לקט כתבות – ספטמבר 2017

להלן לקט כתבות שכתבתי עבור דבר ראשון בחודש ספטמבר 2017 והתוכן שלהן נעדר מהתקשורת הישראלית. העליתי את הכתבות שוב על מנת לחשוף את התוכן לקוראי הבלוג. אני ממליץ לקוראי הבלוג לעבור על הכותרות ולקרוא את הכתבות אליהן לא נחשפתם עד כה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

קשר דם

לוח השנה העברי ולוח השנה הנוצרי מפגישים השנה בין שני ימי זיכרון – יום הזיכרון לשואת העם היהודי, ויום הזיכרון לרצח העם הארמני. יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל מידי שנה בכ"ז בניסן, לציון פרוץ מרד גטו וורשה באפריל 1943. את רצח העם הארמני מציינים מדי שנה ב-24 באפריל, התאריך בו החל רצח המנהיגים ואנשי הרוח הארמנים ב-1915, ומסמל את תחילתו של רצח העם הארמני. מדובר בשלוש שנים בהם הושמדו מיליון וחצי ארמנים על ידי טורקיה העות'מנית, בצעדות מוות, שריפות המוניות, מחנות ריכוז ומעשי טבח מאורגנים.

אך למעשה, השנים 1915-1918 היו רק שיאו של הרצח. עוד בראשית המאה העשרים עמדו הארמנים שחיו באימפריה העותמ'נית בפני פוגרומים, ביזה, שריפת כנסיות, חילול אתרים קדושים ומעשי טבח אכזריים באזרחים לא חמושים שביצעו הטורקים – שליטי האימפריה. הפוגרומים האלה קדמו לרצח העם הארמני שהארמנים מציינים היום 102 שנים לזכרו.

בכל יהודי הקורא את קורות הארמנים באותה העת, עולה מיד תחושה מוזרה. הסיפורים שלהם מזכירים מאוד את הסיפורים שלנו: "הסופות בנגב" באוקראינה ב-1881, לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני, דומות ל"טבח חמידיאן" במזרח אסיה הקטנה ב-1894. "פרעות קישינב" בחבל בסרביה ב-1903 מקבילות כמעט ל"טבח אדנה" ב-1909. עבורנו ועבור הארמנים, המאורעות האלה היו רק תמרור אזהרה לקראת ג'נוסייד אכזרי העתיד להתרחש – לארמנים במלחמת העולם הראשונה וליהודים במלחמת העולם השנייה. השנה ימי הזיכרון לשואה שלנו ולג'נוסייד שלהם יצאו באותו היום. יד המקרה, והדמיון בין המאורעות, שלחו אותי להתחקות אחר ההיסטוריה הארמנית ולגלות נקודות נוספות בהן הסיפורים של העמים שלנו נפגשים שוב ושוב.

להמשיך לקרוא

טורקיה משתגעת ב

מוכרים לנו בהיסטוריה מקרים בהם מדינה "משתגעת". ראשי השלטון מפתחים נוירוזה קיצונית ומובילים הליכים הרסניים של רצח המוני, או פגיעה חמורה באזרחי המדינה ובסביבתה. דוגמאות מובהקות למשטרים כאלה הם גרמניה הנאצית, קמבודיה של פול-פוט, רואנדה בראשית שנות ה-90, וצפון קוריאה בימינו. השינויים הפונדמנטליסטים בטורקיה בשנה האחרונה מעידים אולי על החרפה "במצבו הנפשי" של השלטון, והעומד בראשו רג'פ טאיפ ארדואן. הכיסופים של ציבור תומכיו לימי האימפריה העות'מנית והרחש הלאומני המתגבר, דוחפים את ארדואן, שנחשב לרפורמטור דמוקרט בתחילת דרכו, ל"שגעון גדלות" נמהר. נראה כי ארדואן, שעלה לשלטון לפני 14 שנים כהבטחה גדולה לדמוקרטיה ולליברליזם, וביקש לצרף את טורקיה לאיחוד האירופי, שינה את ייעדו. המהלכים אותם הוא מוביל בשנים האחרונות מסמנים כי במקום להצטרף לאימפריה, הוא מבקש לייסד אימפריה,  גם אם הדבר ידרוש ממנו לדרוס ציבורים שלמים בדרך. לאחר שהכריז על מלחמה בכורדים בקיץ 2015, פתח בקיץ 2016 במערכה גם נגד הגולניסטים, והכמאליסטים. במקביל פלש צבאו לסוריה ותגבר את כוחותיו בצפון עירק. לאחרונה היא פתחה חזית נוספת מול אירופה.

טורקיה נכנסה למאה ה-21 כמי שמחזיקה בצבא השני בגודלו בברית נאט"ו, כשחקנית ראשית בטרגדיה של המזרח-התיכון, כבעלת השפעה מהותית על מדינות מרכז אסיה, כמי שוויתרה על החלום האירופי, וכשחקנית מפתח  בשוק האנרגיה. התמ"ג שלה לנפש צמח ב-30% מאז עלייתו של ארדואן לשלטון.   כל אלה מוחזקים כקלפים חזקים בידה, אך יש גם ג'וקר: האפשרות "להציף" את אירופה ב לפי החלטתה, כפי שעשתה בקיץ 2015. מאז ימי האימפריה לא הייתה טורקיה חזקה כל כך, ודווקא בשעה הרת גורל זו, מכרסמים בגופה ובנפשה תהליכים הרסניים, והיא עומדת על סף מלחמת אזרחים. השינויים הפנימיים שמחולל ארדואן ברפובליקה הטורקית חורצים את גורלה של הדמוקרטיה העדינה, שנבנית במדינה מתחילת המאה ה-20. בכוחה הרב ובאלימות המתפרצת בה עלולה הרפובליקה הטורקית לחולל רצח-עם ואולי אף לגרור את המעצמות למלחמת עולם.

נקודת ציון משמעותית במהפכה הפנימית של ארדואן צפויה להירשם בעוד מספר שבועות. ב-16 באפריל, עם משאל העם, בו ידרשו אזרחי המדינה להכריע אם לקבל או לדחות תיקונים לחוקה שיאפשרו לארדואן לשלוט במדינה עד 2029. התיקונים יהפכו את שיטת המשטר ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. בדומה לנשיא פוטין, יזכה ארדואן למעמד של נשיא-על, בעל סמכות שתבטיח לו שליטה מוחלטת במדינה.

 במאמרים הבאים אנסה להתחקות אחר (א) שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת", הנעוצים בעֶרֶשׂ דְּוַי האימפריה העות'מנית וברצח העמים הנוצרים הילידים שחיו בה. (ב) עלייתה ונפילתה של הדמוקרטיה הטורקית במבט על שלוש קבוצות: האיגודים המקצועיים, המיעוט הכורדי והציבור המוסלמי הדתי. (ג) המהפכה של ארדואן – סולטן פוסט-מודרני.

חלק א': שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

חלק ב': עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

חלק ג': הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

מהפכת החילון והמודרניזציה של מוסטפא כמאל אטאטורק זכתה להערצת המערב. עד כדי כך, ששמו של המצביא המהפכן מתקשר עד היום לדמוקרטיה וקידמה. 94 שנים מאוחר יותר, שעה שטורקיה עוברת מהפכה-שכנגד, יש להכיר באמת המרה – טורקיה של אטאטורק הייתה מדינה חשוכה לא פחות מהאימפריה העות'מאנית של אנשי "ועידת האחדות והקדמה" שבאה לפניו.

להמשיך לקרוא

טורקיה משתגעת א

מוכרים לנו בהיסטוריה מקרים בהם מדינה "משתגעת". ראשי השלטון מפתחים נוירוזה קיצונית ומובילים הליכים הרסניים של רצח המוני, או פגיעה חמורה באזרחי המדינה ובסביבתה. דוגמאות מובהקות למשטרים כאלה הם גרמניה הנאצית, קמבודיה של פול-פוט, רואנדה בראשית שנות ה-90, וצפון קוריאה בימינו. השינויים הפונדמנטליסטים בטורקיה בשנה האחרונה מעידים אולי על החרפה "במצבו הנפשי" של השלטון, והעומד בראשו רג'פ טאיפ ארדואן. הכיסופים של ציבור תומכיו לימי האימפריה העות'מנית והרחש הלאומני המתגבר, דוחפים את ארדואן, שנחשב לרפורמטור דמוקרט בתחילת דרכו, ל"שגעון גדלות" נמהר. נראה כי ארדואן, שעלה לשלטון לפני 14 שנים כהבטחה גדולה לדמוקרטיה ולליברליזם, וביקש לצרף את טורקיה לאיחוד האירופי, שינה את ייעדו. המהלכים אותם הוא מוביל בשנים האחרונות מסמנים כי במקום להצטרף לאימפריה, הוא מבקש לייסד אימפריה,  גם אם הדבר ידרוש ממנו לדרוס ציבורים שלמים בדרך. לאחר שהכריז על מלחמה בכורדים בקיץ 2015, פתח בקיץ 2016 במערכה גם נגד הגולניסטים, והכמאליסטים. במקביל פלש צבאו לסוריה ותגבר את כוחותיו בצפון עירק. לאחרונה היא פתחה חזית נוספת מול אירופה.

טורקיה נכנסה למאה ה-21 כמי שמחזיקה בצבא השני בגודלו בברית נאט"ו, כשחקנית ראשית בטרגדיה של המזרח-התיכון, כבעלת השפעה מהותית על מדינות מרכז אסיה, כמי שוויתרה על החלום האירופי, וכשחקנית מפתח  בשוק האנרגיה. התמ"ג שלה לנפש צמח ב-30% מאז עלייתו של ארדואן לשלטון.   כל אלה מוחזקים כקלפים חזקים בידה, אך יש גם ג'וקר: האפשרות "להציף" את אירופה ב לפי החלטתה, כפי שעשתה בקיץ 2015. מאז ימי האימפריה לא הייתה טורקיה חזקה כל כך, ודווקא בשעה הרת גורל זו, מכרסמים בגופה ובנפשה תהליכים הרסניים, והיא עומדת על סף מלחמת אזרחים. השינויים הפנימיים שמחולל ארדואן ברפובליקה הטורקית חורצים את גורלה של הדמוקרטיה העדינה, שנבנית במדינה מתחילת המאה ה-20. בכוחה הרב ובאלימות המתפרצת בה עלולה הרפובליקה הטורקית לחולל רצח-עם ואולי אף לגרור את המעצמות למלחמת עולם.

נקודת ציון משמעותית במהפכה הפנימית של ארדואן צפויה להירשם בעוד מספר שבועות. ב-16 באפריל, עם משאל העם, בו ידרשו אזרחי המדינה להכריע אם לקבל או לדחות תיקונים לחוקה שיאפשרו לארדואן לשלוט במדינה עד 2029. התיקונים יהפכו את שיטת המשטר ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה. בדומה לנשיא פוטין, יזכה ארדואן למעמד של נשיא-על, בעל סמכות שתבטיח לו שליטה מוחלטת במדינה.

 במאמרים הקרובים אנסה להתחקות אחר (א) שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת", הנעוצים בעֶרֶשׂ דְּוַי האימפריה העות'מנית וברצח העמים הנוצרים הילידים שחיו בה. (ב) עלייתה ונפילתה של הדמוקרטיה הטורקית במבט על שלוש קבוצות: האיגודים המקצועיים, המיעוט הכורדי והציבור המוסלמי הדתי. (ג) המהפכה של ארדואן – סולטן פוסט-מודרני.

חלק א': שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

חלק ב': עלייתה וירידתה של הדמוקרטיה: הרפובליקה הטורקית בעיני המודרים

חלק ג': הסולטן הנבחר: המהפכה של ארדואן

שלדי האימפריה: שורשיה של טורקיה כ"מדינה המשוגעת"

בשביל להבין את החברה הישראלית למשל, ואת מאבקי הכוח בה, נחוץ להכיר את קורות העם היהודי באלפיים שנות גלות, את החורבן הגדול באירופה, את התנועה הציונית ואת גירוש היהודים מארצות האיסלם. בשביל להבין את החברה הטורקית ואת מאבקי הכוח בה, יש להכיר את קורות האימפריה העות'מאנית, ואת נפילתה. שם נעוצים התסמינים המוקדמים לשיגעון.

להמשיך לקרוא

זוועות הרייך השני

הידרדרותה של גרמניה בראשות שנות ה-30 מוכרת לנו היטב. רפובליקת ויימאר נפלה למניפולציה של הנאציונל-סוציאליסטים ואלה תפסו את השלטון. לאחר שש שנות שלטון בהן ביטלו את הדמוקרטיה, רדפו את מתנגדיהם ורצחו אלפי יהודים, החלו הנאצים להשמיד קבוצות שונות של בני אדם באופן שיטתי ומאורגן. ראשית היה זה מבצע אותונזיה בו הוצאו להורג כמאה אלף גרמנים בעלי מוגבלויות, הומוסקסואליים ובעלי תפקוד לקוי. לאחר מכן, החל מספטמבר 1939 ביצעו הנאצים מעשי טבח, שיעבוד והרג המוני בתושבי מזרח אירופה הכבושה ובמיוחד בפולנים. השמדתה השיטתית של יהדות אירופה, התופת הנוראית מכל שידע האדם, והשמדת בני הרומה והסינטי (הצוענים) גדמו את האנושות לעולמי עולמים. מעשים אלו טמנו בחובם היגיון חדש לעולם אשר בו השמדת עמים הפכה לפרקטיקה חוזרת ונשנית. רבות דובר על מרכזיותם של היטלר ושל המפלגה הנאצית בביצוע הזוועות, אלא שגרמניה ביצעה פשעים דומים לאלה גם לפני היטלר.

להמשיך לקרוא

عيد سعيد, عيد حزين

  1. חג שמח, חג עצוב

את ימי הרמדאן העברתי בביתי במצפה רמון, ובביקורים מזדמנים בכפר הבדואי השכן ואדי אריכא. רצה הגורל, וזימן לי להדריך בחברת הנוער למנהיגות ועשייה חברתית, שחניכיה מפעילים את ילדי הכפר הבדואי, משחקים איתם, מלמדים עברית, ולומדים מהם קצת ערבית והרבה אהבת חיים. במקביל, בשעות הפנויות, עסקתי בכתיבת מחקר על הפעילות הרצחנית של דאעש. רצה השטן, וזימן לי, כבן לניצול שואה, להיווכח לאלפי מיתות משונות, שדאעש יימח שמם, ממיתים בימינו. כישראלי, נחרדתי מחידושו של "גל הפיגועים". רצו הורי הצרפתים, ועלו לארץ חמדת אבות, לחיות כאן, בליבה התוסס של מולדת הג'יהאד ופיגועי ההתאבדות. הסתירה הקוטבית בין הכפר בדואי השלו בימי הרמדאן, לבין הדם היהודי שנשפך, איגרא רמה ובירא עמיקתה. פעם דיברתי עם המבוגרים בכפר הבדואי על דאעש. אמרתי להם שאם דאעש יחדרו לישראל ממצרים, אבקש מקלט בכפר. הם אמרו שהם יהיו הראשונים שדאעש ירצחו. מוסלמים היו תמיד שכני, ולא אוכל לראות ברוצחים כנושאי התרבות. הרוצחים כופרים כנועים הם. עבריינים של כל חוק וכל סדר אנושי. ג'יהאד בשבילי, הוא קודם כל ילד שובב בן 11, שתמיד רוצה להיות בפעילות עם הגדולים. בשביל אחרים זה עבודת השטן, רצח, טבח ודם. בשנים האחרונות התמסרתי להזדהות עם עמים אחרים, קרבנות רצח-עם. ארמנים, יזידים, רואנדים, בוסנים ועוד. קראתי עשרות ספרי שירה וספרי היסטוריה על סיפוריהם של הניצולים. ואולי יש בכך מזור. וגם זה היה החודש: כנסת ישראל, זלזלה שוב בציפור נפשם של אזרחנו הארמנים, בהימנעותה מהכרה בג'נוסיד שעברו לפני 101 שנים. חברי הארמנים, דור שני לניצולי רצח העם, יצאו ממשכן הכנסת זועמים. ציפור נפשם הושפלה וכך גם ציפור נפשי. ואני, מי אני? ומדוע הבאתי את כל הבלילה הזו לתוך ביתי? כאן הכול מתערבב לי. כאן זהותי נמתחת לכל הכיוונים. בין הארץ שלנו, לארץ שלהם. בין המזרח התיכון שלנו לזה שלהם. הרמדאן ואיד אל-פיטר. חג שמח, חג עצוב. וזה אפילו לא החג שלי.

להמשיך לקרוא

אנחנו ההרים שלנו

"הצער הארמני הוא ים ללא חוף
פתוח, אינסופי, חסר גבולות."

– הובאנס טומניאן

ב-2 באפריל פרצה מלחמה בקווקז; אזרבייג'ן כבשה שני כפרים ארמנים ומספר עמדות צבאיות בחבל הארץ נגורנו-קרבאך. שורשיה של תוקפנות הטורקמניים (שהאזרים נמנים ביניהם) כנגד הארמנים, נמשכת למעשה כבר 100 שנים וראשיתה בתכנית הכושלת להשמדתו של העם הארמני. כיהודים יש לנו שותפות גורל עם העם הארמני, שסבל מרדיפות, נפוץ לגלויות, ועמד בפני ניסיון השמדה. כישראלים נוכל ללמוד רבות ממדינת ארמניה, השוכנת בדד בין מדינות אויבות ונאבקת על קיומה מיום היווסדה. יש לראות את ההתקפות על נגורנו-קרבאך, ורצח אזרחיה, על רצף היסטורי של מעשי טבח, שטורקיה ואזרבייג'ן ארגנו כנגד הארמנים, מאז סוף המאה ה-19.

להמשיך לקרוא