשית היה זה מבצע אותונזיה בו הוצאו להורג כמאה אלף גרמנים בעלי מוגבלויות, הומוסקסואליים ובעלי תפקוד לקוי. לאחר מכן, החל מספטמבר 1939 ביצעו הנאצים מעשי טבח, שיעבוד והרג המוני בתושבי מזרח אירופה הכבושה ובמיוחד בפולנים. השמדתה השיטתית של יהדות אירופה, התופת הנוראית מכל שידע האדם, והשמדת בני הרומה והסינטי (הצוענים) גדמו את האנושות לעולמי עולמים. מעשים אלו טמנו בחובם היגיון חדש לעולם אשר בו השמדת עמים הפכה לפרקטיקה חוזרת ונשנית. רבות דובר על מרכזיותם של היטלר ושל המפלגה הנאצית בביצוע הזוועות, אלא שגרמניה ביצעה פשעים דומים לאלה גם לפני היטלר.

להמשיך לקרוא

רב המכר "מיין קמפף"

"העמים הלוחמים במלחמה הנוכחית ינצחו את היטלר, היא תקוותנו. אבל כדי לנצח את עניינו, כלומר את שקרו, כדי למנוע שאחרי מפלתו לא יעבור השקר בצורה אחרת אל העמים האחרים ולא יפורר את המין האנושי, לשם כך נחוץ עירבון שונה מזה."

-מרדכי מרטין בובר, 1942

"המשטר הנאצי עבר מזמן מהעולם, אבל מורשתו הארסית רחוקה מלגווע"

-זיגמונט באומן, 2013

ספרו הידוע לשמצה של הצורר אדולף היטלר, "מיין קמפף" (מאבקי) נמכר השנה בגרמניה ב-85,000 עותקים, והגיע למקום ה-10 ברשימת רבי המכר השנתית של העיתון "דר שפיגל". הספר הודפס השנה לראשונה בגרמניה, לאחר שהדפסתו נאסרה לפני כ-70 שנים, עד שיפוגו זכויות היוצרים. בדצמבר 2015 שוחררו זכויות היוצרים של הספר, שהוחזקו על ידי ממשלת בוואריה, ומאז החל הספר להימכר בחנויות רבות ברחבי גרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה נחשב הספר לגורם המסכן את גרמניה. כעת הוא הפך לרב מכר. הגרסה המחודשת של הספר יצאה לאור בתוספת פרולוג ביקורתי המבהיר את תרומתו של הספר להפצת האידאולוגיה הנאצית, השמדת היהודים וחורבן גרמניה. מלבד מאמר הפתיחה הביקורתי, הספר מכיל אלפי הערות שוליים המבהירות את ההטעיות הרבות הכתובות בו.

להמשיך לקרוא

סופו של שלטון העם

נפל הפור: הפרלמנט של אתונה איבד את עצמאותו. פקידים אירופאים בכירים, המשרתים את מאווייהם של בנקים גרמנים, הולנדים ולוקסמבורגים, רשאים לבטל כל החלטה של בית המחוקקים היווני, כולל החלטות שהתקבלו זה מכבר. כך חלפה תהילת עולם: יוון איננה עוד דמוקרטיה, יוון היא טכנוקרטיה: מדינה הנשלטת בידי פקידים. הכובש הגרמני, שהשפיע עוד קודם לכן על מדיניותן הכלכלית של הממשלות היווניות, באמצעות שלטונו במטבע, השתלט הלילה על יוון כליל. שלטון הבנקאים הפגין את כוחו מול חצי מיליארד אירופאים, והראה כיצד יעשה למי שיעז לעמוד על שלו. המציאות עלתה על הסיוטים האיומים ביותר של היוונים. חלום הבלהות האירופאי עלול להיות עוד פסע בדרך למלחמת עולם שלישית, זו שהחלה כבר במזה"ת ובעוטף רוסיה, ועשויה עתה להתפשט למזרח אירופה ולמרכז אסיה. על רקע נפילתה של יוון נדם קולו של מנהיג העולם החופשי. ברק אובמה בתפקיד נוויל צ'מברליין, המתגאה בהסכם הגרעין עם איראן כאילו היה זה הסכם שלום. תרומתו להתחממות "המלחמה הקרה" לא פחותה מזו של אנגלה מרקל בתפקיד הנסיך מטרניך, הרומסת תחת רגלה את העמים השונים המבקשים להסדיר את ענייניהם בדרך הדמוקרטיה. פרק נוסף באנושות עלול להיחתם: "עידן הדמוקרטיה". במקומו יבוא "עידן רצח-עם" או אולי "עידן מלחמת הכל-בכל."

להמשיך לקרוא

שירה לאחר אושוויץ

"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות"

-תאודור אדורנו

"אחרי אושוויץ אי אפשר לכתוב שירה וספרות אלא אם מדברים על אושוויץ"

-פרימו לוי

נולדתי כארבעים שנה לאחר שהיטלר התאבד, אלא שהשואה מלווה אותי כמעט כל רגע מחיי. גדלתי והתבגרתי בעולם המצוי במעמקי "שבר ציוויליזציוני" שנפער באושוויץ ובטרבלינקה, בהירושימה ובנגאסקי. מתהום זה עוד לא נושענו, עודנו שרויים בעומק האפלה. הקפיטליזם יצר מציאות בה אדם הוא סחורה. הג'נוסיידרים, היום כאז, משמידים סחורות. הביטו סביב: הקפיטליזם חזק מתמיד וג'נוסיידרים לא נענשים. במובן זה השואה עדיין מאיימת על כולנו. היא נובטת שוב ושוב בדמות אלה הרוצחים באמונה שלמה, ואלה הנרצחים רק בשל זהותם, ברציחות עמים ובזוועות אחרות, ברעיון שלא לכולם מגיע לחיות. במעמד קבלת פרס נובל לספרות אמר ניצול השואה אימרה קרטס: "מה שגיליתי באושוויץ הוא את המצב האנושי, נקודת הסיום של הרפתקה גדולה, המקום שאליו הנוסע האירופי הגיע אחרי 2,000 שנים של מוסר והיסטוריה תרבותית."  התרבות הנקרופילית שסביבנו משחזרת ופולטת רצח כאפשרות יחידה. היא זועקת לכל כי בני האדם אינם שווים בערכם. אני מבקש מרפא, אני מחריש למשמע: "מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה." השירים הבאים מציגים סוגיות שונות באנושות פוסט-אושוויץ. הם נכתבו בכאב ובצער, בתקווה שיביאו מזור.

להמשיך לקרוא

גנים פגומים, חיות אנושיות

"קשה לתפוס את המרחב המפריד בין הקוף לכושי"

נכמר ליבו של המבקש להתחקות אחר שורשי הגזענות בחברתנו. שורשים עמוקים שצימחו אילנות עבותים. מדי יום אנו נתקלים בה, נפגעים ממנה, וחרדים לעולמנו אלא שיודעים אנו היטב כי מצויה היא גם בנו; הפחד מהאחר, והנטייה ליחס לו רִשְׁעוּת, לִכְלוּך ואופי פגום נובע מההדחקה שהיחיד והחברה עושים, בהפכם צדודיות אלה לצד צֶל. מרגע שהיחיד מניח את הרע והפגום כתכונות זרות לו, הוא מתחיל לראות אותן אצל השונה, הַזָּר. כך גם נוהגת החברה על תרבותה ומוסדותיה, בהדחיקה אל עבר הזרים, המהווים "שעיר לעזאזל", את מה שהיא נכשלת להוקיע מתוכה. כך נוצרת השנאה לשונה, אשר הרחיקה לכת בחברה המערבית בעת המודרנית. כיהודים הוקרבנו שנים ארוכות ל"פולחן" זה. בספרד הקתולית החלו להפריד דם מדם כבר במאה ה-15. כבר אז נכתבו ספרים ונחקקו חוקים שמטרתם להקנות משמעויות דֶמוֹנִיוֹת לכל צאצא יהודי. תכונות שטניות מצויות בדם היהודי ומצויות בו עוד מרחם אמו. תקנות "טוהר הדם" והפחד מיהודים אנוסים ("מראנוס" – חזירים), הובילו לשיגעון חברתי מזן חדש, סופו מי ישורון. החרדות התהדקו במאה ה-18, אז החלו מדענים לחתור כנגד האמונה באחדות המין האנושי, ולטעון כי הלה מורכב מגזעים גזעים הנאבקים על הישרדותם. ככל שהשחית, רצח והשמיד האירופאי את העמים האחרים [ע"ע הכחדה]; ככל שגברה שליטתו בהם, וזאת דרך כיבוש אדמותיהם, ניצול משאביהם ובראש ובראשונה ניצול גופם ונפשם, וככל שהרבה לסחור בעבדים, כך גברו תורות הגזע וחדרו לתוך היכלי המדע העליונים.

להמשיך לקרוא

ההצלה הגדולה

זהו סיפור יפה שהשבוע ימלאו לו 70 שנה, סיפור לערב חג, סיפור שטרם נלמדו לקחיו, סיפור לשנה החדשה. בראש השנה תש"ד החל מבצע הצלת יהדות דנמרק, אחת משעותיה היפות של האנושות. במהלך שלושת השבועות הבאים, הצילו בני העם הדני, במבצע ספונטני שאורגן היטב, יותר מ- 7,000 מיהודי דנמרק. ההצלחה האדירה, שזיכתה את העם הדני כולו בתואר "חסיד אומות עולם", נבעה משילוב נדיר של אומץ לב, שיתוף פעולה ונכונות לשלם מחירים בעבור קידוש החיים. התש"ד שנים לבריאת האדם בצלם, בימים בהם רחקה האנושות מיעודה עד כדי אושוויץ וטרבלינקה, היה מי שזעק: זהו אדם!

להמשיך לקרוא

אושוויץ הופצץ אך שואת יהודי אירופה לא נעצרה

הסירוב של ממשל רוזוולט להפציץ את אושוויץ משך לאורך השנים את מרב תשומת הלב הציבורית בכל הקשור לתגובתה של ארצות הברית לשואה. עם זאת, לא רבים יודעים כי בשנת 1944 דווקא תקפו מפציצים אמריקאיים שוב ושוב מטרות במרחק של קילומטרים ספורים בלבד ממחנה ההשמדה. צעיר בשם ג'ורג' מקגוורן (McGovern), מי שיהיה לימים מועמד לנשיאות ארצות הברית, היה אחד הטייסים. זה מכבר העניק מקגוורן, שהלך לעולמו באוקטובר 2012, עדות מצולמת ראשונה על החוויות הללו וסיפק בכך תובנות חדשות ומידע על אודות מה שהוא כינה "הפרק הרע בהיסטוריה של ארצות הברית".
בסתיו 43', לאחר השתלטות בעלות הברית על שדות תעופה בנפת פוג'יה באיטליה, היה אושוויץ לראשונה בטווח התקיפה של מפציצי חיל האוויר של בעלות הברית. מקגוורן היה טייס מפציץ בי-24 ליברטור בכנף 455, יחידת מפציצים שהוצבה באחד הבסיסים האוויריים באזור זה בשם צ'ריניולה.

להמשיך לקרוא