לקט כתבות – יולי 2017

להלן לקט כתבות שכתבתי עבור דבר ראשון בחודש יולי 2017 והתוכן שלהן נעדר מהתקשורת הישראלית. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

חירות, שוויון ואחווה

בסתיו 2011 נשלחתי להדריך בעיר ניס. ההסתדרות הציונית העולמית שלחה אותי, כנציג תנועת הנוער העובד והלומד. יחד עם שני חברים נוספים, בוגרי תנועות נוער ציוניות, העברנו שיעורים, הרצאות וסדנאות במרכזים קהילתיים, בתי-ספר וסניפי תנועות נוער בדרום צרפת. ביום השלישי למשלחת הגענו לניס, איתרנו את בית-הספר היהודי, והעברנו שיעורים על חזונו של הרצל. אחר-הצהריים הוזמנו להרצות על פועלו של הרצל במרכז קהילתי יהודי. מרבית הקהל היה קשישים וחניכי תנועות נוער. התרגשנו להכיר את הסצנה הפורחת של תנועות הנוער הציוניות בניס. מלבד הרצל, והקהילה היהודית, זכורים לי חופיה השלווים של ניס, שלא בכדי היא אחד ממוקדי התיירות המפורסמים ביותר באירופה; חופים ציוריים של הריביירה הצרפתית, צוקים, דקלים, חול, וארכיטקטורה נפלאה של עיר שנשפכת מההר לתוך הים.

להמשיך לקרוא

בין המערה לכפר

"אני חוששת שאני לא יכולה להסביר את עצמי, אדוני, מפני שאני לא אני עצמי, אתה מבין."

-לואיס קרול, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

את סיפורי הילדות של אבי זוכר אני מילדותי שלי. בתיאורי נופים, צבעים, וטעמים, היה מספר בקול חם על חיי הכפר המופלאים שהיו לו, אי שם בזמן "המלחמה". בכפר גידל עורבנים שעפו איתו בכל יום לבית הספר. בין סעודותיו לא ישכח אף פעם את כבד האווז, שאמו פיטמה, "שהיה נמס בפה". ריח הערמונים החמים שיצאו מתנור האבן. השדות והיערות בהם היה מתרוצץ, האיכרים הצרפתים, שמן אגוזים, ארטישוק ירושלמי, כל השפע שיודעת דורדון (Dordogne) להציע. רק דבר אחד נותר כחידה: מדוע ילדותו היפה בדורדון מתחברת תמיד לסיפורי "המלחמה". רק בבגרותי התחוור לי ש"המלחמה" היא גם שואת יהודי אירופה ושאבא שלי למעשה התחבא עם משפחתו בכפר קטן ב"צרפת החפשית" של וישי הרחק מביתו בנאנסי (Nancy) בירת חבל לורן (Lorraine) שסופח לרייך.

במלאת 70 שנה לסוף "המלחמה", ו-80 שנה לאבי, נסענו לטיול משפחתי בדרום-מערב צרפת, על מנת לבקר בכפר בו עבר אבי, יחד עם הוריו ואחותו הקטנה, את ימי הכיליון של יהדות אירופה. הורי שקדו רבות לקראת הטיול והכינו תכנית יומית מפורטת. הפנינה שבה, מבחינת אבי, ביקור במערת לָאסְקוֹ המפורסמת בציורי הקיר הפרה-היסטוריים שלה. כזה הוא אבי, מתעניין במדעי החיי והצומח. ציורים פרה-היסטוריים, לדידו, הינם ביטוי נעלה ליצר ההישרדות של החיה שעתידה לשלוט בכל. אנחנו הילדים ציפינו ל"טיול שורשים", לטעום ממטבח הילדות של אבינו. לא שמענו לפני כן על מערת לָאסְקוֹ. לא התרגשנו לקראתה בהמריאנו מנתב"ג לטולוז.

להמשיך לקרוא

10 הערות על הטבח בפריז

היה זה שבוע נוראי. כישראלי, כצרפתי ובמיוחד כיהודי אני חרד לעתיד, וכואב את כל בני אנוש שנטבחו השבוע, בפריז ומחוץ לה. לאחר שיחות עם בני משפחתי בצרפת, ועיון בכמה עיתונים אירופאים וישראלים, חשתי מחויבות לכתוב על הטבח ועלינו היהודים. להלן כמה הערות מצערות הנכתבות בכאב רב עם דמעות בעיניים.

להמשיך לקרוא

מה ניתן ללמוד מז'אן ז'ורס בימינו?

"פילוסופים רבים ניסו לפרש את העולם, האתגר הגדול הוא לשנותו" ¹ 

מנהיג הפועלים הצרפתי, ז'אן ז'ורס (1859-1914), נשכח לאלתר בקרב הציבור הישראלי (מלבד היותו שם של רחוב) אך דווקא עכשיו, במצב הביטחוני בו אנו מצויים ותחת העושק הכלכלי המותיר אותנו איש איש לגורלו, דווקא עכשיו נוכל להסיק הרבה ממשנתו. ז'ורס היה טיפוס מיוחד מהסוג שלא מוצאים יותר; פילוסוף שבחר להיכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה הצרפתית, וזאת מתוקף ההבנה כי אין טעם באידיאלים שאינם מתגשמים במציאות החיים. באופן סמלי הוא החל את דרכו הפוליטית כמגנם של הכורים בקַרְמוׂ אשר פתחו בשביתה ב-1892 והממשלה הצרפתית שלחה את הצבא לשבור את שביתתם. לאורך חייו עיקר עיסוקו היה בשניים: צבא והתאגדות.

להמשיך לקרוא

Derrida's Question through Beethoven's Last String Quartet

בשוטטות במרחב הכאוטי, "מרשתת" [Internet], נפלתי על סרטון בו הפילוסוף היהודי-צרפתי ג'אק דרידה יושב במרפסת, בערוב ימיו, ומספר על מפעל חייו: הניסיון להתחקות אחר מקור החשיבה. "מה מתרחש בטרם מתגבשת השאלה?", "ממה מורכבת הנוכחות?", "האם ניתן לכתוב את האחר?"

להמשיך לקרוא

תתנ"ו

"שבו עמנו יהודים, שבו בחצר הוד רוממותו מלכנו הקדוש. שבו ואל תפחדו, רע לא יעונה לכם." כך הכריז דוכס מיינץ בשנת 1013, שנה אחת בלבד לאחר הגירוש הגדול של יהודי מיינץ בהוראת הקיסר היינריך השני. "להם זה משחק, לנו חיים ומוות" קרא רבי גרשום מאור הגולה. כבוד הרב המיר דתו בשעת גירוש כאנוס, כי מנוע היה לברוח מהעיר, ספרייתו הגדולה בה כתבי יד מירושלים ובבל קשרה אותו לקרקע, נטעה לו שורשים. למרבה הצער הגיע בנו למנוחות דווקא בשנה הנוראית הזו, לאחר גירוש יהודי מגנצא (Mainz), על כן ישב על בנו 14 ימי אבלות: שבעה על שאבד בעולם הזה ושבעה על שאבד בעולם הבא. כזה היה רבי גרשום, לפניו היו מתייעצים רבני אשכנז, צרפת ואיטליה עם הגאונים שישבו בבבל אך מאז שעלה לדרגת גאון הרגיש נוח לתת בעצמו תשובות לכל דורש. כבוד הרב חקק תילי תילים של הלכות אשר מתאימות לחיי היהודים באירופה. ידועים הם החוקים אשר עשה להגנה על האישה: הוא היה הראשון לתקן הלכה כי אין לשאת יותר מאשה אחת, כי אסור לבעל לגרש אשתו בעל כורחה ועוד אי אלו הלכות ברוח זו. הרב הגדול, הגאון הראשון מאשכנז, לא ידע מדוע גורשו היהודים ולמה החזירום. גם עסקני הקהילה חלקו, זה אמר כך וזה אמר אחרת. בין כה וכה, החיים היהודיים במגנצא חזרו לשגרה במהרה ותורת הרב שוב יצאה למרחקים.

להמשיך לקרוא