אביב העמים של המאה ה-21

לעת-עתה נראה כי כורדיסטאן העיראקית וקטלוניה כשלו במסע העצמאות שלהן – אולם עוד מוקדם להכריז על סוף הדרך. משאלי העם שערכו ממשלות כורדיסטאן וקטלוניה הוציאו את השד מהבקבוק – רוחות הלאומיות ברחבי העולם נושבות בחזקה. התעוררות לאומית היא תופעה מדבקת ונראה כי עידן הלאומיות המזוהה עם המאה ה-19, שרבים כבר הספידו אל מול תהליכי הגלובליזציה בעשורים האחרונים, רחוק מלחלוף מהעולם. מיעוטים אתניים קמים בזה אחר זה ומבקשים להגדיל את הרשות השלטונית שלהם ואף להקים מדינה. בכתבה הבאה נסקור את משאלי העם הצפויים בשנים הקרובות ברחבי העולם, אך תחילה קצת פרספקטיבה. 

בעולם קיימות כיום כ-7,000 שפות דבורות שונות, ורבבות ניבים. מספרן הרב של השפות מעיד לרוב על הכמות של הקבוצות האתניות השונות החולקות שפה, היסטוריה, תרבות וחבל ארץ. אלפי העמים האלה מצטופפים בכ-200 מדינות שמרביתן נוסדו במאתיים השנים האחרונות. מספר המדינות המדויק איננו מוסכם: האו"ם מכיר ב-206 מדינות אולם רק 193 מהן חברות מלאות בארגון, ממשלת ארה"ב מכירה ב-195 מדינות, רוסיה מכירה ביותר מדינות מאשר ארה"ב כשהיא מכירה למשל בפלסטין כמדינה וכך גם באוסטיה הדרומית ובאבחזיה, אך איננה מכירה בקוסובו. הוויכוח אודות הכרה במדינות כגון טאיוואן, פלסטין, סהרה המערבית, קפריסין הצפונית, וקוסובו הוא ויכוח ער יחסית למדינות עצמאיות בהן אף מדינה בעולם אינה מכירה על אף הריבונות המלאה ממנה הן נהנות כמו למשל: סומלילנד ופונטלנד המצויות בשטחה של סומליה ונגורנו-קרבאך המצויה בשטח אזרבייג'ן. יש חבלים אוטונומיים הקרויים בטעות מדינה למרות שלא הכריזו עדיין על עצמאות, כך למשל גרינלנד, איי פארו, סקוטלנד, אירלנד הצפונית, וויילס וכן, גם פלסטין. אם כך, איך בכל זאת הגענו למצב הנוכחי בו קיימות כ-200 מדינות עצמאיות? ומי הישויות הבאות שייגשו למשאלי עם לעצמאות הנכספת?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

לקט כתבות – ספטמבר 2017

להלן לקט כתבות שכתבתי עבור דבר ראשון בחודש ספטמבר 2017 והתוכן שלהן נעדר מהתקשורת הישראלית. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

גנים פגומים, חיות אנושיות

"קשה לתפוס את המרחב המפריד בין הקוף לכושי"

נכמר ליבו של המבקש להתחקות אחר שורשי הגזענות בחברתנו. שורשים עמוקים שצימחו אילנות עבותים. מדי יום אנו נתקלים בה, נפגעים ממנה, וחרדים לעולמנו אלא שיודעים אנו היטב כי מצויה היא גם בנו; הפחד מהאחר, והנטייה ליחס לו רִשְׁעוּת, לִכְלוּך ואופי פגום נובע מההדחקה שהיחיד והחברה עושים, בהפכם צדודיות אלה לצד צֶל. מרגע שהיחיד מניח את הרע והפגום כתכונות זרות לו, הוא מתחיל לראות אותן אצל השונה, הַזָּר. כך גם נוהגת החברה על תרבותה ומוסדותיה, בהדחיקה אל עבר הזרים, המהווים "שעיר לעזאזל", את מה שהיא נכשלת להוקיע מתוכה. כך נוצרת השנאה לשונה, אשר הרחיקה לכת בחברה המערבית בעת המודרנית. כיהודים הוקרבנו שנים ארוכות ל"פולחן" זה. בספרד הקתולית החלו להפריד דם מדם כבר במאה ה-15. כבר אז נכתבו ספרים ונחקקו חוקים שמטרתם להקנות משמעויות דֶמוֹנִיוֹת לכל צאצא יהודי. תכונות שטניות מצויות בדם היהודי ומצויות בו עוד מרחם אמו. תקנות "טוהר הדם" והפחד מיהודים אנוסים ("מראנוס" – חזירים), הובילו לשיגעון חברתי מזן חדש, סופו מי ישורון. החרדות התהדקו במאה ה-18, אז החלו מדענים לחתור כנגד האמונה באחדות המין האנושי, ולטעון כי הלה מורכב מגזעים גזעים הנאבקים על הישרדותם. ככל שהשחית, רצח והשמיד האירופאי את העמים האחרים [ע"ע הכחדה]; ככל שגברה שליטתו בהם, וזאת דרך כיבוש אדמותיהם, ניצול משאביהם ובראש ובראשונה ניצול גופם ונפשם, וככל שהרבה לסחור בעבדים, כך גברו תורות הגזע וחדרו לתוך היכלי המדע העליונים.

להמשיך לקרוא

הכחדה

כשהייתי ילד שמעתי בפעם ראשונה על חיות נכחדות, כמה טיפשים בני האדם? חשבתי, כה אווילי, כה מצער. כשהתבגרתי קראתי על בני אדם שהוכחדו, עמים ושבטים שאינם עוד. נחרדתי. חשתי ברשעות נוגסת בבשרי. אין גבול לרוע. תהיתי, גם היום מוכחדים שבטים ועמים? חקרתי ועצבתי לגלות, שבטים מוכחדים, גוועים לאיטם; אחרוני המוהיקנים מתים, מי בזקנה ומי בידי רוצחים, בעצב ובדידות שלא ניתן לתאר; ניצולים אחרונים לתרבות, נצרים אחרונים לדורות. האחרונים מתים, נכחדים, ומותירים אותנו טיפשים ועניים.

להמשיך לקרוא

צ'רוקי על גדת המיסיסיפי

היום מלאו 472 שנה לגילויו של הרננדו דה סוטו את נהר המיסיסיפי. דה סוטו היה 'מגלה ארצות' שנשלח על ידי מלך ספרד לחקור את צפון אמריקה עם מאות חיילים. לאחר מסע של שנה מפלורידה צפונה עד אזור שארלוט של היום, ומשם מערבה דרך נהר טנסי ואוהיו גילה את עמק המיסיסיפי. בשטחים אלו חיה בימים ההם אינדיאנים רבים, בני תרבות המיסיסיפי, הגדולה בתרבויות צפון אמריקה. תרבות שהורכבה ממספר שבטים והשתרע מנהר המיסיסיפי הרחק עד מפרץ הגולף והאוקינוס האטלנטי. הספרדים חתרו לכיוון בירת האינדיאנים, שאמורה הייתה להיות על גדת המיסיסיפי. הם עברו ערים אינדיאניות רבות, אלא שככל שהתקרבו למיסיסיפי, גילו יותר ויותר ערי רפאים נטושות וכפרים ריקים. הם חשבו כי רוח הקודש הבריחה את האינדיאנים וראו בכך סימן לצדקת דרכם, למעשה הם טעו. האינדיאנים לא ברחו, הם מתו במגיפות שהאירופאים הביאו איתם לצפון אמריקה. האינדיאנים העבירו ביניהם את החיידקים מהר יותר ממגלי הארצות, וכך הספיקו למות בהמוניהם שנים טרם הגיע האדם הלבן לעריהם. האירופאים הכירו רק את שאריותיה של תרבות המיסיסיפי. תרבות ענק זו חייתה בערים ובכפרים מפותחים שהתבססו בעיקר על גידולי תירס, קיימו דת ופולחן ייחודיים, ריקודים [למשל ריקוד הגשם], תלבושות צבעוניות ושירים קצביים, וניהלו מסחר עם אינדיאנים ברחבי צפון אמריקה מהאגמים הגדולים שבצפון ועד הרי מקסיקו שבדרום. הרננדו עצמו לא לחם באינדיאנים רבים אלא רק במי שהפריעו לו בדרכו, אלא שהגילויים שלו בפלורידה, ג'ורג'ה, קרולינה, טנסי, אלבמה וטקסס הובילו אירופאים רבים לשדוד ארצות אלה, להתקיף את האינדיאנים, לכבוש ובסופו של דבר לגרש את השבטים הגדולים הרחק אל מעבר לנהר המיסיסיפי במה שקרוי "מסע הדמעות". אינדיאנים רבים הבינו כי עליהם להשתנות לאחר המפגש עם האירופאים וניסו לסגל לעצמם "שיטות אירופאיות" אלא שהמתיישבים האירופאים המשיכו לראות בהם תמיד גזע נחות ופרימיטיבי.

להמשיך לקרוא