חירות, שוויון ואחווה

בסתיו 2011 נשלחתי להדריך בעיר ניס. ההסתדרות הציונית העולמית שלחה אותי, כנציג תנועת הנוער העובד והלומד. יחד עם שני חברים נוספים, בוגרי תנועות נוער ציוניות, העברנו שיעורים, הרצאות וסדנאות במרכזים קהילתיים, בתי-ספר וסניפי תנועות נוער בדרום צרפת. ביום השלישי למשלחת הגענו לניס, איתרנו את בית-הספר היהודי, והעברנו שיעורים על חזונו של הרצל. אחר-הצהריים הוזמנו להרצות על פועלו של הרצל במרכז קהילתי יהודי. מרבית הקהל היה קשישים וחניכי תנועות נוער. התרגשנו להכיר את הסצנה הפורחת של תנועות הנוער הציוניות בניס. מלבד הרצל, והקהילה היהודית, זכורים לי חופיה השלווים של ניס, שלא בכדי היא אחד ממוקדי התיירות המפורסמים ביותר באירופה; חופים ציוריים של הריביירה הצרפתית, צוקים, דקלים, חול, וארכיטקטורה נפלאה של עיר שנשפכת מההר לתוך הים.

להמשיך לקרוא

عيد سعيد, عيد حزين

  1. חג שמח, חג עצוב

את ימי הרמדאן העברתי בביתי במצפה רמון, ובביקורים מזדמנים בכפר הבדואי השכן ואדי אריכא. רצה הגורל, וזימן לי להדריך בחברת הנוער למנהיגות ועשייה חברתית, שחניכיה מפעילים את ילדי הכפר הבדואי, משחקים איתם, מלמדים עברית, ולומדים מהם קצת ערבית והרבה אהבת חיים. במקביל, בשעות הפנויות, עסקתי בכתיבת מחקר על הפעילות הרצחנית של דאעש. רצה השטן, וזימן לי, כבן לניצול שואה, להיווכח לאלפי מיתות משונות, שדאעש יימח שמם, ממיתים בימינו. כישראלי, נחרדתי מחידושו של "גל הפיגועים". רצו הורי הצרפתים, ועלו לארץ חמדת אבות, לחיות כאן, בליבה התוסס של מולדת הג'יהאד ופיגועי ההתאבדות. הסתירה הקוטבית בין הכפר בדואי השלו בימי הרמדאן, לבין הדם היהודי שנשפך, איגרא רמה ובירא עמיקתה. פעם דיברתי עם המבוגרים בכפר הבדואי על דאעש. אמרתי להם שאם דאעש יחדרו לישראל ממצרים, אבקש מקלט בכפר. הם אמרו שהם יהיו הראשונים שדאעש ירצחו. מוסלמים היו תמיד שכני, ולא אוכל לראות ברוצחים כנושאי התרבות. הרוצחים כופרים כנועים הם. עבריינים של כל חוק וכל סדר אנושי. ג'יהאד בשבילי, הוא קודם כל ילד שובב בן 11, שתמיד רוצה להיות בפעילות עם הגדולים. בשביל אחרים זה עבודת השטן, רצח, טבח ודם. בשנים האחרונות התמסרתי להזדהות עם עמים אחרים, קרבנות רצח-עם. ארמנים, יזידים, רואנדים, בוסנים ועוד. קראתי עשרות ספרי שירה וספרי היסטוריה על סיפוריהם של הניצולים. ואולי יש בכך מזור. וגם זה היה החודש: כנסת ישראל, זלזלה שוב בציפור נפשם של אזרחנו הארמנים, בהימנעותה מהכרה בג'נוסיד שעברו לפני 101 שנים. חברי הארמנים, דור שני לניצולי רצח העם, יצאו ממשכן הכנסת זועמים. ציפור נפשם הושפלה וכך גם ציפור נפשי. ואני, מי אני? ומדוע הבאתי את כל הבלילה הזו לתוך ביתי? כאן הכול מתערבב לי. כאן זהותי נמתחת לכל הכיוונים. בין הארץ שלנו, לארץ שלהם. בין המזרח התיכון שלנו לזה שלהם. הרמדאן ואיד אל-פיטר. חג שמח, חג עצוב. וזה אפילו לא החג שלי.

להמשיך לקרוא

מה ניתן ללמוד מז'אן ז'ורס בימינו?

"פילוסופים רבים ניסו לפרש את העולם, האתגר הגדול הוא לשנותו" ¹ 

מנהיג הפועלים הצרפתי, ז'אן ז'ורס (1859-1914), נשכח לאלתר בקרב הציבור הישראלי (מלבד היותו שם של רחוב) אך דווקא עכשיו, במצב הביטחוני בו אנו מצויים ותחת העושק הכלכלי המותיר אותנו איש איש לגורלו, דווקא עכשיו נוכל להסיק הרבה ממשנתו. ז'ורס היה טיפוס מיוחד מהסוג שלא מוצאים יותר; פילוסוף שבחר להיכנס לעובי הקורה של הפוליטיקה הצרפתית, וזאת מתוקף ההבנה כי אין טעם באידיאלים שאינם מתגשמים במציאות החיים. באופן סמלי הוא החל את דרכו הפוליטית כמגנם של הכורים בקַרְמוׂ אשר פתחו בשביתה ב-1892 והממשלה הצרפתית שלחה את הצבא לשבור את שביתתם. לאורך חייו עיקר עיסוקו היה בשניים: צבא והתאגדות.

להמשיך לקרוא

הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם

דברי ימי העם היהודי מוסרים לנו שיעור נפלא אודות התפתחות אורגאנית של עם; אברהם אבינו, שובר את הפסילים, האל מתגלה בפניו, והוא מקבל ממנו הבטחה: "הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ." אי שם בין "ברית בין הבתרים", ברית מילה בגיל תשעים ותשע ועקדת יצחק, נולדת תרבות חדשה, שפה חדשה, אלוהות חדשה, מסורת, סלע עליו יבנה העם לדורות הבאים. חומר אקזיסציאליסטי. תשובות ראשונות לשאלות: "מה?" ו- "למה?" החמולות הנודדות של אברהם, ישמעאל, יצחק, יעקב ועשו נושאות בחובן את הזרע, המופרה תדיר מגילויי האמיתות האלוהיות שנוצקו למיתולוגיה העברית. רק לאחר רדת שנים עשר הבנים מצרימה, ובהגיעם למעמד המקורב למלכות, מתחילים אט אט לצמוח השבטים. לאחר שהם נהיים לעבדים בפיתום ורעמסס, עבדים בעלי תודעה, בני תרבות שונה ודוברי שפה שונה, מתרקמים השבטים לכדי לכידות אחת. ואז מופיע משה, תחילה הוא שואל "מי?". בהוציאו את שבטי ישראל לחירות הוא "ממליך" אותם כעדת עבדים מתמרדים הלוקחים גורלם בידיהם. תחת הר סיני נוצקת האחדות הנקראת עם-ישראל, מתלכדת בקבלת מלכות שמים, בקבלת ספר החוקים, מעמד קבלת התורה. בלוחות הברית חרוטות עשרת הדיברות כחרוט אדם אמונותיו על לוח ליבו. הדיברות מהוות מסגרת מוסרית נוקשה המצווה על עם ישראל חיים ברי קיימא. אופיו של מעמד הקבלה חשוב לא פחות מתוכן החוקים. משמעותו מחייבת, הלכה למעשה, חיי שלום בין הבריות. מהר סיני דרך הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות, דרך ימי הנביאים והשופטים ועד לעלייתם של מלכים בשר ודם, מתרחש תהליך דו כיווני של התלכדות אומה תוך כדי התעצמותם של מאבקי שלטון פנימיים. היפרדותה של ממלכת ישראל ממלכת יהודה כתוצאה מהחרפת המתחים שהתקיימו בתוך העם, המורכב משבטים, שכל אחד מהם מכיל חמולות רבות, משפחות, תימהוניים, אנשי דת ובעלי מעמדות שונים. התנ"ך מצייר תמונה מורכבת ופרקטלית של הירקמות והיפרדות האורגן האנושי. באחת עומדת נבואת האמת על העליונה, ובאחרת עומד השקר. לעם עומדים אויבים הששים להשמידו. סכסוכיו הפנימיים של העם, על פלחיו השונים הם שמכשילים אותו. כך לפי ספר הספרים.

להמשיך לקרוא

על המשמר

ליל סתיו ממאן שוב לרדת על שדותיך החומים, הפרושים בין נחל גרר לבסיס הצבאי, נושקים לרקיע הסגול-כתום-כחול מדמם. ביום הולדתך ה-68, יושב אני מולך קיבוצי, בערב סתיו שכזה, על גבעתך הראשונה ושותה בעיני הצמאה את מחזה הקרב הנדרש מהלילה על מנת להכניע את ימיך הארוכים, ימים ארוכים ויוקדים של נגב. מאבק האיתנים אשר מתרחש תמיד בדיוק מול הגבעה הראשונה, מאחורי כביש האספלט, מאחורי "הפרדס" אשר מזמן נשארו בו רק הברושים, מאחורי התל ואפילו מאחורי האורות הקטנים הנדלקים במרחק בקו האופק. תמיד נדמה לי שכל שקיעה בעולם מקורה כאן, בגבעה הראשונה, בנקודה האחת הזו, שהייתה אחת מיני י"א הנקודות. נדמה, שכאן באמת הכול התחיל. כאן נוסד הקיבוץ, לכאן הגיע צינור המים הראשון, כאן נברא הקיום הארץ ישראלי, כאן הוכרע גורל הנגב. כאן בגבעה הראשונה של "ביר מָנסוּרה".

להמשיך לקרוא

ציונות ארוטית ב'

"האמנו בתמימותנו הרבה שאין זה הוגן לחשוב על קשרי אהבה בין צעיר לצעירה, האהבה האמתית צריכה להקיף את האנושות כולה, ולא להצטמצם באהבה ש"תלויה בדבר". נוסחה מקורית נמצאה לנו: אין אנו אוהבים אחד בשני צעיר או צעירה, אלא את הצעיר והצעירה בהא הידיעה אשר רעיון אחד לאומי אנושי מאחד אותם- קרבת לבבות."

כותבת שורות אלו, העלמה חיותה בוסל, מביעה תשוקה עזה לאהבת-כל אשר מצאה מקור חיים בקשר האהבים שלה עם יוסף כמו גם בציונות ובחיי הקבוצה בדגניה א'. על גדת הכנרת, בראשית המאה, הניחה אבן ראשה, חיי שיתוף וצוותא, ציוויליזציה יהודית חדשה. אני נמשך לדבריה הצורבים, החיים, הנושמים, בלתי אידיאולוגים, מלאי כוח היצירה. בין המבקשים לכונן מהפכה בהיסטוריה היהודית, בלטו חלוצות העלייה השנייה, שהובילו מהפכה מהלב, מהפכה מהבטן. בסוף החשבון ההיסטורי [ע"ע ציונות ארוטית] עולה בי הצורך לבטא את נימי העצבים הקוראים דרור. לאחר מיצוי ההגיונות המושכלים עליהם הצבעתי, אבקש להוסיף את צדודית הלב, בקולי הנשי, המחפש מסקנות אמוציונאליות מהניסיון הציוני. במילים של אהבה וכאב אבקש להביע עוד ממחשבותיי. ציונות מהלב. ציונות מהבטן. ציונות כפי שהיא הייתה באמת.

להמשיך לקרוא

הציונות נגד הגיהינום

התופעה האיומה של השמדת עמים, הפכה שכיחה בעת המודרנית ובמיוחד לאחר השואה. צוררים איומים כמו אידי אמין, פול פוט, סלובודן מילושביץ', ועומר אל-באשיר הסיקו מסקנות מהשואה יותר מכולם, והובילו את עמם לבצע השמדה של שבטים ועמים אחרים לעיני האנושות כולה. בעשורים האחרונים כשלה האנושות שוב ושוב מלעצור מעשי זוועה, פשעים נגד האנושות ופשעי רצח עם. די! הגיע הזמן להילחם בגיהינום הזה בכל הכוח. כבני אדם אנחנו מחויבים להילחם ברציחות העמים, כיהודים וכציונים, אנחנו מחויבים על חד כמה וכמה.

להמשיך לקרוא