מסתננים, מהגרים, פליטים או מבקשי מקלט?

יום הפליט הבינלאומי החל היום (שלישי) הוא הזדמנות טובה לפרש את הנתונים היבשים שמציגה לנו רשות האוכלוסין וההגירה ולהסביר את ההגדרות השונות שרבים נוטים לא פעם לבלבל ביניהן. מהנתונים היבשים נוכל ללמוד על מעמדם החוקי של מאות אלפי הזרים בישראל ועל המדיניות של הממשלה בנוגע לסוגיות המורכבות העולות בנושא זה; אחת מהן היא סוגיית הפליטים.

נכון ל-1 בינואר 2017 שהו בישראל 218,919 אזרחי מדינות זרות אשר מעמדם בישראל לא עומד תחת הגדרה חוקית של 'תושב' ובטח שלא 'אזרח'. 218,919 אזרחי המדינות הזרות נתונים לטיפול ופיקוח של רשות האוכלוסין וההגירה של משרד הפנים. הציבור והתקשורת נוטים לקרוא לאוכלוסיה זו בשמות שונים: מסתננים, מבקשי מקלט, עובדים זרים, מהגרי עבודה, פליטים, אפריקאים ועוד, תוך שמערבבים ביניהם כאילו היו כולם מקשה אחת. אלא שבפועל מדובר באוכלוסיה המורכבת מקבוצות שונות שהגיעו לישראל ממקומות שונים ולמטרות שונות. בין אותן נפשות ישנם בוודאי גם מי שנמלטו מתופת. נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שופכות מעט מאוד אור על שיעורם באוכלוסייה של אלה הזכאים להיות מוגדרים כפליטים, מבין כלל הזרים. מסתננים, מהגרים, פליטים או מבקשי מקלט? הבה נעשה לנו קצת סדר במושגים ובמספרים.

להמשיך לקרוא

רצח העם הראשון של האימפריה הרוסית

1

ברחבת המועצה של כפר כמא התאספו אתמול (שני) עשרות ילדים בתלבושות לוחמים קווקזים מהמאה ה-19, נשים בשמלות מוזהבות מהודרות, וגברים בחליפות מסורתית בצבע שחור או ארגמן. כובעי פרווה חמים הדגישו כי התלבושות העתיקות הגיעו מארץ רחוקה וקרה. חלק מהנוכחים התעטפו ב"דגל 12 הכוכבים" הירוק של האומה הצ'רקסית, אחרים מניפים אותו בעוז. כך החלה צעדה שחצתה את הכפר לעבר המגרש בו ייערך טקס הזיכרון לציון 153 שנים לאסון הצ'רקסי. בשנים האחרונות אני מגיע לכאן מדי שנה להשתתף בטקס של בני הקהילה הצ'רקסית, שלאחר תלאות רבות נאלצו להגר לפינה החמה על חוף הים התיכון, בה מצאו מקלט ובסופו של דבר כרתו ברית דמים עם אזרחיה הציונים.

במתנ"ס הסמוך לרחבת הטקס הוצגה לראשונה תערוכת ציורים המתארים את סיפור מלחמת הצ'רקסים ברוסים בשנים 1763-1864, ואת גירוש הצ'רקסים לאחר שהובסו. לצד ציורים של אמנים מהכפר הוצבו יצירותיהם של ילדי הכפר. "הילדים מבינים את הסיפור מצוין", אמר לי חבר צ'רקסי, והצביע על מפה שצייר אחד הילדים ובה מופיעה צ'רקסיה בתוך הים השחור, כארץ שילידיה הוטבעו בים.

הצ'רקסים הם עם גאה, הדבק במסורת בת אלפי שנים של עמידה בכבוד ולחימה על עצמאות. האתוס המכונן את העם הצ'רקסי הוא אתוס הלוחמה וההגנה. מכיוון שלצ'רקסים הייתה תרבות אורלית (מילולית) ולא כתובה, אין כמעט תיעוד של פשעי המלחמה שביצעו הרוסים כנגדם. המסמכים הרוסיים על מלחמת רוסיה-צ'רקסיה הוחזקו בארכיונים בטביליסי שהיו סגורים לציבור. במסגרת עימות פוליטי בין רוסיה לגיאורגיה בראשית המאה ה-21 החליטה גיאורגיה לפתוח את הארכיונים, וכך התאפשרה הגישה למסמכים ולתעודות המתעדים את הפשעים הנוראיים. פתיחת הארכיונים ותחילת המחקר בנושא הובילה את הצ'רקסים לדרוש שהאסון יוכר כרצח עם.

להמשיך לקרוא

חירות, שוויון ואחווה

בסתיו 2011 נשלחתי להדריך בעיר ניס. ההסתדרות הציונית העולמית שלחה אותי, כנציג תנועת הנוער העובד והלומד. יחד עם שני חברים נוספים, בוגרי תנועות נוער ציוניות, העברנו שיעורים, הרצאות וסדנאות במרכזים קהילתיים, בתי-ספר וסניפי תנועות נוער בדרום צרפת. ביום השלישי למשלחת הגענו לניס, איתרנו את בית-הספר היהודי, והעברנו שיעורים על חזונו של הרצל. אחר-הצהריים הוזמנו להרצות על פועלו של הרצל במרכז קהילתי יהודי. מרבית הקהל היה קשישים וחניכי תנועות נוער. התרגשנו להכיר את הסצנה הפורחת של תנועות הנוער הציוניות בניס. מלבד הרצל, והקהילה היהודית, זכורים לי חופיה השלווים של ניס, שלא בכדי היא אחד ממוקדי התיירות המפורסמים ביותר באירופה; חופים ציוריים של הריביירה הצרפתית, צוקים, דקלים, חול, וארכיטקטורה נפלאה של עיר שנשפכת מההר לתוך הים.

להמשיך לקרוא

המשבר והפליטים

המשאית שנמצאה בצד הכביש המהיר בודפשט-וינה, ובה 71 גופות, ואיילאן, הילד הסורי-כורדי שנמצא מת בחופה של טורקיה באוגוסט 2015 יחקקו בזיכרון כסמלי "משבר הפליטים". כ-30,000 מהגרים טבעו למוות בים התיכון בשנים 2000-2015, ¹ והנה הם ממשיכים לטבוע מדי יום. לצערנו, המוות ההמוני הזה לא מערער את סדר היום במדינות המערב. הוא איננו הגורם לתרועות התקשורת בחודשים האחרונים. הכותרות על "משבר הפליטים" מופיעות בהמוניהן בגלל גורם אחר: אלו המגיעים חיים וברצונם לחיות מערערים את הסדר האירופאי. ההתקפה על פריז מוסיפה נדבך אכזרי לתופעת ההגירה: בין המוני המהגרים יש הסוגדים לאלוהי המוות, אלה מבקשים לרדת ביגון שאולה ולהוריד איתם את כל תרבות המערב.

אירופה סוערת. הניצולים, החלכאים והנדכאים מתפרצים בשעריה, ובאמתחתם מחבלים מתאבדים. מי שלא חש מאוים מגל ההגירה עצום המימדים, נרעד נוכח מתקפה חסרת תקדים על פריז ותאי טרור הנחשפים בזה אחר זה בליבה של היבשת. התקשורת קוראת לזה: "משבר הפליטים" (Refugees Crisis). אך לפני שנתיים, כשמספר הסורים שנעקרו מביתם הגיע ל-9 מיליון, ומספר הקרבנות למעל 100,000 בני אדם, אף אחד לא דיבר על "משבר הפליטים". הוא לא היה קיים. וגם היום, איש אינו מתעניין ב-4 מיליון הפליטים הסורים המורעבים במחנות סגורים בלבנון, ירדן וטורקיה, ובמיליוני הפליטים הדארפורים שנמקים כבר 12 שנים במחנות המוות במערב סודאן. מיליוני העירקים שברחו מאימת דאעש ומיליונים רבים נוספים הנרדפים במזה"ת ובאפריקה לא מקבלים מקום בכותרות העיתונים. זה מכבר הצהירה נציבות הפליטים של האו"ם כי אין ביכולתה להאכיל את מיליוני הפליטים.² אז, לא זעקו הכותרות על "משבר הפליטים", כי ילדים רעבים ומתים אינם מהווים משבר במזה"ת או באפריקה. רק כשהם מגיעים לאירופה נוצר "משבר". ³

להמשיך לקרוא

התליינים של דאעש והזאבים מוול סטריט

"חבורת מצרים וסעודים תקפו את ארה"ב, בתגובה היא החריבה את אפגניסטן ועירק, מאז כל המזה"ת מדמם"¹

שני תהליכים הקצינו בעשרים השנים האחרונות: ריכוז ההון בידיים מעטות תוך התעצמותו של ההון הספקולטיבי, ופריצה עולמית של ארגוני הג'יהאד הג'נוסיידלי. וול סטריט הוא סמלו של הראשון בעוד הפיגוע במרכז הסחר העולמי הוא סמלו של השני. הכאב הגדול ביום הזיכרון ה-14 לפיגוע, שגבה את חייהם של 2,977 נפשות, נובע מההבנה שמאז הפיגוע כשלו האומות הדמוקרטיות מלמגר את הטרור ואף סייעו לחזקו. לקפיטל המערבי, הסיני והרוסי לא היה לכאורה אינטרס על מנת להשקיע מספיק במאבק בטרור. אלה יכלו לייבש באמצעות חרמות, סנקציות והסדרי מסחר את מממניו, אך במקום זאת הם יצרו לו תנאים נפלאים לפרוח. הדיפלומטיה המתקררת בין מזרח למערב נטשה את המערכה שאמורה הייתה לאחד את השניים. ואולי, יותר מכל, חסרה היכולת להביס את המנגנונים הקפיטליסטים השקועים בשחיתות וריקבון עד צוואר, המשמידים את עצמם ואותנו.

חוסר הביטחון שאנחנו חווים בימינו נולד בוול סטריט ובמרכז הסחר העולמי, במקום בו מהמרים על מחיר חיי אדם. הרעב ההמוני בעידן השפע הוא תוצרת ידיהם של מפלצות-אדם, שאינם אנושיים יותר מבן-לאדן ותלמידו, רוצח ההמונים אבו באכר אל-בגדדי (מנהיג דאעש). אלו עשו יד אחת עם "הזאבים מוול סטריט", שביד אחת יצרו תנאים של רעב המוני בחציה הצפוני של אפריקה ובמזה"ת, מה שהוביל למהומות והפיכות וביסס את התחזקותו של הפלג הסלפי הרצחני באסלאם הסוני, ובידם השניה הובילו את אירופה לשקוע במשבר הגדול ביותר שלה מאז שאוחדה. האקראיות של חווית היחיד הפכה לאות לאנושיותו, בין אם נעקר מביתו במדריד כי לא שילם חוב ובין אם נס ממעונו בבגדד כי איננו מוסלמי סוני. להמשיך לקרוא

10 הערות על הטבח בפריז

היה זה שבוע נוראי. כישראלי, כצרפתי ובמיוחד כיהודי אני חרד לעתיד, וכואב את כל בני אנוש שנטבחו השבוע, בפריז ומחוץ לה. לאחר שיחות עם בני משפחתי בצרפת, ועיון בכמה עיתונים אירופאים וישראלים, חשתי מחויבות לכתוב על הטבח ועלינו היהודים. להלן כמה הערות מצערות הנכתבות בכאב רב עם דמעות בעיניים.

להמשיך לקרוא

להפריד את הרע מהנורא

את אותה שיחת טלפון ממוטאסים לא אשכח, "הם מחזירים אנשים לסודאן, חברים שלי הגיעו לסודאן ונעלמו, גם המשפחה שלהם נעלמה". קולו רעד. מי שברח מהכפר שלו בדארפור בעודו בוער ועבר עינויים בבתי סוהר בסודאן ירא שוב, כאן בישראל, שמא יחזירו אותו לשם. ממשלת סודאן, זו שמבצעת רצח עם שיטתי בשבטי הילידים האפריקאים בדארפור ובמחוזות נוספים, דיווחה במרץ 2013 כי עצרה 89 מנתיניה שחזרו מישראל. אלי ישי התגאה כי החזיר יותר מ- 2,000 'מסתננים' לצפון סודאן. לַפֶּתַח חַטָּאת רבֵץ, כתם גדול דבק בעם ישראל, מדינתנו הריבונית שלחה פליטי חרב לידי רודפיהם מבלי לבדוק בקשת מקלטם. זהו אחד החטאים האיומים ביותר שפשע עמנו. חטאו החמור של אלי ישי ייזכר לדיראון עולם.

להמשיך לקרוא